כמה יוני
גם יוני רכטר התאהב בניו-יורק עד מעל לראש, אבל למזלה של התרבות המוזיקלית הישראלית הוא החליט לא להישאר כאן וחזר לארץ, שם הלחין בארבעת העשורים האחרונים פנינות תרבות שהותירו חותם עמוק בכמה וכמה דורות. עכשיו הוא חוזר לסיבוב הופעות
״כשביקרתי בניו-יורק לראשונה זה היה בשנת 76׳. התאהבתי אז בעיר כמו משוגע״, מספר יוני רכטר בערגה רגע לפני שהוא ממריא בדרך אלינו לסיבוב הופעות בקרב הישראלים של אמריקה. ״הייתי אז בן 24 ונסעתי עם כוורת למסע ברחבי ארה״ב שנמשך קרוב לחצי שנה. אחרי כמה חודשים כבר התגעגעתי לניו-יורק ולאנרגיות המטורפות שלה. אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות ולחיות את העיר שוב. התמקמתי בקווינס והפעם זו היתה חוויה שונה. הגעתי בתקופת החורף, מזג האוויר היה קשה והתגעגעתי מאד לארץ. הכרתי פתאום פנים חדשות של העיר וכמו בזוגיות, הרומן לא הלך חלק והחלטתי לקצר את הביקור ולחזור לישראל״, מספר רכטר.
הקריירה המוחמצת
עוד בטרם חילחלה תחושת ההחמצה על קריירה בינלאומית שהתפספסה, הגיע הסיפוק המקצועי ורכטר הפך לאחד המוזיקאים העסוקים בארץ. הוא הלחין, הפיק ועיבד, שיתף פעולה עם טובי האמנים בישראל וכתב כמה מהקלאסיקות הגדולות ביותר בשפה העברית שהפכו מזמן לנכסי צאן ברזל. ביום שלישי הבא, ערב פתיחת שנת הלימודים כאן, הוא יתיישב מול הפסנתר על במת ״סיטי וויינרי״ במערב סוהו ויבצע את הלהיטים הגדולים שלו מארבעים שנות קריירה.
אם היית נשאר בניו-יורק יכול להיות שהיית הופך לסוג של בילי ג׳ואל. אתה מצטער שלא ניסית בכל זאת לפתח קריירה בארה״ב?
״ב-1980, למדתי במשך שלושה חודשים בוודסטוק קורס בשם Creative Music Studio. זו הייתה חוויה נפלאה ואמרתי לעצמי: יאללה, אני נשאר. כל הדור שלי בילה בארה״ב בממוצע כמה שנים טובות, כמו אולארצ׳יק ואילן מוכיח... בדיעבד, אני שמח שזה לא קרה כי בשנותי בארץ באותה התקופה בניתי לי תשתית של עשיה. אמנם הפסדתי הרבה אבל הרווחתי המון. זכיתי לראות בזמנו את כל האלילים שלי מופיעים, את הרבי הנקוק וצ׳יק קוריאה. כיום העולם הפך לכפר גלובלי ואפשר לנהל קריירות יפות בחו״ל ולהצליח בארץ. אלי דג׳יברי ואבישי כהן, למשל, עושים חיל בתחום הג׳אז בעולם. במשך השנים הגעתי לארה״ב בהמון הזדמנויות. היה לי סיבוב הופעות עם יוסי בנאי, אח״כ עם מתי כספי ועד לפני כמה שנים הופעתי בכל נובמבר בקולג׳ים ברחבי ארה״ב סולו עם הרכב מקומי של נגנים אותם הכרתי בניו-יורק. איילה אשרוב, שמתגוררת כבר שנים בצפון קרוליינה, היתה הקול הנשי בדואטים״.
בביקור הקרוב יופיע רכטר עם הרכב חדש שגיבש במיוחד לסיבוב הנוכחי. יצטרפו אליו המתופף יובל ליאון, הגיטריסט שחר מינץ, הגר בן-ארי בגיטרה בס, הדר וויינברג בחליל ומיקה הארי מ״כוכב נולד״ תלווה בשירה. אחרי ניו-יורק ימשיך רכטר להופעות בלוס אנג׳לס וסן פרנסיסקו.
