שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    המורה הזה הוא אני

    תארו לכם מחנך חדש שמקבל ביום הראשון תשע כיתות, בלי ספרים ובלי מכונת צילום פעילה. תארו לכם שמחזירים תלמיד בלי להתייעץ איתכם. לי זה קרה ועכשיו אני מחפש עבודה

     

    תארו לכם שתלמיד גונב טופס של מבחן, נתפס, ננזף, ואז מתלונן אצל המנהל כי נפגע מנזיפת המורה. ולפתע פתאום, באמצע היום, במהלך שיעור, שולף המנהל את המורה מן הכיתה אל המסדרון ומעמת את המחנך עם התלמיד ללא שיחה מקדמית. לא הגיוני, נכון? ובכן, לי זה קרה. תארו לכם שהמנהל לא מבין מה לא בסדר בזה, ופסיכולוג חינוכי מסביר לו זאת. לא הגיוני, נכון? ובכן, למנהל זה קרה.

     

    תארו לכם שיצאתם לטיול שנתי למשך שלושה ימים ושני לילות, ולא קיבלתם את שכר הטיול במשך שבעה חודשים, אף על פי שצדק-צדק רדפתם. לא הגיוני, נכון? ובכן, לי זה קרה. תארו לכם שנשברתם בתום שבעת החודשים, והודעתם לממונים שאתם תורמים את שכר הטיול למעון לבני נוער במצוקה. והנה, נודע לכם שהכסף שלא נמצא שבעה חודשים, בשבעה ימים נתרם. אמנם המטרה נעלה, אבל זה מצחיק ותמוה. אז לא הגיוני? ובכן, לי זה קרה.

     

    עוד בערוץ הדעות של ynet:

    כן לניסויים בקופים, למען הגור שלכם / מיכל ארד וליאור אונגר

    אבא רע, כי בית המשפט החליט כך / יעל גיל

     

    תארו לכם שהמחנך החדש, שזהו לו יומו הראשון בחינוך, מקבל שתי כיתות ו', שתי כיתות ז', עוד כיתת ז' משולבת, שתי כיתות ח', שתי כיתות ט' (זהו בית ספר תשע-שנתי) ושבעה תחומי דעת שונים. לא הגיוני? לי זה קרה. האם לא יכרע תחת העומס? לי זה כרע (לזכות המנהל ייאמר שהוא שינה את המערכת תוך חודשיים).  

     

    תארו לכם שמחנך כיתה ויועצת יושבים עם אם של תלמידה בעלת קשיים חברתיים. האם האסרטיבית והיועצת צמאת הדעת מנהלות "שיח" על תלמידה אחרת, בנוגע להרגליה המיניים לכאורה, והמחנך מבקש לעצור את הדיון. לא הגיוני, נכון? ובכן, לי זה קרה.

     

    תארו לכם שהמנהל יוצא מגדרו כדי להעביר את המחנך ממועצה מקומית למשרד החינוך, וכשהמחנך אסיר התודה שואל לגבי ההשלכות הכלכליות, נאמר לו שיאבד אלף שקלים ממשכורתו אבל יזכה בזכויות חשובות. אך אבוי, בתום החודש מגלה לו תלוש השכר שמשכורתו ירדה בארבעת אלפים וחמש מאות שקלים. לא הגיוני, נכון? ובכן, לי זה קרע (את הכיס). תארו לכם שהמחנך שואל איך קרה הדבר, והמנהל משיב לו: "למה לא בדקת במשרד החינוך? מה, אני חשב שכר?" מה יש לומר? צודק. ולי זה קרה.

     

    חודשים בלי ספרי לימוד. לי זה קרה (צילום: הרצל יוסף) (צילום: הרצל יוסף)
    חודשים בלי ספרי לימוד. לי זה קרה(צילום: הרצל יוסף)

      

    למה באת להוראה? אתה אידיוט?

    תארו לכם שבחדר המורים פניכם לא כתמול-שלשום בעקבות העניין, ומורה ותיקה, על סף יציאה לפנסיה, מפטירה לעברכם כלאחר יד משפט כמו: "די, רבאק, כמה אפשר לבכות על זה?" ותארו לכם שאותה מורה (מורה מעולה, אגב) אומרת לכם בתחילת השנה: "מה, לעזאזל, עשית? למה באת להוראה? אתה אידיוט?" ומורה אחרת, מאירת פנים וטובת-לב, לחשה: "ברח, ברח מכאן כל עוד אפשר". לי זה קרה. תארו לכם שמנהל קובע אתכם פגישה בחמש בערב במשרדו, ואתם מחכים עד שש וחצי כי הוא עסוק בפגישה עם... הורים. לא הגיוני? לי זה קרה.

     

    תארו לכם שאתם מורים חדשים, ונפתחת שנת הלימודים, ולא קיבלתם ספרי לימוד. וחולף שבוע וחולפים שבועיים, והספרנית העצלה (התנצלה והתנצלה) מתקשה להשיגם, והמנהל - גם. ולבסוף מגיעים הספרים. כעבור חודשיים. לא הגיוני, נכון? ובכן, לי זה קרה.

     

    תארו לכם שעד שזה קרה, אתם מצלמים את הספר מתלמיד. לא הגיוני, נכון? לי זה קרה. תארו לכם שאתם רוצים לצלמו במכונת הצילום של המזכירות, ומזכירת המנהל מסרבת. לא הגיוני? לי זה קרה. תארו לכם שהמזכירה נכנסת לחדר המורים ביומכם הראשון ונובחת עליכם קבל עם ומורים. לא הגיוני? לי זה קרה. תארו לכם שאתם רוצים לצלם במשרד של השרת, והמכונה לא עובדת, ואם היא עובדת, אז אין לצלם בה ספר. לא הגיוני? לי זה קרה. תארו לכם שאתם מצלמים על חשבונכם בחנות ליד הבית. לא הגיוני? לי זה קרה.

