שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האם מבשלות הבוטיק ישרדו את הגזירות?
    החלטת הממשלה להעלות את מס הקנייה על הבירה מאיימת לחסל את תעשיית בירות הבוטיק הישראלית, שזה עתה החלה להתפתח. ההחלטה מבוססת על שתי הנחות מפוקפקות: האחת, שבירה היא אלכוהול בעוד שיין הוא מוצר חקלאי. השנייה, שאת המס על הייצור צריכים לשלם יצרנים קטנים כיצרני ענק
    הגזירות הכלכליות שאישרה הכנסת בשבוע שעבר יורגשו בקרוב בכל שדרות החברה הישראלית. בעלי המשכורות הגבוהות יתחילו לשלם יותר מס הכנסה, מחירי המוצרים יטפסו בעקבות העלאת המע"מ ומשרדי הממשלה יאלצו להדק את החגורה.

     

     

    עבור תעשייה קטנה אחת, שקמה רק לפני כ-3 שנים, הגזירות הללו יהיו כואבות במיוחד, אולי אפילו קטלניות. זו תעשיית הבירה המקומית ובפרט ענף המבשלות הקטנות ("מבשלות בוטיק"). הענף כולו ייאלץ עתה להתמודד עם העלאת מס הקניה על ליטר בירה.

     

    בתחילת שנות ה-2000 היצע הבירות בישראל היה דל למדי. על מדפי החנויות ובבארים ניתן היה למצוא שילובים שונים של אותם 10 מותגים ששלטו בשוק: הייניקן, קרלסברג, טובורג, גולדסטאר, גינס ועוד כמה מותגים מוכרים שייצגו חברות בינלאומיות גדולות.

     

    אך בשנים האחרונות, בעקבות מהפכת בירות הבוטיק בעולם כולו, חל שינוי מהותי גם בהרגלי הצריכה של השתיין הישראלי. שינוי זה עורר תגובה מרשימה מצד היזמות המקומית. כיום, לא פחות מ-20 מבשלות קטנות פועלות בארץ ומייצרות בירות איכותיות שמתאפיינות בטעמים מיוחדים ועשירים, בתהליך בישול ארוך ומורכב יותר ובאחוז אלכוהול גבוה יותר.

     

    מאבקן של בירות הבוטיק על החיך של הצרכן הפך זה מכבר למאבק סמלי: מאבקו של העסק הקטן בקונצרן הבינלאומי הגדול. מאבקה של איכות חסרת פשרות בייצור ההמוני המקדש את היעילות והמהירות על פני האיכות והמקוריות. מאבק זה הונצח בסרט התעודה "מלחמות בירה" שמתאר את קורותיהם של שלושה יצרנים קטנים בארה"ב.

     

    גם בישראל, מפלסים הבשלנים הקטנים את דרכם בשוק שנשלט, רובו ככולו, בידי שתי חברות ענק המחלקות ביניהן כ-98% מנתח השוק. חברות אלה, "טמפו" ו"החברה המרכזית למשקאות" (קוקה קולה), מייצגות את המותגים הגדולים והמוכרים, נהנות ממערך הפצה גדול ואף נוקטות במדיניות של תשלום מענקים כספיים נדיבים ללקוחות שמעניקים להן בלעדיות.

     

    העלאת מס הקניה על ליטר בירה, מ-2.19 שקלים ל-4.19 שקלים, שהוכרזה במסגרת ההחלטות הכלכליות האחרונות של הממשלה, עלולה להיות שובר השוויון שיכריע את המאבק הזה לטובת חברות הענק השולטות בשוק.

     

    "זו תעשייה מאוד צעירה ופגיעה", מסביר אמיר נוימן, הבעלים של מבשלת הנגב ושל חברת "נורמן פרימיום", הנחשבת לחלוצה בתחום יבוא בירות הבוטיק לארץ. "אף מבשלה לא מרוויחה כסף, כולם נמצאים במאבק להגיע לרווחיות והעלאת המס הזאת מחזירה אותנו כמה צעדים אחורה".

