הפסלת נועה שי, 32, פתחה את תערוכת היחיד הראשונה שלה, בResobox Gallery- שבלונג איילנד סיטי. התערוכה, שנקראת The Child is Gone, מתייחסת לשבריריות של החיים, למעגל של אובדן וצמיחה מחדש. במיוחד בתור ישראלית, אומרת שי, זאת סוגיה שטבועה עמוק בזהות שלה.

התערוכה של נועה שי "The Child is Gone"

"הגלריה בה אני מציגה, 'רסובוקס' היא גלריה יפנית. הבעלים הם שניים פומיו טשירו, שהוא מלחין ג'אז, בסיסט ואמן ווידאו, וחברו, טקשי איקיזאווה, איש עסקים שמרים פרויקטים לקידום התרבות היפנית בניו-יורק. בתערוכה אני מציגה פסלים, תבליטים ועבודות של מדיה מעורבת. הפסלים עשויים מחומרים שונים: אבן, נייר, סוכר, מלח, גבס, פלסטיק. העבודה המרכזית מבוססת על 'שיר השחמט', של חווה אלברשטיין, 'חייל שחור מכה חייל לבן'. היא עוסקת בחלל שנשאר כשמישהו נעלם, בנוכחות הכמעט פיסית של האדם החסר. מרבית הדימויים בתערוכה הן של אמהות, נשים בהריון, תינוקות. דימויים שמדברים על טרנספורמציה וצמיחה, ויחד עם זאת על שבירות. גם ישראל וגם יפן הם מקומות שעברו טראומות – אסונות טבע, מלחמות – והמודעות הזו לרגע, ליופי שלו, לנצחיות שלו ולהיעלמות שלו, קיימת בשתי התרבויות".

"למרות שכל החיים ציירתי, מאז שאני זוכרת עצמי, לא היה ברור לי מראש שאני אהיה אמנית. זה היה תהליך. ניסיתי לעשות דברים אחרים בחיים, אבל לא נהניתי כל

 כך משום דבר. את התואר הראשון שלי עשיתי במדעי המחשב. במקביל למדתי ציור בסדנה לציור ורישום בירושלים. מחשבים היו הפרנסה שלי, אבל במהלך הלימודים בסדנה קיבלתי החלטה לשנות מסלול ולבנות את החיים שלי סביב הציור. סיימתי את הלימודים בסדנה בידיעה שאהיה ציירת. את התואר השני שלי כבר עשיתי בציור בבברוקלין קולג', אבל במהלך הלימודים התחלתי לראות ולהיחשף לדברים שמשכו אותי יותר דווקא לכיוון של פיסול. בשלב מסוים החלטתי לנסות את זה בעצמי, וזה הפך להיות התחום שלי".

"אני לא יודעת אם יש רגע אחד מסוים. כל תערוכה היא משמעותית מאד. השתתפתי בכמה תערוכות קבוצתיות מאז שהתחלתי לפסל (השבוע הסתיימה תערוכה כזו בגברנרס איילנד), אבל התערוכה ברסבוקס תהיה תערוכת היחיד הראשונה שלי בפיסול. עד היום, היו לי תערכות יחיד רק בציור ולכן התערוכה הזו היא אבן דרך".

"המעבר מציור לפיסול היה לא קל. הייתה לי הצלחה מסויימת בתור ציירת. הצגתי, זכיתי להערכה ופתאום הייתי צריכה להתחיל שוב מאפס. זה כמו לשנות מקצוע בעצם. בדיעבד, אני רואה שזה חיזק אותי: זה הראה לי יכולת, כמו של עוף החול, לברוא את עצמי כל פעם מחדש".

"זה נעשה נדיר, עם הזמן, אבל לפעמים יש רגע בו אני עוברת את הציפיות של עצמי ועוברת איזשהו גבול שלא חשבתי שאני מסוגלת לעבור. זה תמיד רגע לא צפוי. זה מה שהופך את האמנות לקסם עבורי".

לפרטים נוספים:

www.resobox.com/noa-shay