"סקרלט ג'והנסון תופיע איתנו בישראל? מי יודע"

אני כותב מילים אלו בישיבה באוטובוס התיירים שלנו במגרש החנייה של "בית הבלוז" בקליבלנד. בעוד רגע נעשה סאונדצ'ק. בדרך כלל אנחנו עושים את 'Head On'. שיר אחד וזה בדרך כלל מספיק. מוקדם יותר היום הלכתי לחדר המלון להתקלח ולהתרענן. נסענו כל ליל אמש מאינדיאנפוליס, מסע של כ-316 מיילים. ישנו שינה עמוקה בדרגשים, וקרייג הנהג שלנו נסע כל הלילה.

אנחנו בסיבוב הופעות בארה"ב כבר קרוב לשלושה שבועות. עוד שלוש הופעות ואז הולכים הביתה. המופעים הבאים אחרי כן, יהיו אלה שננגן בתל האביב בחודש הבא. התחלנו בניו אורלינס, ופילסנו דרכנו במעלה החוף המזרחי לניו יורק (שתי הופעות סולד-אאוט), פילדלפיה ובוסטון, ועצרנו באטלנטה וראלי, קרוליינה בדרך.

לאחר מכן ניגנו בדטרויט, ובפסטיבל RIOT בשיקגו עם איגי פופ והסטוג'ס. צפינו במופע של איגי מצדי הבמה. זה היה מדהים. הערב, לאחר ההופעה בקליבלנד ננגן בגרנד רפידס, מישיגן, ואז נמשיך להופעה האחרונה בארה"ב בלקסינגטון, קנטאקי - בירת הסוסים של אמריקה.

אין ספק שסיבוב ההופעות הנוכחי הרבה יותר מוצלח מהאחרון שעשינו ב-1998 לאלבום 'Munki', סיבוב במהלכו התפרקנו על הבמה ב"בית הבלוז" בלוס אנג'לס בתחילת ההופעה. הספקנו לנגן אז רק כ-15 דקות לפני שירדנו מהבמה. עד שחזרנו לחדר ההלבשה של המועדון כבר נעלו את המקרר עם הבירות. בטלוויזיה במעגל סגור ראינו את האנשים בחוץ מנסים להוריד את קיר הבטיחות ומשליכים כוסות על הבמה.

כדי להתרחק מההמון הזועם שהתקהל מחוץ למקום, חבר שלי לקח אותי בעודי המום למלון מעבר לכביש, אל מסיבת בריכה של הקומיקאי אדי איזרד על הגג של ה"הייאט" (קראנו לו מלון "Riot", בגלל הביקורים התכופים במלון של לד זפלין). מגג המלון יכולתי לראות את הכאוס שגרמנו מעבר לכביש.

התחלתי לנגן בלהקה באותה השנה. לפני כן, הייתי ב Lush. נבחנתי בפעם הראשונה ל-JMC בערך שמונה שנים לפני הזמן שבו יצא האלבום "Automatic". על פי ג'ים, לא קיבלתי את התפקיד כי בהטלת מטבע זכה הגיטריסט בן לורי. על פי ויליאם, הנעליים שלי פשוט היו מחודדות מדי.

למרות שהתפרקנו על הבמה בלוס אנג'לס ונותרנו ללא ויליאם, עדיין היה עלינו להמשיך בסיבוב, אחרת היינו מפסידים הרבה כסף. ההופעה של הלילה שאחרי הפירוק היתה במועדון לילה בסן חואן קפיסטרנו. הקמנו את המגבר של ויליאם רק למקרה שהוא יחזור. הוא כמובן לא עשה זאת והיה עלינו לדלג על שני השירים שהוא שר ("Cracking Up' ו- ' I Hate Rock'N'Roll") ובגלל שהסט היה עכשיו קצר יותר ממה שהיינו מחוייבים לנגן בחוזה, היינו צריכים למתוח את' Reverence' ל-15 דקות כדי למלא את הזמן.

המועד האחרון של סיבוב ההופעות היה בפרובידנס, רוד איילנד. ההופעה לא קרתה בסופו של דבר כי מפיק ההופעה נעלם. הלהקה והצוות הטכני שלה כמעט נכנסו לקטטה באותו לילה עם צוות הרקדנים של 'Riverdance' בבר של המלון בו שהינו.

בהשוואה ל-1998 סיבוב ההופעות הזה בארה"ב כבר הולך טוב יותר. חוץ מג'ים, וויליאם ואנוכי, חזר לנגן גם הגיטריסט ג'ון מור - ובריאן יאנג הצטרף בתופים. בריאן נגן גם עם Fountains of Wayne והיה בעבר ב-Posies. ג'ון היה בלהקה בערך בזמן של 'Darklands' בשנת 1986. הוא ניגן את אקורד הסיום של התקליט. הוא החליף את בובי גילספי בתופים לפני שעבר לגיטרה.

בהופעה הוא משתמש בפדל 'Psychocandy' הישן של ויליאם, שקנה אותו ממישהו במזרח קילברייד תמורת 15 פאונד, משום שחשב שהפדל שבור. גיטרת ה-Gretsch של ויליאם עלתה רק 30 פאונד במקור, והיתה שייכת בעבר לגיטריסט של Lulu and the Luvvers. בנו של הגיטריסט מכר לו אותה - והאב הכועס חזר מאוחר יותר לביתו של ריד כדי לנסות ולהשיג אותה בחזרה.

"זה אדיר שהקהל מגוון". ג'יזס ומרי צ'יין על הבמה(צילום: קלי הוק)

נראה שיש עכשיו עניין גדול יותר בלהקה, מאז האיחוד לפני חמש שנים. כל ההופעות נמכרו מראש והקהל מאוד נלהב. זה אדיר, כי הקהל אינו מורכב רק מאנשים בגיל מסוים - יש קומץ של בני נוער בחזית בכל ההופעות. אולי הצעירים נמשכים ללהקה כי הם שמעו את Just Like Honey בפסקול הסרט "אבודים בטוקיו".

בהופעת הקאמבק הגדולה שלנו בשנת 2007 בפסטיבל Coachella בפאלם ספרינגס, השחקנית סקרלט ג'והנסון הצטרפה אלינו על הבמה. השמש שקעה

 מאחורי ההרים במרחק, השמים הפכו טורקיז, ואורות הזרקורים הענקיים צרבו את גבנו, כשאנחנו מנגנים מול 50,000 איש, וסקרלט בקולות רקע של Just Like Honey. כשתוף הבס בעט את פתיחת השיר יכולת לשמוע את זה מהדהד מההרים במרחק.

בסאונדצ'ק מוקדם יותר באותו היום סקרלט העיפה מבט אחד על הפרצופים החיוורים והלא בריאים שלנו, וקראה: "אלוהים אדירים, אתם נראים חולניים!". מאוחר יותר היא אתגרה אותנו במשחק פינג פונג מאחורי הקלעים. כשניגנו בדרום אמריקה כשנה מאוחר יותר, נשלחה לכל המפיקים הודעה לעתונות ישנה של Coachella, ומקצתם חשבו שסקרלט תהיה איתנו שוב. במסיבת עיתונאים בלימה, פרו, התקשורת הלאומית התעניינה אך ורק בשאלה האם סקארלט מתכוונת להופיע על הבמה. אני לא רציתי לאכזב אותם ולכן אמרתי "מי יודע?". אם מישהו ישאל אותי את אותה שאלה בתל אביב, אני אומר בדיוק את אותו הדבר.

"ג'יזס אנד מרי צ'יין" יופיעו ב-18 וב-19 באוקטובר, ב"בארבי" שבתל אביב