     

    בעקבות העלאת מס הקניה, נאלץ נוימן למכור בקבוק 330 מיליליטר של בירת "נגב" במחיר של 9.2 שקלים לפני מע"מ במקום 8.5 שקלים. לדבריו, העלאת המחיר תגרור העלאת מחיר גם מהצד הקמעונאי והבירות הללו, שגם כך אינן זולות, יהפכו לעוד יותר יקרות. העלאת המס תתבטא בירידה בביקוש ותפגע אנושות במבשלות.

     

    "החשש של התעשייה הוא שהביקוש יירד", הוא מסביר. "אנשים יעדיפו לשתות דברים אחרים כי הבירות הללו הופכות עתה להיות פחות נגישות לקהל. הרבה מבשלות לא יעמדו בזה ואני מעריך שהרבה ייסגרו בגלל העלאת המס".

     

    אמיר נוימן במבשלת הנגב (צילום: פועה אלון) (צילום: פועה אלון)
    אמיר נוימן במבשלת הנגב(צילום: פועה אלון)
     

     

    קשה להיות קטן

    הקושי המרכזי של יצרני הבירה הקטנים להציע מחירים תחרותיים נובע מהיקף הביקוש הנמוך. מי שמעוניין בהוכחה או בהמחשה לכך, צריך רק להיזכר בפעם ההיא שבה קנה בירה באירופה ותהה כיצד ומדוע המשקה הזה זול כל כך ביבשת בהשוואה לישראל.

     

    ישראלים צורכים מעט בירה, ביחס לאירופאים ואמריקאים. עובדה זו, לצד העובדה שהמשק הישראלי קטן מלכתחילה, גורמת לכך ששוק הבירה המקומי מצומצם מאוד. אם מוסיפים לכך את העובדה שכ-98% מהשוק נשלט על ידי הבירות של טמפו והחברה המרכזית, נשארים עם קהל יעד קטן מאוד שעליו מתחרות כאמור, כ-20 מבשלות.

     

    "זה שוק שכבר שנים מנוהל כדואופול", אומרת טלי לוין, מנכ"ל מבשלת הגולן, שמייצרת את הבירה "בזלת". "אני לא יודעת אם יש עוד תחומים שמתנהלים ככה בענף המזון והמשקאות. בנוסף, זה גם שוק שיש בו יתרון מובהק וחד משמעי לגודל. העלויות הקבועות משפיעות על הקטנים בצורה חזקה יותר ולכן כשיש פה מס של 20% מהמכירות, ללא קשר לרווח, כל בר דעת יכול להבין שזה גזר דין מוות".

     

    גם נוימן מציין כי בעיית הגודל היא הבעיה המרכזית של מבשלות הבוטיק, אך לדבריו יש סיבות נוספות לכך הבירות הללו הן יקרות יותר. "רוב חומרי הגלם מיובאים ומאוד קשה להשיג אותם", הוא מסביר, "מבקבוקים ועד ללתת וכשות. הכל מיוצר בכמויות קטנות ומאוד יקר.

     

    "בנוסף, התהליך עצמו יקר יותר. בבירת בוטיק יש שימוש ביותר חומר גלם ותהליך הייצור עצמו יותר ארוך מאשר בבירה תעשייתית. בגלל שהיקף הייצור נמוך יותר אז גם ההוצאות הקבועות, שכר וחשבונות, משפיעות בצורה הרבה יותר דרמטית. אני אומר כמעט מידיעה – אין היום מבשלת בוטיק שמרוויחה כסף".

     

    ברוורמן. פנייה חריגה לשר האוצר (צילום: עמית שאבי ) (צילום: עמית שאבי )
    ברוורמן. פנייה חריגה לשר האוצר(צילום: עמית שאבי )

     

    פתרון אפשרי: מס לפי כמות ייצור

    לדברי היצרנים, הביקוש הנמוך אמנם מקשה עליהם, אך הם משוכנעים שעם הזמן והתמיכה הנכונה הוא יגדל. לוין עומדת בראש מבשלה שנרכשה באופן חלקי על ידי יקבי רמת הגולן והיא עצמה מילאה תפקידים בכירים בתעשיית היין הישראלית, שהחלה גם היא כענף קטן ונישתי וצמחה למימדים מרשימים וכיום אף מייצאת לחו"ל.

