ריצ'רד או'דוייר: "סייבר-פושע"
ריצ'רד או'דוייר, סטודנט בריטי בן 24, עומד להיות מוסגר לארה"ב ואולי אף לשבת 10 שנים בכלא בעקבות מימון אתר בו גולשים פרסמו לינקים לאתרים בהם היה ניתן לצפות בסדרות וסרטים. עו"ד אוריה ירקוני מסביר מדוע ההחלטה להסגירו מוזרה ומקוממת, ואיך זה שארה"ב ממשיכה לשחק את תפקיד שוטר זכויות היוצרים של העולם?
אזרחי העולם, אתם יכולים לנשום לרווחה. מאת האנשים שהביאו לכם את "קים דוטקום, ראש ארגון פשע מאורגן", מגיע "ריצ'ארד או'דוייר, סייבר-פושע". ילדים יכולים לחזור להשתמש במחשב ומבוגרים יכולים לחזור וליצור, כעת שמקים אתר הלינקים TVshack, הארכי-נבל ריצ'ארד או'דוייר, נעצר והוסגר לארה"ב שם הוא יעמוד למשפט על פשעיו הנלוזים בגין 'סיוע להפרת זכויות יוצרים'.
סילחו לי על הסרקזם, אבל נדמה שזו התגובה ההולמת היחידה להחלטה של בריטניה להיענות לבקשת ארה"ב לעצור ולהסגיר לידיה את ריצ'ארד או'דוייר (24), כדי שיעמוד לדין פלילי בארה"ב בגין הפרת זכויות יוצרים, באתר לינקים שהקים.
קודם כל, תעצרו את הכל
הסיפור החל בשנת 2010, אז החליטה מחלקת ICE (רשות המכס וההגירה) של הסוכנות לביטחון המולדת (Homeland Security), לתפוס את אתר האינטרנט המאוחסן בשם המתחם TVshack.net, הנמצא בבעלות ריצ'ארד או'דוייר, אזרח ותושב אנגליה. מדובר באתר שלא אחסן ולו יצירה אחת, וכל תוכנו היה לינקים שהועלו אליו על ידי הגולשים, ואשר חלק מהם היו לאתרים אחרים בהם ניתן לראות או להוריד סדרות טלוויזיה.
אם אתם שואלים את עצמכם מה לסוכנות אמריקאית ולתפיסת נכסים של אזרח ותושב אנגלי, אז התשובה היא ש-ICE מפרשים את הסמכויות (הנרחבות ממילא, יש לציין) שניתנו להם בכדי 'להילחם בפיראטיות' באופן שמתיר להם לתפוס כל אתר שהסיומת שלו היא com, net או org ללא קשר לבעליו, מקום אחסונו והקהל אליו הוא פונה. למה? כי מדובר בסיומות שאינן מעידות על מיקום ספציפי (כמו co.il) ולכן הן רלוונטיות לכל העולם, וגם לארה"ב ולסוכנויות האכיפה שלה.
בשפה משפטית מדובר בסמכות אקס-טריטוריאלית רחבה, ובשפה לא משפטית מדובר בניסיון להיות שוטר זכויות היוצרים של העולם. אבל זה כבר חדשות ישנות, ואו'דוייר היה כבר ממשיך בחייו, אם כאן היה מסתיים הסיפור.
עזוב את העכבר או שאני יורה!
אלא ש-ICE לא עצרו כאן. אחרי שהם תפסו אתר שאין לו שום קשר לארה"ב, מלבד העובדה שניתן לגשת אליו מארה"ב, הם הגישו לאנגליה בקשה להסגיר את או'דוייר כדי שיעמוד לדין פלילי בארה"ב. בקשה זו גרמה להרמה של די הרבה גבות, משתי סיבות.
ראשית, מבחינת יחסי ציבור יש כאן הצהרת כוונות די רצינית. הליך הסגרה הוא הליך יקר, ארוך ומסובך ששמור לפושעים בינלאומיים 'כבדים', כאלה שיש עניין ציבורי ממשי בהבאתם לדין במדינה אחרת מזו בה נעצרו. אותו עניין ציבורי יכול להיות בשל חומרת הפשע, התהודה הציבורית לו זכה או היכולת של המדינה להתמודד בעצמה עם המוסגר. ממשלת ארה"ב החליטה שאו'דוייר, שלא עונה על אף אחת מהגדרות אלה יוקפץ לראש הרשימה ויוסגר באופן מיידי ובהול.