פסקול הילדות
רכטר, 61, נולד וגדל בת״א. הוא נשוי לדפנה ואב לשני בנים. אביו היה הארכיטקט יעקוב רכטר, חתן פרס ישראל באדריכלות שנישא בשנית לשחקנית חנה מרון, אמו החורגת של יוני. בגיל 7 הוא החל לנגן בפסנתר ומאוחר יותר החל גם להלחין. בצבא הוא שירת בלהקת חיל התותחנים ועם שיחרורו הצטרף ללהקת ״כוורת״ בתור קלידן. כמלחין הוא התבלט בשיתופי פעולה עם אריק איינשטיין, עבורו הלחין בין השאר את ״עטור מצחך״ למילותיו של המשורר אברהם חלפי ושירים נוספים. בשנת 78׳ הפיק את אלבום הבכורה של סולן ״כוורת״, גידי גוב, מתוכו בלטו השירים ״בלעדייך״ ו״שלוש בלילה בעיר״, אותם הלחין רכטר. לקראת סוף שנות השבעים היה רכטר שותף פעיל ביצירת פסקול הילדות של כמה וכמה דורות בישראל – האלבום ״הכבש השישה עשר״, לו כתב יהונתן גפן את המלים ורכטר הלחין עבורו חלק גדול מהשירים, כולל "איך שיר נולד?", ״הילדה הכי יפה בגן״ ו״גן סגור״.
היצירה המוזיקלית של רכטר מצליחה להיות פופולארית ומתוחכמת בעת ובעונה אחת. הוא משלב השפעות קלאסיות, ניחוחות מהביטלס ונגיעות של ג'אז. קלאסיקות נוספות שהעניק לתרבות הפופולארית העברית כוללות את האלבום "בגובה העיניים", בו שיתף פעולה עם עלי מוהר ויצר שירים כמו "דואט" עם מזי כהן ו"שיר נבואי קוסמי עליז". לנורית גלרון הלחין את ״בנגיעה אחת רכה״ ולגידי גוב כתב את ״יש אי שם״ ו״כלים שלובים״. בשנת 89׳ חזר רכטר לעבוד עם אריק איינשטיין, שיתוף פעולה שהוליד אלבום ילדים נוסף ובו הברקות מעוררות שמחה כמו ״אדון שוקו״, ״גברת עם סלים״ ו״שבת בבוקר״. גם את נעימת הפתיחה ל"רחוב סומסום" הלחין רכטר. רשימת השירים החלקית הזו מספיקה על מנת לקבוע כי מדובר ביוצר ענק, שהטביע חותם משמעותי ואיכותי בתרבות העברית. בשנים האחרונות מרבה רכטר לכתוב מוזיקה לתיאטרון. לפני כשנה זכה בפרס המלחין הטוב ביותר על המוזיקה שכתב ל״חוקר פרטי״, הצגה שהועלתה בתיאטרון החאן הירושלמי.
מה מאפיין את הקהל הישראלי שאתה פוגש בהופעות כאן?
״להופעות מגיעים ישראלים שגרים באמריקה שנים וכמובן אלה שהיגרו לא מזמן וכבר מתגעגעים למשהו מוכר. מגיעים גם הרבה יהודים-אמריקאים עם זיקה חזקה לישראל וילדי ישראלים שהתבגרו באמריקה. אני מרגיש שיש לכולם געגוע, רצון לגעת באיזשהו זכרון ילדות. הופעתי באוסטרליה לפני שנתיים וכמעט חנקו אותנו מאהבה שם. נכון, יש גם קהל שמגיע לבחון אותך מבחינה מוזיקלית ומתעניין ביצירה העצמאית בלי קשר לנוסטלגיה או געגועים. בארץ קורה שיש הופעות בהן אתה נאבק על ההקשבה ועל תשומת הלב של הקהל, בחו״ל זה קל יותר, יש ממש חשמל באוויר״.
