IFA 2012: סערת חושים אלקטרונית
כל מי שחיבר השנה חוט לסוללה ויצר מעגל מגיע לתערוכת מוצרי האלקטרוניקה הגדולה בברלין: תלת מימד, רמקולים מהעבר ומהעתיד, סימולטורים מטורפים וגם מערבל בטון אחד
IFA זה ענק. אין דרך אחרת לתאר את התערוכה המתקיימת בימים אלה, ומתרחשת מדי שנה בגרמניה מאז שנות ה-20. כל היצרנים הגדולים, כל השמות, כל הדברים החשובים וגם – אלו שפחות. כל מי שחיבר השנה חוט לסוללה ויצר מעגל, מגיע. איתם מגיעים גם הקמעוניים, העיתונאים וגם הצרכנים הסופיים – שפשוט מאוד רוצים לראות מה חדש.
בשנה שעברה, לפי מארגני האירוע, הגיעו לכאן 1,441 מציגים וכרבע מיליון מבקרים. גם השנה המספרים יהיו דומים במהלך ימי התצוגה וזה אומר המון ביתנים ותצוגות ומכשירים. קשה לקלוט בכלל מה קורה סביבך לעתים, אבל אפשר אולי להבין מגמות עולמיות בטכנולוגיה העולמית. תפנו יום שלם לכך בשנה הבאה: זה שווה את זה.
חוץ מלהראות את הטכנולוגיה שלך, אתה צריך להראות גם גם אתה גדול ומרשים ויצירתי. קחו את סמסונג לדוגמה. הקוביות המפורסמות, אולם ענקי, כל טוב הארץ, במפגן אדיר של שליטה ויופי, וגם: יצירתיות. איך נדגים את היכולות של המצלמות שלנו? סירה מלגו ומסביב לה מצלמות. מעולה.
חכמים בתלת מימד
גם LG עשו עבודה מעולה בנוגע לסידור הביתן שלהם. זה הולך ככה: קח משקפי תלת מימד. תתחיל ללכת. סרט על מסך עצום המורכב מעשרות מסכים ידגים לך את את הטכנולוגיה שלהם. עמוד והתלהב.
המשך ללכת עם המשקפיים ואז תראה אותה. את הבחורה עם השמלה אדומה, כמעט לא זזה על עקבים נסתרים מחייכת באדישות ומסביבה, ציפורים, כוכבים, תלת מימד שיוצא מהמסכים והופך אותה לדמות מסרט של דיסני. קשה מאוד לתאר את העניין הזה - את הקסם, זה מסוג הדברים שאתה לא יכול להסביר למישהו שלא היה שם ועם משקפיים, או מסוג הדברים שאסור לכתוב עליהם, אם אתה רוצה לשמור על מקום העבודה המכובד שלך.
אם יש משהו לומר על טכנולוגיה עכשווית זה כמובן שתלת המימד מככב. עם משקפיים, בלי משקפיים. גם סוני, פיליפס וכל השאר מנסחות את החזון שלהן לגבי טכנלוגיית התלת מימד בשילוב עם הטלוויזיה החכמה. שנשלטת מתקשרת, על ידי קול, או מחוות גוף והמסייר בתערוכה מבין דבר אחד בצורה מאוד בהירה: הטלוויזיה שיש לי בבית מטומטמת.
רטרו זה לא מה שהיה
אבל לא רק יצרניות גדולות ומוצרים יקרים יש בתערוכה הזו. גם הקטנות מגיעות עם תאים יותר קטנים וגם הגדולות מציגות מרכולת של מוצרים משלימים או היקפיים שנועדו לשפר את חוויות המשתמש, בעיקר עם האייפון למען האמת. מאות תחנות עגינה ורמקולים בבלו-טות'.
אם יש כיוון קצת מעצבן ולא נעים בנוגע לתחנות עגינה הוא הרטרו. אני לא מצליח להבין למה לחזור לעיצוב ישן כדי לחבר אליו את האייפון, או כדי לקלוט רדיו אינטרנטי. מי מתגעגע לרדיו כזה? ומה הדבר הבא? להוסיף לו תא סוללות ללא מכסה עם גומייה צהובה ולתת לאיש בבלומפילד שצועק כמה כמה במגרש בחולון?
גם יוקרה יש בגזרת ההיי-פיי. או לפחות יוקר . למשל הדבר המכוער הבא מבית בריון וגה. העיצוב מ-1965 הרכיבים חדשים, המחיר: רק 6000 יורו והדבר הזה אצלכם בסלון. זה גם מודלרי. תהיו בריאים. לצד המכשיר הזה החברה גם מציגה מכשירי רדיו עם עיצוב יותר נכון ומחיר פחות גבוה. כמו "גורד השחקים"
עוד בגזרת הסאונד ללא אודיפילים מביננו הוא המוצר הבא של סוני שהושק לפני חודשיים. רק דחוף את האייפון שלך לתוך הקופסא העתידנית, שים שיר עם המון בס שמנוני, תגביר עוד קצת. בדיוק. 13.4 קילו של עוצמה מתפרצת שיהרסו לכל המשפחות מסביב את החופשה. כתוספת לשעות הלילה: אורות מרצדים והמון שמחה. המחיר באירופה: 250 יורו. לא בשמיים. ממשחק של כמה דקות: מכשיר מאוד איכותי.