שנית, הסכמי הסגרה (רובם, כולל זה שבין ארה"ב לאנגליה) דורשים שתתמלא רשימה ארוכה של תנאים לפני ששולחים מישהו לעמוד לדין במדינה אחרת. אחד מהמהותיים ביותר הוא 'תנאי הפליליות הכפולה', שאומר שבכדי להסגיר מישהו מאנגליה לארה"ב, המעשה לגביו מתבקשת ההסגרה צריך להיות עבירה פלילית גם באנגליה וגם בארה"ב.
"בעל אתר ששם לינקים לתכנים מפרים לא מבצע עבירה פלילית"
ופה, חברים, קבור הכלב. צריך לעשות הבחנה מאוד ברורה בין אחריות אזרחית להפרת זכויות יוצרים שמתבצעת על ידי משתמשי האתר לבין אחריות פלילית. בעוד שבתי משפט ברחבי העולם קבעו (כל בית משפט בתנאים אחרים) שניתן להטיל אחריות אזרחית על בעל האתר בגין פעולות המשתמשים שלו, בתחום הפלילי זה סיפור אחר לגמרי.
אחד מעקרונות היסוד של הדין הפלילי בכל מדינה דמוקרטית הוא שלא מענישים אדם על מעשיו של אדם אחר. במקרה הסטנדרטי, בו בעל אתר הלינקים לא ידע ולא לקח כל חלק פעיל בהעלאת לינק לתוכן מוגן בזכויות יוצרים, הרשעתו בעבירה פלילית בגין מעשיו של מי שהעלה את הלינקים לאתר שלו נראית כמו אי-צדק משווע. מסיבות אלה בדיוק בתי משפט באנגליה פסקו בעבר, פעם אחר פעם, שבעל אתר ששם לינקים לתכנים מפרים לא מבצע עבירה פלילית של הפרת זכויות יוצרים מכיוון שאין לו ידיעה על פעולות המשתמשים שלו, וכיוון שההפרה עצמה כלל אינה מתבצעת בשרתיו כי אם באתרים אליהם מפנים אותם לינקים.
אלא שבית המשפט באנגליה, תוך התעלמות מוחלטת מהחלטות קודמות שלו, פשוט נמנע מלבחון את פליליות המעשה באנגליה, וברגע שמצא שמעשיו של או'דוייר מהווים מעשה פלילי בארה"ב, סיים את הבדיקה והורה על הסגרתו. שבוע שעבר אישרה הממשלה הבריטית את ההסגרה, ואלא אם ערכאת הערעור תתערב, או'דוייר צפוי לנסוע לביקור ממושך בארה"ב.
החלטה שגויה שתשפיע על תחומים רבים
מדובר בהחלטה קשה ושגויה. השאלה האם או'דוייר אשם בעבירה פלילית או לא, תתברר בפני בית משפט אמריקאי. אלא שההחלטה להסגיר אדם בגין הפרת זכויות יוצרים, כאשר ההלכה במדינת מושבו היא שהוא לא ביצע כל עבירה, היא החלטה שיכולה להדהד בתחומים רבים נוספים.
כך, מה יעשה אוסטרלי במצב הבא: באוסטרליה, הספר '1984' נמצא בנחלת הכלל, אך לא בארה"ב. לאוסטרליה יש הסכם הסגרה עם ארה"ב. האם תושב אוסטרלי יכול להעלות את הספר לאינטרנט? הרי באוסטרליה זה חוקי לחלוטין, אבל בארה"ב מדובר בעבירה פלילית של הפרת זכויות יוצרים. מי יערוב לו שלא ייעצר ויוסגר לארה"ב בדיוק כמו או'דוייר? אף אחד, ולכן הספר לא יעלה לאינטרנט. ככה, חברים, מצליחה ארה"ב להשליט את משטר זכויות היוצרים שלה, שהוא מוטה לטובת תאגידי תוכן ענקיים על חשבון היוצרים והציבור. מפתיע? לא למי שעוקב אחרי ניסיונות ארה"ב לחוקק את SOPA ולהעביר את ACTA. מקומם? רק אם אתה חלק מה-99%.
בשורה התחתונה, ארה"ב הלכה ושלפה מאנגליה סטודנט בן עשרים ושלוש בגלל שהוא הקים אתר שבו שמו גולשים אחרים, לינקים לאתרים אחרים, שבהם היו תכנים מוגנים בזכויות יוצרים, כדי שיעמוד לדין בארה"ב בגין 'פשעיו' שאינם פשעים באנגליה. על זה אני יכול רק להגיד, שמזלו של אסד שהוא מוריד שירים כחוק ב-iTunes; אם הוא היה מוריד בביטורנט, ייתכן וחיילים אמריקאים כבר היו שועטים ברחובות דמשק.
