שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ישנן בנות: קינן, אייזנמן ודקלבאום נסעו ללסבוס
    המוזיקאיות רונה קינן, תמר אייזנמן ויעל דקלבאום נסעו להופיע יחד בפסטיבל לסבי למוזיקה ביוון. במיוחד ל-ynet הן כותבות על החוויות משם, על תחושת השליחות - ועל הצורך בפסטיבל דומה בישראל: "עשינו חיים משוגעים. הרוקנ'רול הנשי חזק מאי פעם"

    בשבוע שעבר נחתו רונה קינן, תמר אייזנמן ויעל דקלבאום באי לסבוס היווני. שם, בפסטיבל על שמה של המשוררת המפורסמת סאפפו, הם הגיעו יחד עם הדי-ג'ייות מיכל שר ונרקיס טפלר והיוו משלחת מוזיקלית ישראלית.

     

    עוד לפני שטסו השלוש אל הפסטיבל ששם במרכז את הקהילה ההומו-לסבית, ניתן היה לנחש שזו הולכת להיות חוויה של פעם בחיים. גם בגלל שיתוף הפעולה המשולש וגם בגלל המקום המיוחד.

     

    מימין לשמאל: יעל דקלבאום, רונה קינן ותמר אייזנמן. מופיעות יחד בלסבוס         (צילום: לילך אבנרי) (צילום: לילך אבנרי)
    מימין לשמאל: יעל דקלבאום, רונה קינן ותמר אייזנמן. מופיעות יחד בלסבוס (צילום: לילך אבנרי)
     

     

    בשנה שעברה היתה זו תמר אייזנמן שהופיעה עם להקתה שם ביוזמתה של ענת ניר והארגון "תל אביב גאיי וייב" שמקדם תיירות הומו-לסבית בתל-אביב.

    הפעם כאמור, הן נסעו שלושתן יחד. עכשיו, עם פתיחת שבוע הגאווה בישראל, שלוש המוזיקאיות כותבות לנו באופן אישי ומיוחד על החוויה הנדירה - וחושפות תמונות יפהפיות מהשטח.

     

    תמר: זו הפעם הראשונה שרונה, יעל ואני העלנו מופע משותף, כמעט להקתי. מופע שמשלב את השירים של שלושתנו בעיבודים חדשים שנבנו על בסיס קולי, אקוסטי, פשוט ושקוף. זו היתה מטרה להציג את העשייה המוזיקלית המגוונת והשונה וליצור מפגש חד פעמי על הבמה.

     

    נפגשנו לעבוד על השירים בסטודיו שלי בביאליק בתל-אביב. שלוש גיטרות, כלי הקשה, מכונת תופים ומיקרופון אחד שעבר בינינו בשירי הסולו והקולות ישירות אל חלל האוויר.

     

    תמר אייזנמן והגיטרה. אותנטיות מוזיקלית                   (צילום: ליאת אביב) (צילום: ליאת אביב)
    תמר אייזנמן והגיטרה. אותנטיות מוזיקלית (צילום: ליאת אביב)

     

    העלנו רעיונות, חילקנו קולות ודי מהר נוצרה שיטת עבודה. באופן די טבעי כל אחת היתה הקברניט של השיר שלה והובילה את העיבוד שלו. עשינו שתי גרסאות כיסוי, אחת מהן היתה "Kiss" של פרינס. רונה ואני כבר עשינו את השיר בכמה הופעות בהם היא או אני התארחנו אחת אצל השנייה. יעלי הצטרפה לגרסה שלנו עם התוף והקול האדיר שלה והרימה את הכל למחוזות חדשים.

     

    רונה: זו היתה הזדמנות לנסוע יחד ללסבוס. אני באופן אישי רציתי לנסוע לשם כבר שנים. ידענו שאנחנו יוצאות בתור משלחת של תל-אביב. אבל היתה לי אינפורמציה יחסית מצומצמת וקפצתי על זה בתור הרפתקה וזה באמת הוכיח את עצמו כהרפתקה של פעם בחיים.

     

    הבנות נפגשות ומנגנות. "כל הזמן רצינו להיות יחד"  (צילום: ליאת אביב) (צילום: ליאת אביב)
    הבנות נפגשות ומנגנות. "כל הזמן רצינו להיות יחד" (צילום: ליאת אביב)

     

    יעל: הדבר שהכי נשאר איתי זו החוויה האנושית שהיתה לכולנו שם. היה לנו כיף אינסופי ולא רק בין שלושתנו אלא בין כל הבנות שהיו במשלחת. כל בנות הזוג שלנו באו איתנו והיה שם קסם, חיבור והוויה שלא היתה צפויה ומובנת מאליו בכלל. פשוט כל הזמן היינו במקום חיובי ומאוחד. כל הזמן רצינו להיות יחד.

     

    עשינו חיים משוגעים למרות הרבה מאיתנו לא הכירו לפני שנסענו. היינו בים, שיחקנו מטקות, עשינו יוגה, היינו במסיבות, שיחקנו כדורעף, אני גם גלשתי במים. היינו קבוצה ממש מצחיקה של הישראליות, אכלנו סופלקי ואת כל המאכלים היווניים האפשריים.

     

    רונה: החדווה של נסיעה משותפת בקבוצה זה משהו שלא עברתי המון בחיים. תמיד הייתי מבריזה מטיולים שנתיים כי משהו בסיטואציות האלה תמיד הלחיץ אותי. אבל ביוון נוצר משהו באמת חד פעמי בין כולנו, המוטו שלו היה מה שקורה בלסבוס - נשאר בלסבוס. זה קצת מצחיק שבסוף אנחנו מדברות על כך כאן, אבל אני בטוחה שכל הצדדים מחויבים לצנזורה.

     

    יעל דקלבאום. רוצה להראות שיש פה אנשים טובים עם אנרגיה חיובית    (צילום: לילך אבנרי) (צילום: לילך אבנרי)
    יעל דקלבאום. רוצה להראות שיש פה אנשים טובים עם אנרגיה חיובית (צילום: לילך אבנרי)

     

    כבר בארץ היה מקסים. החזרות, העבודה למופע משותף ואי הידיעה איזה מין קהל נפגוש בצד השני. בסופו של דבר התגלה קהל של נשים ברובן, אירופאיות ולא מאוד צעירות. זו חבילת הנופש שלהן והן עושות את זה לעיתים קרובות. גם למפגש עם האנשים במקום ובהופעה היתה דינימיקה טובה, נפרדנו בחיבוקים ונתלשנו בחיבוקים. כמו בכל יוון, האי מאפשר לך להיות בחו"ל אבל להרגיש קרוב לארץ. גם הטמפרמנט, האוכל, עצי הזית והפסטרוליה שמפתיעה באמצע החיים.

     

    תמר: השהיה באי ובזמן הפסטיבל יוצרת קשר ישיר עם הקהל. בשיטוט בכפר, במסעדות או בטורניר כדור עף חופים שהשתתפנו בו. התגובות היו נהדרות, גם בזמן ההופעה ואחריה הרגשתי שהתחברנו מאד לאווירה של המקום, האותנטיות המוזיקלית והמופע האקוסטי שיקף בהרבה בחינות את האווירה באי ובפסטיבל, לכן היה חיבור מוזיקלי נהדר בערב שהציג שלוש זמרות מתל אביב שעושות את זה בדרך שלהן ללא פשרות בחגיגה נשית ומוזיקלית.

     

    רונה קינן. לפרוץ את הפרטי ולנסות לגעת במשהו גדול יותר    (צילום: לילך אבנרי) (צילום: לילך אבנרי)
    רונה קינן. לפרוץ את הפרטי ולנסות לגעת במשהו גדול יותר (צילום: לילך אבנרי)

     

    שיחה מעניינת עם אישה שפגשתי בשדה תעופה בדרך חזרה גם הוכיחה לי שהתחושות והאווירה שספגנו מהמקום והאנשים הוא דבר ידוע וייחודי. זו היתה אישה מצרפת שחיה 15 שנה באי, היתה בהופעה שלנו וחזרה איתי בטיסה לאתונה. היא חזרה כל הזמן על המילים "Truthful" ו-"Soulful". השיחה מאד ריגשה, שימחה אותי וקירבה אותי לכל המשמעות של הפסטיבל הזה, למפגש הנשי החוצה תרבויות ועל תפקידה האדיר של מוזיקה במצבים כאלו.

     

    רונה: אני לא יודעת כמה בקלות היינו קופצות על זה אלמלא היה לאירוע ניחוח אקוזטי, אבל מהרגע שזה קרה, ברור היה לשלושתנו שאנחנו רוצות להמשיך ולקחת את זה הלאה. מעבר לעניין המוזיקלי, אנחנו חלק מדור של מוזיקאיות לסביות, זה חלק מהזהות שלנו - ולדבר הזה כיחידה יש משמעות, אפשר לפרוץ את הפרטי ולנסות לגעת במשהו גדול יותר.

     

    הבנות על קטנועים בלסבוס, יוון. "עשינו חיים משוגעים"        (צילום: לילך אבנרי) (צילום: לילך אבנרי)
    הבנות על קטנועים בלסבוס, יוון. "עשינו חיים משוגעים" (צילום: לילך אבנרי)

     

    תמר: אני בטוחה שיש מקום בארץ לעוד אירועים ופסטיבלים כאלו ואחרים שמזמינים אנשים מכל העולם, ששמים את הכסף הגדול בצד ונהנים מהדברים הפשוטים. אני בהחלט חושבת שיש מקום להפיק פסטיבל שהוא נשי ועוסק ביצירה נשית מעבר לגבולות יום האישה הבינלאומי ופסטיבל אישה בחולון - ולנסות לייצר הופעות של נשים יוצרות מתחומים שונים ולתת להן במה ומסגרת חשיפה ראויה ומושקעת.

     

    לא פעם יוצא לי להיות אישה יחידה באירועים מוזיקליים שונים ואני יודעת בוודאות שהרוק'נרול חזק מאי פעם בסצנה הנשית. כמות היוצרות המעולות רק הולך וגדל ויש ערך מוסף לאירוע מסוג כזה בארצנו הקטנטונת.

     

    רונה: ישנה סוגיה להגיע תחת איזושהי כותרת מאוד ישראלית לחו"ל אבל בתוך אותה הכותרת, ישנה איזושהי מטריה של אג'נדה הומו-לסבית וזו סוגיה מאוד מורכבת. באופן אישי, אני חושבת שזהו בדיוק הכוח של מצבים מהסוג הזה. כי אז כל כובד המשקל המסוים, הפוליטי מתמסמס. זה הופך להיות עניין בין בני אדם.

     

    השלישייה בהופעה. "שלוש גיטרות, כלי הקשה ומכונת תופים"       (צילום: לילך אבנרי) (צילום: לילך אבנרי)
    השלישייה בהופעה. "שלוש גיטרות, כלי הקשה ומכונת תופים" (צילום: לילך אבנרי)

     

    אם נשים את הכותרת של הנסיעה הזו בצד, אז באתי לפגוש אנשים, זה מה שאני עושה כשאני מופיעה והיה לכך כוח אדיר לעשות את זה יחד עם שתיים מהנשים הכי מוכשרות שאני מכירה. הכי מרגש היה לפגוש את אלה שגרים ליד, שהגיעו לשמוע הופעה, אלה שאין להם שום קשר ללסביות. חוץ מזה, היתה חדווה בדבר הזה שנקרא "גירל פאוור", אפילו מהמקום הכי תמים וילדותי ומשועשע.

     

    אנחנו חיים במקום שהוא אולי קטן מידי בשביל להרים פסטיבלים שעל פניו הם עדיין סקטוריאליים. למרות שפשוט מטורף מה שקורה פה עם אירועי הגאווה, אבל עדיין יש לי תחושה שקל יותר להביא את הקהילה לאירועים שהם מסיבתיים מאשר לפסטיבלים גדולים בצפון שכוללים שלושה ימים של מוזיקה חיה. אני אולי טועה והחברות הדי-ג'ייות החדשות שלי ינזפו בי. 