מפלצות התהילה
גם במכונית רוצים לעזור לנו בפתרון בעיות שמע. שליטה על הווליום ודפדוף בטרקים מגלגל ההגה זה כבר סנדרט בילט אין במכוניות רבות, אבל ישנם שעדיין מחברים את האייפון ומקשיבים דרכו. כאשר הם מחליפים שיר הם עלולים שלא להביט על הכביש והתוצאות עלולות להיות טרגיות. חברת מונסטר, הידועה יותר כחברת סאונד איכותי נדרשה לבעיה.
החפיץ המדליק (את האייפון) של מונסטר מתחבר למצת של האוטו ובמקביל ל-pl של הרדיו (החור. הכוונה לחור. כן, בננה). לאחר מכן כל מה שנצטרך לעשות הוא לקרב את היד בתנועת לעשות תנועת "דבר ליד" מול החיישן והמוזיקה מתחילה. נמאס? עוד פעם ואנחנו עוצרים. הזז את היד לפני המכשיר בתנועת תום קרוז בדוח מיוחד - העברנו שיר (תנועה מצד שני – תחילת השיר. שוב ההתחלה של רולינג אין דה דיפ, כנראה). החפיץ של מונסטר עולה לצרכן כמאה יורו ומתבסס על קרניים אינפרא אדומות.
אם נידרש לעוד עניין סלולרי, אז ישנה בעיה מאוד אקוטית בנוגע אליו. כך מסתבר מיצרנים קטנים לכל אורך התצוגה. הוא עדין מדי – ויקר. יש באמת חברות שכל תפקידן הוא להגן על פיסת הטכנולוגיה היקרה להחריד שם היינו חכמים כמותה היינו מבינים שהיא כנראה יקרה לנו מדי אם אנחנו מגינים עליה כל כך הרבה. הקו של קאטרפילר לדוגמה, נכנס לשוק מהמקום הזה. מכשירי קבלנים מוקשחים. אם אמרנו שכל אחד צריך למשוך את תשומת הלב של המבקרים, אז קאטרפילר החליטה להביא פשוט מערבל בטון. שוכנעתי כמו שאומרים.
עומס החושים
מערבל הבטון של קאטרפילר הוא דרך יצירתית נחמדה לתפיסת תשומת הלב. צריך להבין שתערוכה כזו קשה מאוד ליצרנים ומציגים. למבקר היא עומס שרק אחרי שיוצאים ממנו לכמה דקות מבינים כמה המערכת שלך לא מסוגלת עוד להכיל מידע. אם תרצו (מה אכפת לכם?) זה בדיוק מה שקורה לנו בחיים מחוץ לתערוכה.
יותר ויותר מכשירים שמתקשרים אחד עם השני כדי להיות הארכה חושית שלנו כדי להשיג בעיקר עוד ועוד מידע פחות ופחות חשוב או מעניין. פשוט מסה. האם זה זמן טוב לחשוב על מה אנחנו באמת רוצים או צריכים? כך חשבתי בזמן שכבר לא הצלחתי כל כך להתרכז בעוד דבר רועש (באמא שלך! רובוט שמצייר ציור!).
לאן תגיע הטכנולוגיה הבידורית ומה המחיר שנשלם באמת? זה הפסיק לעניין אותי מיד כשראיתי את הכסא. הסיבה היא שהכסא של VRX הוא ממש לא סתם כסא. אל הכסא הזה (אתם יושבים? הא הא) מחוברים גי'רוסקופים הידראולים (או משהו אחר שנשמע ככה ומזיז משהו כבד), מולו יש שלושה מסכי תלת מימד, על המשענת רמקול לתוך הראש מקדימה הגה, ביד שמאל מוט הילוכים ועל המסכים – מכונית מירוץ. זה נשמע כמו שזה נראה ונראה כמו שזה נשמע. וכל מה שחשבתי היה: אומג אומג אומג, תן לי, תן לי תן לי.
הדייל של חברת VRX הביט בי קצת מוזר יש לומר, אבל הכניס אותי לתור מיד לאחר הילד עם העין העצלה. 4 דקות לגור אדם בערך, וגם לאיש המבוגר שממתין בסבלנות אירופאית לתורו, בעודו דופק עם הרגל.
עשרים דקות אחר כך אני על הכביש. וזה מעולה. הסאונד, הרטט בהגה ובכסא והתמונה התלת מימדית גורמים לגוף להיות משוכנע שהוא במירוץ. הגב לחוץ, הידיים לחות, ישנה גם עוויות בפנים. הקיר המתקרב מפחיד, התחושה אחרי היגוי היתר ואותו הקיר בצד הרכב היא של פגיעה אמיתית. והכי חשוב: אם אתה מת במשחק אתה מת גם בחיים האמיתיים. טוב סתם זה לא. אבל כל השאר כן.
הכסא הזה עולה כ-20 אלף יורו, מספר לי הדייל/גננת לאחר ההתנסות שלי שהסתיימה כצפוי בהפסד לילד עם עין עצלה, "השנה נמכרו כ-40 יחידות באנגליה". "כנראה שזו סוגייה של מחיר", אני אומר, "עוד 100-200 שנה וזה מוצר צריכה נורמלי". הוא לא ענה. או שלא הבין את הבדיחה או שהוא לא יודע עברית. עוד אפשרות: כבר צריך ללכת הביתה.
בדרך החוצה ניסיתי באמת להתעלם מכל הסחת דעת אבל ממנה היה קצת קשה להתעלם: הרובוטית של IFA שמציגה את אתר התערוכה ודי מטרידה. עוקבת אחרי היכן שאתה עומד ומקשקשת במבטא סירי. וזה כבר השיא: מכשיר נודניק. כאחד שבאמת אוהב גאדג'טים ושטויות, זה באמת הזמן ללכת.
לפנייה לכתב/ת 
