שירה: "סיגריה בוערת מוטלת לתוך העץ"

מיניאטורה

וָרֹד לְבַנְבַּן וְאָפֹר סָבְבוּ בַּחֶדֶר, עַד

חֶצְיוֹ הַתְּרִיס מוּרָד, וִילוֹן נִרְעָד,

שְׁאֵרִית הַיַּיִן שֶׁבַּכּוֹס, וְהַתַּפּוּחַ הַנָּגוּס

יָרֹק פָּצוּעַ,

נִזּוֹן מִן הַצְּלָלִים, נִפְחָת.

בָּא בִּמְעִיל-גֶּשֶׁם כָּחֹל, בְּנַעֲלַיִם שְׁחוֹרוֹת.

מִלֵּא אֶת הַמַּאֲפֵרוֹת.

עָקַר סְפָרִים מֵעַל הַמַּדָּפִים.

סִפֵּר עַל מַיִם, סִפֵּר עַל חוֹפִים.

אַחַר-כָּךְ שָׁר.

טוֹב, אָמְרָה, טוֹב,

וְנִשְׁאֲרָה בְּקוֹמְבִּינִיזוֹן,

וּמִתַּחְתָּיו רָזוֹן רַךְ.

וּמִי שֶׁשּׁוֹתֶה רָוֶה?

וּמִי שֶׁאוֹכֵל שָׂבֵעַ?

אֲבָל יְשֵׁנִים.

פרי

סִיגַרְיָה בּוֹעֶרֶת מוּטֶלֶת לְתוֹךְ הָעֵץ

(בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר)

פּוֹרַחַת רֶגַע אֶחָד בְּנֹגַהּ אָדֹם בֵּין הֶעָלִים.

כִּכְלוֹת הַכֹּל הֲרֵיהִי פְּרִי הָעֵץ

(טַבַּק, נְיָר), עֵץ אַחֵר

אָמְנָם, אֲבָל לָמָּה נְדַקְדֵּק.

הַפְּרִי דּוֹלֵק, הַפְּרִי כָּבֶה,

אָדָם רָוֶה רֶגַע אֶחָד וְאֵינֶנּוּ.

*

הוֹ רְדוּ רְדוּ רְדוּ

רְדוּ יְהוּדִים אֶל שְׂפַת הַיָּם

אֶל שְׂפַת הַיָּם הַיְרַקְרַק

הַחֲמַצְמַץ, הַמְתַקְתַּק

הַמְמַלֵּא אֶת הַמַּחֲבַת

אֲשֶׁר הִלְחִים אֱלֹהֵיכֶם

לְהָכִין בָּהּ חֲבִיתָה,

וְעַל הַחוֹל הַמְצֻנָּן

הַמְשֻׁעֲמָם, הָרַעֲנָן

עַל עֲרוּגַת פִּרְחֵי הַזֶּפֶת

הַקְּטַנִּים

דִּרְכוּ בְּנַעֲלֵי הַזַּמְשׁ,

יְרֻשַּׁתְכֶם מֵאֲבוֹתֵיכֶם,

שֶׁהִתְקַשּׁוּ בָּאֲרוֹנוֹת הָאֲפֵלִים

(כִּי נַעֲלַיִם מִתְקַשּׁוֹת כֶּאֱגוֹזִים)

כֶּאֱגוֹזִים, כְּגֻלְגָּלוֹת מְצֻמָּקוֹת

כְּמוֹ מֹחוֹת מְלֻמְּדֵי הַמְּצוּקוֹת,

וּדְלוּ מִתּוֹךְ כָּל הַכִּיסִים

שֶׁל פְּרִיטֵי מַלְבּוּשֵׁיכֶם

הָעֶלְיוֹנִים הַתַּחְתּוֹנִים הַגְּלוּיִים וְהַסְּמוּיִים

אֶת פֵּרוּרֵי הַהֲוָיָה הַחַטָּאָה וְהַדְּבִיקָה

שֶׁנֶּאֶפְתָה כָּל הַשָּׁנָה בְּחֹם הַגּוּף,

שֶׁמֵּעַצְמָהּ לְבֶטַח לֹא תָּסוּף,

אֲשֶׁר כְּנָפַיִם לָהּ וְלֹא תָּעוּף

וּזְרוּ אוֹתָם עַל-פְּנֵי הַגַּל הַצְּהַבְהַב

הַמְלַחֵךְ אֶת הַחוֹלוֹת בְּאֵינְאוֹנִים,

הַמְלַטֵּף אֶת לַהֲטָם בְּצוֹנְנִים

וּזְרוּ אוֹתָם עַד הַפֵּרוּר הָאַחֲרוֹן.

מתוך "עשיית שירים, דבר אופטימי", מאת מאיר ויזלטיר. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 125 עמ'.