מה עדיף: חדר משותף לילדים או חדר פרטי?
הנסיבות עשויות לאלץ את הילדים לחלוק חדר בבית, אבל אולי בכלל מדובר במצב האידיאלי? מומחית מסבירה מה יתרונות השיתוף, עד איזה גיל זה מתאים ואיך בכל זאת זוכים לפרטיות
הנה שאלה שלא מעט הורים מתחבטים בה: האם עדיף לילדים לחלוק חדר משותף, או להעניק חדר פרטי לכל אחד? אלה שהחליטו על חדר משותף, בין שמתוך בחירה ובין שמתוך אילוץ, בדרך כלל ממליצים על כך בחום, כיוון שלפחות בשנים הראשונות יתרונות השיתוף עולים על החסרונות.
מהכתבות קודמות של ליאת קרן :
- מתגרשים? כך תספרו לילדים בלי לגרום נזק נוסף
בשנותיו הראשונות כתינוק וכפעוט, המשפחה היא מרכז חייו ומקור כוחו של הילד. בתחילה כמקור לביטחון, לאהבה ולדאגה לכל צרכיו, ובהמשך גם כמקור להתבוננות, לחיקוי ולבניית כישורים חברתיים.
חדר משותף מומלץ במיוחד לילדים עד גיל שמונה בערך, או עד שהם מבקשים להיפרד - לא מתוך מריבה אלא מתוך צורך בפרטיות, ועל כך אפרט מיד.
יתרונות החדר המשותף
גיבוש וקרבה. הילדים חולקים חדר, משחקים יחד והולכים לישון יחד. שיחות ליליות על חוויות היום אולי לא משמחות את ההורים שרוצים כבר שקט, אולם הן ללא ספק תורמות לתחושת הקרבה בין הילדים. גם ילדים בהפרש גילאים גדול יחסית, ללא תחומי עניין משותפים למשחק, מדווחים שהם נהנים מהשיחות הליליות עם אחיהם.
שיתוף. אחים החולקים חדר לומדים מהר יותר מהו שיתוף, במלוא מובן המילה. הם שותפים לחדר ופעמים רבות גם למרבית תכולתו.
עזרה הדדית. מאחר שהם יחד בחדר, האחים גם זמינים יותר לעזור זה לזה כשמתעורר קושי, במקום לקרוא להורים. הם עוזרים לפתוח את מגירת הצעצועים, לנעול נעליים, להוריד בובה מהמדף ובמקרה הצורך - לקרוא לאחד ההורים. העובדה שהם מצליחים לעזור זה לזה להשיג תוצאה רצויה גורמת לתחושה נפלאה של ערך אישי ותורמת לביטחונם העצמי.
פתרון בעיות. חדר משותף מאפשר לילדים אינספור הזדמנויות להתמודדויות. עצם העובדה שהם לא יכולים להסתגר כל אחד בחדרו ולברוח מעימות מחייבת אותם להתמודד. הם יכולים לריב, לצעוק ולהשתולל, אבל בסופו של דבר הם הולכים לישון יחד וקמים יחד, וכדי שיהיה להם נעים יותר הם חייבים לפתור קונפליקטים שמתעוררים.
התחשבות. כשילדים חולקים חדר הם לומדים התחשבות בשל הנסיבות: להיות בשקט ולא להעיר את האח הישן, לתת מרחב משחק לאח כשחבר בא לבקר, לתת פרטיות כשצריך וכן הלאה.
כישורי משא ומתן. הצד "שלי" והצד "שלך", המשחק "שלי" והמשחק "שלך" - אבל אם אני רוצה משהו מהצד השני, איך אני משיג אותו? הילדים לומדים מהר מאוד לדבר ולהציע פתרונות כדי להשיג את מבוקשם.
התמודדות עם פחדים. בתקופה שבה הילדים מפחדים, למשל ממפלצות, או מתעוררים מחלום רע, הם ישאבו כוח מעצם העובדה שהם אינם לבד בחדר, גם אם מדובר באח תינוק.
חסרונות החדר המשותף
פרטיות, פרטיות, פרטיות. החיסרון הבולט ביותר בחדר משותף הוא נושא הפרטיות. ילדים החולקים חדר, גם אם חוצצים אותו חלקית בעזרת שידה או ארונית, עדיין מתלוננים שהם מרגישים חשופים אם הם רוצים להתבודד במחשבותיהם ומחפשים פינה שקטה לעצמם.
הצורך הזה כמעט ואינו קיים בשנים הראשונות ומתפתח מאוחר יותר, בערך עם הכניסה לבית הספר. זה השלב שבו יבקשו הילדים חדר לעצמם, ואם זה מתאפשר - הרי זה מומלץ.