     

    "זה תחום שעובר תהליך דומה לזה שעבר תחום היין, אבל בקצב מהיר יותר", היא מציינת. "תוך שנתיים קמו כ-20 מבשלות וכבר רואים את המוצרים שלהם על מדפי החנויות ובפאבים ומסעדות". במבשלות הקטנות חוששים כי כעת, העלאת מס הקניה תפגע במאמציהם לעבור את חבלי הלידה ולהגיע למעמד של תעשייה פורחת ומייצאת.

     

    כעת, נחלץ להגנתם, חבר הכנסת אבישי ברוורמן (העבודה). כחבר ועדת הכספים ובכיר בבנק העולמי לשעבר, שלח ברוורמן מכתב לשר האוצר, יובל שטייניץ, שבו הוא דורש כי מס הקנייה על הבירה יהפוך ממס אחיד, החל בשיעור זהה על כל היצרנים, למס מדורג.

     

    "בחרתם להעלות את המס באופן חד ואחיד לכל היצרנים וזאת בניגוד למקובל במקומות רבים בעולם, לרבות ארה"ב ומדינות רבות באירופה", כתב ברוורמן לשטייניץ. "במדינות אלה מתבצעת דיפרנציאציה במס לפי כמות הייצור, כך שהמבשלות הקטנות נפגעות פחות מהמס".

     

    עוד ציין ברוורמן במכתבו, כי "פגיעה במבשלות הקטנות עלולה למחוק תעשייה מתפתחת המעסיקה מאות עובדים, ועוד רבים באופן עקיף. למבשלות אלו יש פוטנציאל יצוא והן מעודדות תיירות מאחר והן מפיקות מוצר ייחודי ואיכותי.

     

    "פנייה חריגה זו מגיעה משום שנראה כי ההחלטה התקבלה ללא כל הגיון כלכלי ברור. כיום, לאחר תיקון המס, אומדן הכנסות המדינה מהמס שנגבה ממבשלות הבוטיק בלבד הוא כ-3.5 מיליון שקל בשנה, סכום אשר מהווה טיפה קטנה בים מתוך סך גביית המס על הבירה.

     

    "למרות שהסכום הנגבה הוא קטן יחסית עבור המדינה, עבור העסקים הקטנים הוא מהווה גזר דין מוות, הוא ינציח את שליטת הדואופול הקיים בשוק הבירה, וכאמור, יפגע אנושות בפרנסתם של מאות בתי אב".

     

    בממשלה אפילו לא שקלו את האפשרות הזאת. מס דיפרנציאלי נחשב להפליה ולפגיעה חמורה בתחרות החופשית. אלא שתחרות חופשית היא הגדרה הכי פחות מדויקת למה שמתרחש כיום בשוק הבירה, כאשר שתי חברות ענקיות מחזיקות ב-98% מהשוק.

     

    בנוסף, הדרישה אינה להענקת פטור ממס למבשלות קטנות אלא להענקת פטור ממס על היקף ייצור קטן, ויש הבדל. "אם, לצורך העניין, 100 אלף ליטר בשנה יהיו פטורים ממס", אומר אמיר נוימן, "גם המבשלות הגדולות ייהנו מכך אבל להן זה יהיה זניח בעוד שלמבשלה הקטנה זה יעזור לחיות".

     

    לדבריו, "צריך לתת איזשהו יתרון ליצרנים הקטנים. לעזור להם להגיע לכמויות ייצור ריאליות ולאיזון תפעולי. כמו שבזמנו משרד החקלאות עזר לתעשיית היין".

