דברים שרואים משם / טור

אסקפיזם מוגדר במילון אבן־שושן, בין השאר, כ"בריחה מן המציאות אל עולם הדמיון וההזיות". ובכן, אם כך, אז 16 ימי התהילה של המשחקים האולימפיים בלונדון היוו אסקפיזם מושלם עבור כל ישראלי.

• רגע אחרי: כנסו לעמוד התקצירים המיוחד של לונדון 2012
  

כעת, אחרי שהסתיימה האולימפיאדה (היורו כבר חלף מזמן), כבר לא נוכל לברוח לשום מקום. הספורט הישראלי הוא לא אכסניה לברוח אליה, ועכשיו חובב הספורט הממוצע שוב צריך להתמודד עם האיום האיראני והבלאגן במצרים. לאחמדינג'אד לפחות יש שתים עשרה מדליות להתנחם בהן - בזמן שהספורטאים הישראלים, שחזרו לראשונה מאז סיאול 1988 ללא מדליה, הפנימו את החזון של הברון פייר דה־קוברטן - העיקר ההשתתפות.

הביג-בולט

האייקון הבריטי המפורסם ביותר, הביג-בן, הפך אתמול לביג-בולט. הספורטאי הגדול ביותר במשחקים האולימפיים בלונדון הוצג בענק

 לעיני כל. המוחמד עלי המודרני, שהתיז כאן פנינים שחצניות לכל עבר בימים האחרונים, הפך את האולימפיאדה למשהו בסגנון "בולט ועוד עשרת אלפים", לא פחות מזה.

אומנם מייקל פלפס עזב את אנגליה עם תואר הספורטאי האולימפי הגדול בכל הזמנים, אחרי שהשיג את המדליה ה-22 שלו רגע לפני הפרישה הסופית ומעבר רשמי לחיים פרועים, אבל אפילו האמריקאים הודו כי השחייה היא ענף שבכל מחזור של ארבע שנים מעניין את העולם למשך שבוע בלבד.

הגדול בכל הזמנים. ההורים של בולט עם הפסל שלו(צילום: Gettyimages)

האולימפיאדה השמחה

בפרספקטיבת סיקור של שלוש האולימפיאדות האחרונות, אני חושב שלונדון הייתה אולימפיאדה מדהימה - אבל בייג'ינג עלתה עליה. גם ההישגים

 הספורטיביים וגם המתקנים היו מרשימים יותר לעומת מתקנים רבים שהוקמו פה זמנית ויפורקו בתקופה הקרובה. ועדיין, מה שבטוח זה שלונדון הייתה אולימפיאדה שמחה הרבה יותר.

כמו לפני כל אולימפיאדה, גם לפני ההגעה ללונדון היה עיסוק מוגבר בשאלת כמות סוכני המוסד או הסוכנים האמריקאים שיגיעו, או בנוגע לאיכות תאי הטרור של אל-קאעידה הנמצאים בלונדון. אז בואו נסדיר את העניין: משימת האבטחה כאן בוצעה על ידי טובי האנשים, ואפילו באתר השייט בווימות' עגנו משחתות. המארגנים עמדו בכל מילה, גם מבחינת התחבורה והמתקנים.

האולימפיאדה השמחה. תשאלו את הספייס גירלס(צילום: רויטרס)

התשתית הבריטית

מבחינת הישגים, צריך להוריד את הכובע בפני הבריטים. הם סיימו במקום השלישי עם 65 מדליות, ההישג הגדול ביותר שלהם מזה 104 שנים

, ולחשוב שבאטלנטה 1996 הם השיגו מדליית זהב אחת. הספורטאים המקומיים הפכו פה לאגדות, כמו למשל סר כריס הוי מהאופניים שמתהדר בשש מדליות זהב אולימפיות, או השייט בן איינסלי עם ארבע מדליות זהב שהפכו אותו לשייט האולימפי הגדול מכולם. אבל דווקא המהגר הסומלי מו פראח היה זה שהאפיל על כולם, עם הדאבל בריצות 5,000 ו־10,000 מ'.

הבריטים הכינו תשתית מדהימה בהרבה ענפים, מה שיוביל אותם למסורת אולימפית, בניגוד ליוונים שאחרי שתי אולימפיאדות התרסקו, או הספרדים שהסתפקו בשלוש מדליות זהב.

האפיל על כולם. פראח(צילום: AP)

הפיג'מה של קובי

אירוע כביכול שולי שהתרחש אחרי טקס הסיום מסביר עד כמה גדול האירוע הזה. פתאום קובי בראיינט, ענק כדורסל שזכה עם הדרים־טים בזהב האולימפי, מתיישב לידך ברכבת הקבועה בדרך למלון עם טרנינג פיג'מתי, מחייך אליך, יורד איתך בתחנה ועולה על מונית. זו בדיוק האולימפיאדה.