אם הנסיבות אינן מאפשרות הפרדה, ראוי לתת על כך את הדעת ולנסות למצוא פתרון יחד עם הילד לרגעים שבהם הוא זקוק לזמן לעצמו. למשל, לבקש מאחיו זמן פרטי, אולי אף להכין שלט לדלת בסגנון "נא לא להפריע" של בתי המלון, להחליט על מקום בבית שאליו הולכים כשרוצים פרטיות, כמו מרפסת השירות או אפילו השירותים, אם יש יותר מחדר אחד כזה בבית.
פרטיות בזמן ההלבשה. כאשר האחים אינם בני אותו מין, בשלב הכניסה לבית הספר בדרך כלל גם מתעצמת המודעות החברתית-מגדרית. חשוב להעביר לילדים מסר של "פרטיות" ו"איברים פרטיים": אמנם פעוט יכול להסתובב עירום בחדר, אך ילד או ילדה בני שמונה צריכים ללמוד מתי זה מקובל ומתי לא. אם אין אפשרות להפריד בין החדרים, בקשו פרטיות בזמן ההלבשה, או לעשות זאת בחדר האמבטיה.
ריכוז בלימודים ובשיעורי הבית. בתקופת בית הספר משתנים הצרכים, ומלבד משחק יש צורך בזמן שבו ניתן להתרכז בהכנת השיעורים. גם כשבא חבר הילד ייטה פחות לשתף את אחיו הקטן במשחקיו עם חבריו הבוגרים וירצה להיות איתם לבד. בשלב זה ייתכן שההורים יצטרכו לסייע במציאת תעסוקה עבור האח השני.
איך עוברים לחדר פרטי?
אחרי שחלקו חדר ורכוש במשך שנים, ייתכן שהילדים יתקשו להבין את עניין הגבולות האישיים במעבר לחדר נפרד.
כדי לעזור להם להבין את הנפרדות, שתפו אותם בתהליך: תנו להם להכין שלט עם שמם לדלת חדרם, ואחר כך החליטו על חוקים לגבי החדר. החוק הראשון הוא כמובן "אין להכנס לחדר של... ללא רשותו!", בין שהוא בחדר ובין שלא.
לבסוף, תנו להם הזדמנות להתאמן על כך, כדרך משחק. כלומר, ללכת לחדר, להיעצר בפתחו ולבקש רשות להיכנס. התשובה יכולה להיות "כן" או "לא", לפי החלטתו של בעל החדר. ואז שוב לרוץ ולהיעצר בזמן, בדיוק בפתח החדר, כדי לשאול אם אפשר להיכנס. זה מצחיק אותם ובו בזמן עוזר להם להפנים - מעבר למפתן זהו שטח פרטי ואין להיכנס אליו ללא רשות!
כשמפרידים את הילדים בין החדרים מפרידים גם רכוש משותף, שעתה מתחלק בין שניהם, והדבר עשוי להיות מקור למחלוקות. גם פה, שתפו אותם בתהליך. את הפריטים הבעייתיים, אלו שכולם רוצים, הניחו בערימה נפרדת והשאירו לסוף. כשרק אלה יישארו, שקפו להם את העובדה שנשארו כעת רק פריטים היקרים לשניהם, ושאלו אותם מה הם מציעים לעשות.
ייתכן שינהלו ביניהם משא ומתן ויוותרו על דבר תמורת דבר אחר מהערימה, ייתכן שיחליטו על חילופי תורות בשימוש בחפצים, ואולי בכלל יגלו משחקים או ספרים שבעצם כבר אין להם עניין בהם וניתן להעביר אותם למי שישמח לקבלם, וזו הזדמנות להקנות לילדים ערך של נתינה ועזרה לזולת.
המעבר לחדר פרטי עוזר לילדים לפתח עצמאות ואינדיווידואליות, והדבר יבוא לידי ביטוי בעיצוב החדר, על צבעיו ותכניו, באופן סידורו (או חוסר סידורו) – ובכל מקרה הילד אחראי על חדרו.
גם אחרי שהופרדו הילדים לחדרים שונים, פעמים רבות הם יחפשו את היחד ויבקשו לישון זה בחדרו של זה. ההבדל הוא שכעת יהיה זה מתוך בחירה, ועדיין יוכלו לחזור לחדרם כשירצו פרטיות. כאן אתם נכנסים לתמונה ויכולים להחליט שאם זה הופך ל"מסיבת פיג'מות" תהיה זו פריווילגיה האפשרית רק לימי שישי, למשל.
הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער . לעמוד הפייסבוק שלה לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
