האב שאשתו רצחה את ילדיהם: למה? מה עשיתי?

ברהט מנסים להתמודד הבוקר (יום ה') עם האסון שקשה לתפוס: אם בת 26 דקרה למוות בסכין לשחיטת בעלי חיים את ילדיה הקטנים - תינוקת בת חודשיים, פעוטה בת 4 וילד בן 8. את בתה הפעוטה בת השנתיים וחצי פצעה והיא מאושפזת בבית חולים. השייח סולימאן אבו בלאל מרהט, שמכיר את המשפחה, סיפר שהבעל והאב "המום ועדיין לא מעכל את מה שקרה, אנחנו רואים את זה בהבעות הפנים שלו, הוא כל הזמן שואל למה? איך? מה עשיתי אני? הוא גם מרגיש אשמה".

לדברי השייח, "הוא יצא מהבית כרגיל ולא הבחין בשום דבר מיוחד וזה מה שהפתיע אותו. הוא לא יכול היה לראות כל סימן או איתות לזה שיקרה משהו כזה".

האם תובא בהמשך היום להארכת מעצרה. השייח אבו בלאל סיפר שבעיר עדיין ניכרת תדהמה, "לא רק המשפחה אלא כל אדם ששומע את המקרה. היא הייתה אדם נורמלי לחלוטין, מעולם לא קיבלה תרופות, לא ביקרה במוסד רווחה או נאלצה לקבל תמיכה נפשית. באותו בוקר היא העירה את הילדים ושלחה אותם לבית הספר ובעלה יצא לעבודה. אין הסבר ואין סיבה למקרה הזה, אין שום רקע וזה רק מוסיף לתדהמה שלנו".

במחלקת הרווחה ברהט הוקם חדר מצב ולדברי מנהל מחלקת הרווחה בעיר, סעיד אלעוברה, לפחות 12 ילדים עם חרדות מטופלים בעקבות המקרה. "אני תמיד מגדיר את רהט לא כעיר אלא כשבט גדול", הוא אמר. "יש ילדים רבים שנקלעו לחרדות. כל ילד שאנו מזהים עם מצב חרדתי אנו מוציאים אותו החוצה ומעניקים לו תמיכה וטיפול ראשוני".

לדברי אלעוברה, "העובדים הסוציאלים חברו לאב ולחלק מבני המשפחה במעגל הראשוני, ביניהם הדודות. מחלקות הרווחה בלקיה, חורה ושגב שלום הציעו סיוע. הצוותים שלנו נמצאים כעת בבתי הספר וגני הילדים". בנוסף, צוות מהרווחה נשלח גם לבית החולים על מנת לטפל במשפחה.

ללמוד מהמקרה הטרגי

תושב רהט, פרופ' אליען אלקירנאוי, נשיא המכללה האקדמית אחווה וחבר הסגל במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון, סיפר אף הוא כי היישוב כולו נתון בהלם. "אף אחד לא יכול לומר אם אכן מדובר בדיכאון לאחר לידה, אך מהיכרותי עם הספרות המקצועית ייתכן שזה מקרה שפשוט לא אובחן. אולי זה הוביל בדרך זו או אחרת למעשה הנפשע הזה, אך יש הרבה מערכים ומשתנים שצריך לקחת בחשבון. ייתכן שבמקרה הזה המערכת פשוט לא תפקדה כמו שצריך".

זירת הרצח(צילום: הרצל יוסף)

העיר בהלם. רהט לאחר הרצח (צילום: הרצל יוסף)

הוא סבור כי יש הכרח ללמוד מהמקרה הטרגי: "צריך לראות כיצד אנו מושיטים יד ומגבירים את המודעות בקרב החברה לנושא דיכאון אחרי לידה ולקבלת סיוע נפשי גם אצל גברים וגם אצל נשים". הוא תהה עד כמה מגבירים את המודעות ועד כמה הופכים השירותים הללו לזמינים ונגישים, "עד כמה הם מותאמים לצורכי הקבוצות האתניות השונות. יש ידע גלובלי ויש ידע לוקאלי. שם יש מערכות מסורתיות, שייחים ואנשי דת שמטפלים בבעיות אלה. לכן יכול להיות איזשהו פקשוש".

אלקירנאוי הסביר כי אין פירושו של דבר שהאשה לא הייתה בטיפת חלב או בביקור אצל רופא. "צריך לבדוק אם היא הייתה שם. עד כמה האחיות שוחחו איתה? איפה היה הרופא בתהליך הזה? רוב הבעיות מתנקזות אל רופא המשפחה".  

"אשה כמו כל אשה"

קרובת משפחה סיפרה אתמול כי הילדה שנפצעה "מדברת קצת. היא בכתה כשהגיעה לפה, אבל היא לא זוכרת כלום.

 גם אם תזכור, היא בטח תהיה בטראומה גדולה". על פי סבו של אבי המשפחה, האם התמוטטה בזירת הרצח וצעקה: "הרגתי את הילדים שלי, למה עשיתי את זה?".

"אין הסבר לזה", אמרה קרובת משפחה שתיארה כיצד האם דאגה לילדיה וטיפלה בהם. "זה מאוד הפתיע אותי. היא אשה כמו כל אשה. היא אמא טובה, שאוהבת את הילדים. יש הרבה נשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה אבל לזה אין הסבר. כשהילדה תצא מפה, נדאג לה".