     

    טלי לוין וצוות עובדי מבשלת הגולן (צילום: כפיר חרבי) (צילום: כפיר חרבי)
    טלי לוין וצוות עובדי מבשלת הגולן(צילום: כפיר חרבי)

     

    בירה כיין או בירה כוודקה

    האנלוגיה בין מבשלות הבוטיק ליקבי הבוטיק, שהחלו לקום בישראל בשנות ה-90, מתבקשת. לדברי טלי לוין, שליוותה את הקמתו של היקב "הרי גליל", האתגר הגדול של מבשלות הבירה הוא שיתייחסו אליהן כאל יקבים ולא כאל חברות לייבוא אלכוהול.

     

    לא מדובר באתגר תדמיתי. אתגר כזה יש למבשלות כאשר הן מנסות לשכנע את הצרכנים כי בירה אינה מוצר פשוט ועממי אלא מוצר שיכול להיות איכותי, כמו יין או ויסקי.

     

    האתגר הוא כלכלי-מדיני. בממשלה ובכנסת מתייחסים לכל סוגי הבירות כאל אלכוהול. כלומר, כאל מוצר שלילי הנושא בעיות חברתיות אשר יש להגביל את השימוש בו, בין היתר באמצעות מיסוי.

     

    אחד הנימוקים המרכזיים להעלאת מס הקניה על הבירות השנה הוא, שבשנת 2009 הושלמה רפורמה מקיפה במיסוי משקאות חריפים. הבירה לא נכללה ברפורמה הזאת וזו הסיבה שכעת הוחלט כי היא תהיה המשקה האלכוהולי היחיד שישא בנטל.

     

    "בירה משווקת תחת אלכוהול למרות שכל מי שנחשף לתעשיית בירות הבוטיק מבין שזה לא אלכוהול", אומרת לוין. "אנשים צורכים בירות בוטיק כחלק מתרבות של שתיית משקאות איכותיים ולא כדי להספיג את דמם באלכוהול. זה היום האתגר שלנו. לנסות לשכנע את המחוקק שדין בירה אינו כדין וודקה".

     

    מנגד, יין נהנה ממעמד של מוצר חקלאי הפטור ממס קנייה. "תעשיית היין לא זוכה לכל כך הרבה סיוע אבל לפחות לא מפריעים לה. גם היום היא אינה זוכה בסבסוד ובתקציבים כמו באירופה אבל לפחות אין מיסוי", אומרת לוין.

     

    העלאת מס הקנייה על הבירה מתבססת על הנחה שרירותית שלפיה אלכוהול ובירה הם מוצרים בעלי השלכות חברתיות שליליות שאין לצריכת יין. זאת למרות שאחוז האלכוהול ביין אינו שונה ואף גדול יותר, במקרים רבים, מאחוז האלכוהול בבירה.

     

    הנחה זו גם מתעלמת מהעובדה שבשנים האחרונות נוצרה כאן תעשייה צעירה ותוססת של ייצור בירה, שמסוגלת תוך כמה שנים לפתח יכולות יצוא ולהפוך את שוק הבירה בישראל לשוק שמייצר גם מקומות עבודה, ולא רק הכנסות ממסים. במובן זה, הבירה דומה יותר ליין ופחות למשקאות החריפים שאת רובם מייבאים מחו"ל.

     

    העלאת המס מתבססת גם על ההנחה כי מסים על ייצור, בניגוד למסים על הכנסה, צריכים להיות אחידים. אך בהטילה מס אחיד על כל היקפי הייצור, מציבה הממשלה בלי משים תקרת זכוכית בפני יצרנים חדשים שרוצים להיכנס לתחום הנשלט על ידי יצרנים גדולים. אם לא ייצרו כמות גדולה, לא יוכלו לשרוד. אם לא ישרדו, לא יגיעו לשלב שבו הם מייצרים מספיק כדי לעמוד בנטל המיסוי הכבד.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הציבור מגלה את בירות הבוטיק
    צילום: מתי מילשטיין
    בכנסת מעדיפים יין
    צילום: נועם מושקוביץ
    מומלצים