מדינת הגביסטים

• לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
  

• יורו 2012 - הנבחרות, הכוכבים והסיפורים החמים
  

המסע שלי כספורטאי בנבחרת הישראלית הבוגרת התחיל בדצמבר 2005 באיטליה, עם חבורת שחייני נבחרת בוגרת חדשים בשנות העשרה האחרונות ועשרים המוקדמות, שכל עולמם הספורטיבי ומדד ההצלחה ברובו, התחיל ונגמר בשיא האישי.

נמרוד שפירא בר אור. הופעה מרשימה בהונגריה(צילום: AP)

באותה תקופה היו מעט שחיינים בוגרים: מיקי חליקה ויואב גת היו לקראת סיום הקריירה התחרותית במסגרות בינלאומיות ואניה גוסטמלסקי הובילה אותנו והייתה היחידה שאיימה על גמרים ועלייה לפודיום. עם כל גראנד פרי, אליפות

אירופה, אליפות עולם ואולימפיאדה הצלחנו כצוות לבצע התקדמות נוספת לקראת ביסוס היכולת שלנו להשתלב במקצי חצאי גמר, גמרים וככל שהזמן עבר היו לנו יותר כלים שנלחמו על זכייה במדליות.

היום, לאחר שבע שנים של ייצוג מדינת ישראל כשחיין נבחרת (עד לדצמבר האחרון), אני צופה בתחרות מרכזית וחשובה מנקודת מבט של אוהד שחייה ואני רואה נבחרת חזקה, צבעונית, בעלת יכולת איום על עמדות בחצאי גמר וגמר אולימפיים ובעלת פוטנציאל ריאלי להמשיך את קו ההתקדמות שאנו עדים לו בשבע השנים האחרונות.

יהונתן קופלב עם הזהב. חלק מנבחרת חזקה וצבעונית(צילום: AP)

ההתפתחות המעודדת ביותר שהשחייה הישראלית עשתה היא כזאת שיצרה מצב שלראשונה בתקופת העשור האחרון, יש לנו מגוון שחיינים איכותיים ובעלי יכולת אישית לשאת את הענף להישגים יוצאי דופן בזירות המאתגרות ביותר.

מאז שאני זוכר את עצמי צועד לקראת ייצוג ישראל כשחיין בוגר, תמיד היו בעורפנו כרוח גבית ההישגים של השחיינים מיקי חליקה, יואב גת, יואב ברוק ואיתן אורבך, שעד היום מחזיק את מה שנתפס בעיני רבים כהישג השיא של השחייה הישראלית, גמר אולימפי.

אני עוקב מקרוב וצופה בשחיינים שלנו שכבר היום בגילאי 20-24 מייצרים חמש מדליות באליפות אירופה בבריכות ארוכות (האורך האולימפי), עם יכולת משמעותית להשתפר ולהתקדם ממקום שהוא כבר גבוה ומספק את ההישגים הגדולים ביותר של שחיינים ישראלים לאורך כל ההיסטוריה של הספורט. הציפיות מענף השחייה לתקופה הקרובה ולשנים הבאות הן חיוביות ביותר ויוצרות המון רצון להמשיך לתחרויות הבאות ולראות מה הצוות הצעיר והמהיר הזה יכול לעשות ביחד.

שמחה מלווה בעצב

"מדינת הגביסטים", הסיפור המרגש של המשלחת הישראלית לאליפות אירופה. היו לנו בעבר הקרוב ויש לנו היום מספר רב של שחייני גב מאוד איכותיים, עד כדי כך שאלוף אירופה הטרי ב-50 מטרים גב, יהונתן קופלב, נאלץ לעצור את ההתקדמות שלו במוקדמות ה-100 מטרים גב. בנוסף נמנעה ממנו האפשרות באותה נקודה להשיג קריטריון אולימפי כי לצערו הוא היה שלישי מבין הישראלים (שאגב דורגו ראשון, שני, רביעי ושתיים עשרה במוקדמות המקצה).