לפני כחודשים, בהופעה בניו-יורק של חברך מימי ״כוורת״, דני סנדרסון, הקהל לא נתן לו לרדת מהבמה.
״כמובן שתלוי באיכות האמן, סנדרסון הוא מאלה שגורמים לקהל להתגעגע״.
שאלנו את סנדרסון לקראת המופע ההוא, האם יש סיכוי להופעת אורח של מאיר (פוגי) פניגשטיין, שמתגורר בלוס אנג׳לס. המפגש המיוחל לא קרה. אולי הפעם?
״אני ומאיר בקשרי ידידות מאז ימי כוורת אבל יש קושי אוביקטיבי לנהל חברות קרובה עם מי שחי גיאוגרפית כל כך רחוק. ודאי שאיידע אותו שאני בעיר ואם הוא יהיה בלוס אנג׳לס כשאני שם... מי יודע? בכל אופן הוא חזק בעסקי הסרטים, ואני לא נוהג לבצע חומרים מימי כוורת במופע. טכנית, זה בעיה. אם יבוא לו לבצע קטע, הלוואי!״
"כמו תמיד אין עבר ואין עתיד". יוני רכטר - שוב היא כאן
מה צפוי לקהל בהופעה?
״אני אבצע חומרים מהמופע שלי, 'העיקר זה המוזיקה', יש בו תמהיל מאד טוב. אכלול גם חומרים חדשים וכמובן קלאסיקות מהכבש השישה-עשר, 'עטור מצחך', 'דמעות של מלאכים' וכו׳. יש שירים שאני לא יכול לבצע לבדי ואז אני פונה לקהל ומבקש מהם להצטרף ולשיר איתי. אני מאד אוהב את האינטראקציה הזו במופע. הדבר החשוב ביותר בהופעה על מנת שתהיה מוצלחת הוא האיזון בין המתח והדרמה, הסדר הנכון והמבנה. אני עובד עם הנגנים בניו-יורק בשלט רחוק, שולח להם סקיצות ותווים ונערוך חזרות ביום שאני נוחת״.
במצעדים ובדירוגים שונים שנערכו במהלך השנים ובהם ניסו לקבוע מהו השיר הישראלי הטוב בכל הזמנים, ״עטור מצחך״, דורג בראש. אתה מסכים עם הבחירה הזו?
"'עטור מצחך' הוא שיר טוב, ללא ספק. אני לא כל כך מסכים עם שיטת הדירוגים והמצעדים וקשה לי כאדם כותב לקבוע באופן אוביקטיבי מהי היצירה הטובה ביותר שלי. אפשר לדרג מהי היצירה הכי טובה של באך? ברגע שסיימתי לכתוב והשיר יצא לחלל העולם זה מופקע ממני ונתון לחסדי הקהל. אני מודה שקרה לי שהאזנתי ל'עטור מצחך' כשהשיר התנגן ברדיו ושמעתי אותו כמשהו אחר. הבנתי שהשיר טוב. בד״כ כשאני שומע חומרים שכתבתי אני מייד שם לב לבעיות וחושב איפה אפשר היה לשפר״.
איך נראית שיגרת יומך?
״בכל יום אני עובד על הפסנתר. יושב ומנגן, מלחין, מחבר, אני מנגן קלאסי וג׳אז. הנגינה עצמה פותחת לי את הראש. בימים אלה אני עובד על שיתוף פעולה עם להקת הכלייזמטיקס שיופיעו בארץ ויארחו אותי. כתבתי לאחרונה אופרת רוק בשם 'שרול' ומעבדים אותה להפקה בתיאטרון הקאמרי. חוץ מזה אני כמובן מופיע באופן קבוע עם ההרכב שלי, שכולל שמונה נגנים״.
מה אתה לא מחמיץ כשאתה מבקר בניו-יורק?
״אני מת על מועדוני הג׳אז הקטנים, אצפה בהצגה או שתיים בברודוויי, אבקר במטרופוליטן ובמומ"א. שמעתי על הפארק שבנו על מסילת הרכבת הישנה, ה'היי-ליין'״.
אתה לא מזוהה כאמן פוליטי. השינויים שעוברים על החברה הישראלית לא מעוררים בך לפעמים רצון לזעוק?
