הלשון והטעם

מורה זן נח ולידו נח אחד מתלמידיו. ברגע מסוים, שלף המורה מאמתחתו מלון יפה, חתך אותו לשני חצאים, והשניים החלו לאכול את הפרי הטעים.
באמצע הארוחה, העיר התלמיד:
"מורי החכם, אני יודע שכל מה שאתה עושה נושא בקרבו משמעות. האם יתכן שהעובדה שאתה מתחלק במלון הזה איתי מצביעה על כך שיש לך משהו ללמד אותי?"
המורה המשיך לאכול בדממה.
"לפי שתיקתך, אני מבין את השאלה הסמויה", התעקש התלמיד. "וזו בוודאי כדלקמן: היכן נמצא הטעם שאני חווה באכלי את הפרי הנפלא הזה, במלון או בלשוני?"
המורה לא אמר דבר. התלמיד הנלהב המשיך:
"וכיוון שלכל דבר בחיים יש משמעות, אני חושב שאני קרוב למציאת תשובה לשאלה: הטעם הוא מעשה של אהבה ותלות הדדית בין השניים, כי בלי המלון לא היה מושא-הנאה, ובלי הלשון..."
"די!", אמר המורה. "הטפשים ביותר הם אלו שחושבים את עצמם לחכמים ביותר, אלו המחפשים פירוש לכל דבר! המלון הוא טעים, ודי בכך. ועכשיו הנח לי לאכול אותו בשקט!"