     

    מי זה דויד גרוסמן?

    תארו לכם שמורה שפרשה לא עונה למורה טרי שמטלפן אליה ונמנעת מלהעביר לו מערכי שיעור. לא הגיוני? לי זה קרה. תארו לכם שהמדפסות בחדר המורים מושבתות מאמצע השנה ועד סופה. לא הגיוני? קרה גם קרה. תארו לכם שאתם מתרגשים משיעור שהעברתם על דויד גרוסמן, ואז בחדר המורים מורה שואלת אתכם: "מי זה דויד גרוסמן?" ותארו לכם שהיועצת, שבעלה טס למקסיקו, שואלת אתכם איפה זה מכסיקו. לא הגיוני? קרה לי. קרה.

     

    איפה לעזאזל זה מכסיקו?  (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    איפה לעזאזל זה מכסיקו? (צילום: AFP)

      

    תארו לכם שרכז פדגוגי מדווח למנהל על מורה שלא מעביר מבחנים בשפה לתלמידי כיתות ח', וכשהמנהל שואל את הרכזת מדוע היא לא שמה לב לכך, מתבהר שהמורה לא מלמד כיתות ח' עברית. מצחיק, נכון? ובכן, לי זה קרה. תארו לכם שהרכז הפדגוגי, שהחל לעבוד לאחר סוכות, לוקח ביומו הראשון את מחנך הכיתה הצידה באמצע מסדר בוקר ודורש שיפעיל יד קשה נגד תלמיד, שהיה מועמד להשעיה, אף על פי שהמחנך הצליח להתקרב אל התלמיד. לי זה קרה. תארו לכם שהרכז קורא אתכם לסדר בחדר המורים. לי זה קרא.

     

    תארו לכם שמפקחת בית ספר תיכנס בהפתעה למשרדו של מנהל, הכפוף לה, ותציג בפניו תלמיד חדש בבית ספרו, כשהיא חמושה בהוריו. נראה לכם הגיוני? צודקים. זה עוד לא קרה. ודאי יש נוהל תקין בעניין. המפקחת, מן הסתם, תיצור קשר עם המנהל (אימייל, טלפון, פגישה) ותיידע אותו בדבר ההחלטה. המנהל ישאל על אודות התלמיד ויקבל את מלוא האינפורמציה. וההחלטה תתקבל בשיתוף פעולה. לא בהיעדר שקיפות. אז כן. טוב שזה לא קרה.

     

    כעת תארו לכם שמחנך כיתה מקבל בכיתה את תלמידיו, ולפתע נכנסת היועצת עם תלמיד והוריו ומציבה בפניו כעובדה מוגמרת שהתלמיד בכיתתו. תארו לכם שהמחנך מבקש מהיועצת לעשות זאת אחר כך, והיועצת מתיישבת עם התלמיד ואמו, ואומרת: "לא, לא. עכשיו". ותארו לכם שהתלמיד הוצא בעבר מהכיתה ומבית הספר בשל בעיות חברתיות, וכעת מוחזר, וכל זה נעשה בתהליך קבלת החלטות שלא כולל את מחנך הכיתה. כי הילד בכה ודרש. וההורים לחצו. והייתה התייעצות. רק לא בנוכחות המחנך. לא הגיוני? לי, מחנך בבית ספר בישראל, זה קרה. ומאחר שלא הייתי מסוגל לעכל התנהלות כזאת, פוטרתי. ללא שימוע. הפיטורין נערכו במעמד המפטר (הגיוני), המפוטר (הגיוני) והיועצת (לא הגיוני? לי זה קרה).

     

    מקום לבהלה

    תארו לכם מחנך שנכנס למערכת החינוך אחרי קריירה ארוכת שנים בייעוץ. זו אולי קלישאה, אך אין נכונה ממנה: הוא חדור תחושת שליחות, מרץ ואהבה, ערכי מוסר, הגינות וצדק. והוא מביט לאחור על השנה שחלפה, ולא מצטער לרגע על החלטתו. הוא שמח במתנות הלב שקיבל מתלמידיו המופלאים, שחינך, והוא מרגיש שהוא זכה בפיס כי כיתתו העניקה לו את אחת החוויות העוצמתיות בחייו. הוא ינצור בזיכרונו את צחוקם המתגלגל, דבקותם בכיסא על אף הצלצול שצלצל, זיק של הארה בעיניים, חשש ממבחן (כאילו חייהם על כף המאזניים), תשובה מבריקה, בדיחה מצחיקה, כוחה של שתיקה ועוצמת השיחות, והמפתחות לשפתם. תארו לכם מחנך מאושר שזכה להכירם, לחנכם וללמוד מהם גם. כן. לי זה קרה.

     

    תארו לכם שהמחנך חולק עמוקות על התפישה הניהולית של המנהל (מול צוות החינוך, לא מול התלמידים) ועדיין חושב שהוא משכמו ומעלה. תארו לכם נאיביות. לי זה קרה. והנאיבי הזה הוא אני. מחפש עבודה ומחפש תשובות. כי אין לי מושג איך בתי ספר אחרים מתנהלים, ואיך מערכת החינוך כולה מתנהלת. אבל אם כך העסק מתנהל, וזה מקרין על ערכי החברה בישראל, יש מקום להיבהל.

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    מחפש עבודה ותשובות. אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    מומלצים