גיא ברנע. עלול להחמיץ את לונדון בגלל 'הישראלים'(צילום: רויטרס)

אתם תבחרו אם המצב הזה יותר מעציב או משמח. בכלל, תחרות קריטריון לאולימפיאדה תמיד מלווה בהמון "חשמל באוויר" ובדומה למצב שקרה בשיט, בו ספורטאי מצוין חייב להישאר מאחור ולסכם ארבע שנים של עבודה ללא

הגעה ליעד, גם אחד השחיינים המובילים שלנו ייאלץ לצפות באולימפיאדה מהבית, אפילו אם עמד בכל קריטריון ישראלי או בינלאומי.

במרכז הסיפור שלנו עומדים ארבעה שחייני גב שלכל הדעות היו בעלי יכולת לתפוס מקום במשלחת האולימפית: יעקב טומרקין (20), יהונתן קופלב (20), נמרוד שפירא בר אור (23) והמנוסה והמעוטר ביותר - גיא ברנע (24). נכון לפתיחת התחרות, טומרקין היה היחיד שהחזיק כרטיס אולמפי אבל כזה שהיה כשיר למשחה ה-200 גב בלבד ולא למשחה ה-100 בו התחרות הלאומית על הכרטיס האולימפי מהקשות שבאירופה.

ברנע וקופלב. מתחרים על כרטיס אחד(צילום: AFP)

המתח והציפייה ביומה הראשון של התחרות בו זינקו הישראלים למקצה 100 מ' גב הייתה עצומה. במשך ארבע השנים האחרונות, כל האימונים וההכנות היו לקראת המשחה ועכשיו הוא הגיע. לאחר מקצה המוקדמות, כרטיס יחיד

משניים זמינים הלך לטומרקין אחרי הופעה מצוינת ותוצאה טובה מהקריטריון האולימפי המחמיר.

הכרטיס הנוסף עדיין זמין, בתקווה שיילקח על ידי קופלב או ברנע באחת מהתחרויות הקרובות. שניהם ראויים ומסוגלים לקחת אותו. מהנקודה שלנו, נאחל הצלחה אך גם נוכל בשקט להתאכזב בשביל מי שיישאר בבית - אחד מהמדליסטים האירופאים שלנו.

יעקב טומרקין (מימין). השיג תוצאה טובה מהקריטריון האולימפי(צילום: AFP)

לסיכומו של דבר, אליפות אירופה, דברצן, הונגריה 2012 נרשמה כהצלחה חסרת תקדים. למשפחת השחייה הישראלית היה העונג להיות חלק ולהתגאות בתרומה שלנו לספורט האולימפי ולכבודה של מדינת ישראל.

עמית עברי. חלק מהצלחה חסרת תקדים(צילום: AFP)

אולימפיאדה היא המשימה הבאה אך בבית נשארים חבר'ה צעירים, בוגרים ומוכשרים אשר עיניהם כבר העניקו מבט שקט וחטוף אל המשימות והמשחקים האולימפיים של 2016.

מהפן האישי, אלך להשלים שעות שינה לאחר שבוע של ערנות מוחלטת: משלוש וחצי לפנות בוקר עד לקריסה חלקית אחרי צעקות אקראיות בשפתנו הים תיכונית באחד עשרה בבוקר, במשרד אמריקאי שלא ממש ידע איך "לאכול" מילים להוטות שכוללות אותיות כמו חי"ת, עי"ן ועם גוף שמשדר הרבה אנדרנלין.

מיקי מלול. נשאר ללא מילים(צילום: נמרוד גליקמן)

בכל מקרה, תודה לכם השחיינים, מאמנים ותומכים על תצוגה מדהימה שהשאירה אותנו הרבה פעמים ללא מילים במהלך התחרות. בהצלחה בהמשך.

מיקי מלול (בן 26) הוא אלוף ושיאן ישראל במשחה ה-50 מטר חזה.