״יש לי דווקא שירים חברתיים המבטאים השקפת עולם. שירים שכתבתי יחד עם עלי מוהר, כמו 'מקומה של האשה בבית פנימה'... די ברור שאני לא נמנה על מצביעי הימין. יש לי שירים המבטאים חופש וטולרנטיות לאחר. המדינה שלנו נהייתה לאחרונה מאד לא פתוחה וקשה והאווירה בה לא טובה. לא בא לי להתבטא פוליטית כי תוקפים בישראל את כל מי שמעז לצייץ, זו תחושה לא נעימה ואני ממש לא רוצה להיכנס לזה. בשביל מה?״
אתה חוזר לארץ לקראת אוקטובר. הצטיידת בערכות מגן ובממ״ד?
״אני מוכרח להודות שזו תחושה מאד משונה כל השיח הציבורי על המלחמה שתפרוץ. זה פשוט הזוי! נושא המלחמות תמיד היה ברקע ובמהלך שנותי בארץ עברתי את ששת הימים ואת יום הכיפורים, את שלום הגליל, האינתיפאדות ומלחמת לבנון השנייה. אף פעם לא דיברו על מלחמה בצורה הזו כפי שאנחנו שומעים בשבועות האחרונים. לא היה דיון ציבורי בשאלת הכדאיות, ההפסד והרווח. אתה לא מבין מי מאיים עליך, מה מאיים עליך, מאיפה זה ינחת ומה בדיוק מצפה לנו. לא ברור כמה מתוך הדיבורים זה אמת וכמה מזה מניפולציה או ספין. אני לא מרגיש פחד אלא סוג של תימהון. כרגע אנחנו ב'הולד' ממתינים לראות מה יהיה״.
עד כמה אתה מעודכן בסצנת המוזיקה הישראלית ?
״אני לא ממש מתמצא ולא כל כך עוקב. יש עשיה יפה בעולם הג׳אז, ישראלים צעירים וותיקים עושים דברים נפלאים ויש התפתחות יפה בתחום. יש את אביתר בנאי, ערן צור ושלומי שבן, שנמנים על ז׳אנר היוצרים-משוררים ואני מאד מעריך אותם. אני לא מתמצא בשוליים וברוק. יש את הז׳אנר המזרחי שגם לו יש מקום ואני חושב שטוב שיש ביטוי להכל״.
אתה משתדל להיות מאד זהיר בדבריך.
״אני לא מרגיש שאין לי ביטוי או שאני מקופח. אני לא מעוניין למלא את קיסריה וטוב לי איפה שאני. יש לי מה להגיד ויש לשמחתי מי שמעוניין לשמוע״.
צברת הרבה שעות אריק איינשטיין, אתה מתגעגע לעבודה איתו?
"אני ואריק בקשר. יש לו תכונה שכשהוא עובד עם מישהו הוא טוטאלי ונאמן כמעט באופן תמים אך ורק לו. כך היה כשהוא עבד עם גבריאלוב, עם שם טוב לוי, כיום הוא מעדיף לחבור לצעירים וזה נהדר. אם יהיה עוד מפגש מוזיקלי בינינו? לא נראה לי, אבל מאד אשמח במידה וכן״.
עם מי אתה חולם לשתף פעולה בעתיד?
״כל שיתוף פעולה מוזיקלי מוציא ממך משהו אחר. אני מאמין שמשתפרים בכל פעם ומתפתחים. דונלד פייגן מ'סטילי דן' הוא מין חלום ילדות שלי. זה היה נהדר אם היה מתאפשר לי לעבוד איתו ואני בטוח שהיינו יוצרים יחד מוזיקה מופלאה. אני עובד עם אסתר עופרים ומדי פעם קופץ לגרמניה לפגוש אותה. נגעתי בהרבה ז׳אנרים של מוזיקה, יצרתי עבור תזמורת סימפונית ועבור מקהלות ואני מאד מבסוט מה'רומנים' המוזיקלים האלה. רק שימשיך ככה״.
לפרטים נוספים:
