22 שניות של אש: "לאן נעלמו ההרוגים בדו"ח?"
דו"ח המבקר על אסון הכרמל, שיפורסם מחר, צפוי להתמקד במחדלי הפוליטיקאים ולהותיר את קרובי הנספים ללא תשובות. "אני לא מחפשת אשמים", אמרה בת זוגה של פאביולה בוהדנה, שנהרגה על אוטובוס הצוערים. "אני רק רוצה לדעת מה היה שם"
האש עוד לא כובתה. דו"ח מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, על אסון הכרמל, שצפוי להתפרסם מחר (יום ד'), מאיים להצית מחדש את הלהבות שבערו בשטח ההפקר שבין הממשלה, הגורמים המקצועיים והקורבנות. קרובי ההרוגים, שהביעו כבר בתחילת השבוע ביקורת חריפה על אופי העבודה של המבקר עצמו, מסרבים להשלים עם מסקנותיו הצפויות, ועם ההנחה כי אלו לא יעסקו בתהליך קבלת ההחלטות שהוביל לשריפת אוטובוס הצוערים.
חקירת האסון - כותרות אחרונות ב-ynet:
"הדו"ח עוסק רק במשטרה ובדרגים הפוליטיים ולא מספר את סיפורם של הקורבנות", אמרה ל-ynet בתסכול רחל אלגבסי, בת זוגה של פאביולה בוהדנה, שנספתה בשריפה. "אותי לא מעניינים שטייניץ, ביבי או אלי ישי. לאף אחד מהם אין אומץ לקום ולומר 'נכשלתי בכרמל', מחשש שחלילה יידבק בהם האסון. אני לא מחפשת אשמים. אני רוצה לדעת מה קרה שם באותן 22 שניות גורליות, כשהאוטובוס נלכד בלהבות. אני רוצה לשמוע את הסיפור של פאבי, רוצה לדעת את האמת, ואת זה עדיין לא סיפרו לי".
בתחילת דצמבר 2010 פרצה השריפה הקשה בתולדות מדינת ישראל, שכיבויה נמשך למעלה מ-82 שעות. האש פרצה סמוך לעוספיה, וארבע שעות לאחר מכן, התקבל דיווח על אוטובוס שנלכד בלהבות - ובו היו צוערי שב"ס שיצאו לחלץ אסירים מבית הכלא דמון.
האסון הכבד הותיר אחריו 44 משפחות שכולות, עשרות בתים חרבים, אלפי בני אדם מפונים וכ-50 אלף דונמים שחורים. אינספור שאלות קשות, רובן ככולן עסקו בצורה כזו או אחרת במחדל שירותי הכבאות בישראל, התעוררו בעקבות האירועים. בין היתר, סומנו שר האוצר, שר הפנים וראש הממשלה כגורמים שאליהם צפוי להתייחס הדו"ח בחריפות.
שנה וחצי לאחר מכן, אלגבסי עדיין מחפשת תשובות לשאלות הקטנות - מה היה באוטובוס במהלך רגעי התופת, מה
אמרו הסוהרים זה לזה, מי התקשר לדווח למשטרה, מי נמלט ואם הדלת האחורית נפתחה. תחקירי שירות בתי הסוהר וגורמי הביטחון מוגדרים על ידה כ"חלקיים ולא נכונים" ונראה כי גם דו"ח המבקר, מקיף ככל שיהיה, לא מספק לה תשובות על 22 השניות ששינו את עולמה.
"אני מרגישה שלא מגלים לי את כל האמת", אמרה אלגבסי. "יש כל כך הרבה סתירות ודברים שלא מתיישבים עם ההיגיון, וזה מטריד אותי". לדבריה, "כל התחקירים מצביעים על כך שהסוהרים נשרפו בזמן שנמלטו לתוך הוואדי ושחלפו בסך הכול 22 שניות מהרגע שהאוטובוס נלכד בלהבות ועד שכולם מתו, אבל קשה לי להאמין שזה נכון".
היא מצביעה על הקושי הטכני שבהימלטות 38 אנשים בזמן כל כך קצר מאוטובוס, כשהדלת האחורית סגורה. "לדעתי, מה שקרה זה שהאש לכדה את כולם בפנים. גל החום האדיר, בתוספת הדלק של האוטובוס ואמצעי הלחימה של
הסוהרים, יצר פיצוץ אדיר שהשליך את הגופות למדרון".
אלגבסי ביקרה גם את קידומם של כל בעלי התפקידים הבכירים בזמן האסון, "שקיבלו דרגות וצל"שים. אני סירבתי לקבל את הצל"ש של פאבי, כי אני יודעת שהיא הייתה מסרבת לכך. הרי בתכל'ס, הם לא הצליחו להציל חיים, הם לא עמדו במשימה". לדבריה, כל העניין של הצל"שים זה ניסיון לכסות על הטרגדיה ולומר למשפחות: 'הנה, קיבלתם עיטורים ועכשיו תהיו בשקט'".
לפנייה לכתב/ת 