     

    היו ניסיונות לעשות את זה כאן. היה את "Mother Festival" וזה היה מקסים. אם מישהי רוצה להרים שוב את הכפפה בעניין הזה, אני אתגייס מבלי למצמץ בכלל, אבל זה לא פשוט. גם פסטיבלים גדולים מאלה מתקשים להחזיק את הראש מעל המים. אבל מי יודע?

     

    יעל דקלבאום. הבאנו אנרגיה מאוד חזקה לאן שלא הגענו   (צילום: ליאת אביב) (צילום: ליאת אביב)
    יעל דקלבאום. הבאנו אנרגיה מאוד חזקה לאן שלא הגענו (צילום: ליאת אביב)

     

    יעל: אני חושבת שזה דבר מאוד חשוב לייצג את ישראל. גם אם יש דברים שאני לא מסכימה איתם עם ההנהגה שלנו, אני חושבת שחשוב להוציא טוב את הארץ שממנה אתה בא, במיוחד כשנוצרת שנאה מתגברת מכל העולם ובכל פעם שאני יוצאת מהארץ להופיע, לא משנה באיזו קונסטלציה, אני רוצה להראות שיש פה אנשים טובים עם אנרגיה חיובית וכמה שיותר לטשטש את ההבדלים של מי בא מאיפה. אני רוצה להדגיש כמה חשוב לאנשים להתחבר ולעשות טוב ביחד.

     

    תמר: החוויה הזו מאד קירבה בינינו ברמה האישית וללא ספק גם ברמה המקצועית. מאוד שמחתי להיחשף לשירים חדשים וישנים של רונה ויעל בזכוכית מגדלת עדינה וגם להתכבד בנוכחות שלהן בשירים שלי. התמלאתי השראה מהעבודה המקצועית הנדירה הזו.

     

    גם בהכנות וגם במופע עצמו, קרה דבר באמת פלאי בביחד שלנו על הבמה - הכבוד, המקצועיות, הרגישות והנתינה נתנו אקסטרה לכל אחד מהשירים. זה היה כמו ריקוד בשלושה, קצת מורכב אבל כל אחת ידעה בדיוק מתי להוביל ומתי לשחרר ולסחוף. ובלי קשר אנחנו בגעגועים עזים אחת אל השנייה ואל המשלחת. דברים שקורים בחו"ל הם חזקים מאד ולרוב מאד מקרבים.

     

    יעל: הבאנו אנרגיה מאוד חזקה לאן שלא הגענו. בפסטיבל הגיעו הרבה נשים מגרמניה ומהולנד ואפשר להגיד שהמשלחת שלנו כללה את הישראליות היחידות שם. הדבר היחידי שהיה לי חבל זו העובדה שלא הביאו גם בנות בשביל לנפוש. אם זה יתאפשר בשנה הבאה, אני הראשונה שתארגן מטוס צ'רטר עם כל הבחורות שייסעו מפה.

     

    עד שאולי יתאחדו פעם נוספת, בימים אלה ממשיכות הבנות להופיע בישראל. ב-5 ביולי תגיע רונה קינן אל הבארבי בתל-אביב ותארח את יהלי סובול. תמר אייזנמן תופיע ב-14 ביוני בחמדת ימים, למחרת ב"אוליב גרוב" שבמושב טל שחר, ב-21 ביולי בבארבי התל-אביבי וחמישה ימים אחר כך בצוללת הצהובה בירושלים. יעל דקלבאום תופיע ב-14 ביוני בלבונטין 7 בתל-אביב.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Brenda Oosterbaan
    תמר אייזנמן. מחוזות חדשים
    צילום: Brenda Oosterbaan
    צילום: לילך אבנרי
    רונה קינן. הרפתקאה של פעם בחיים
    צילום: לילך אבנרי
    צילום: לילך אבנרי
    יעל דקלבאום. היה שם קסם
    צילום: לילך אבנרי
    7 לילות
    מומלצים