שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אנחנו לא משמרות הזה"ב של הפלסטינים
    מול הקמפיין החדש המציג חייל המסייע לקשיש פלסטיני לחצות את הכביש יש להתמקד בעניין העיקרי: כיבוש הוא מעשה אלים
    לאחרונה התבשרנו על ארגון חדש "ציונים שוברים שתיקה", המציגים עצמם כתשובה ל"שוברים שתיקה". באחד משלטי החוצות שפרסמו נראה חייל לבוש מדים ואפוד מחזיק בידו של פלסטיני קשיש, כנראה עוזר לו להגיע למקום כלשהו. הארגון החדש "ציונים שוברים שתיקה" מכריז על עצמו כמי שבא להציג את התמונה האמיתית מול התמונה השקרית לטעמו המוצגת בעדויות חיילים לארגון "שוברים שתיקה". מייסד הארגון, ד"ר יהודה דוד, אמר בראיון באחת מתוכניות הבוקר: "זו התמונה האמיתית לטעמי, אחרי 30 שנות שירות בצה"ל, זה מה שאני פוגש".

     

    ארגון "שוברים שתיקה" מציג עצמו כמי שמטרתו לעורר שיח בחברה הישראלית: "החיילים החוזרים לחיים האזרחיים מגלים את הפער בין המציאות שפגשו בשטחים לבין האדישות והשתיקה בחברה הישראלית לנוכח מציאות זו. ארגון שוברים שתיקה משמיע את קולם של חיילים אלו כדי להביא את החברה הישראלית להכיר במציאות שהיא יצרה" (אתר שוברים שתיקה).

     

    עוד בערוץ הדעות של ynet:

    למה אנחנו עדיין שוות פחות בכנסת? / גילי גופר

    שלא תצאו פראיירים גם בבחירות הקרובות / עידן מילר

     

    ברור שחיוני להביא את המציאות לכל בית בישראל כיוון שזו בעלת השפעה מכרעת על תרבותנו ועתידנו, וראוי שהחלטות שנקבל תהיינה מבוססות על כמה שיותר מידע. ניסיונות ההשתקה של אותם חיילים שהעידו, ועמדו מול מעשיהם עצמם, היא סוג של סטירה בלחי מצד שולחיהם. אבל הישארות בשיח הזה ובו בלבד בעייתית. מיקוד הוויכוח בשאלה מהי ה"תמונה האמיתית", האם היא החייל היורה אל פלסטינים המניפים דגלים לבנים או החייל העוזר לקשיש לעבור את הכביש מסיט אותנו מהדיון החיוני והבסיסי.

     

    בין אם הכיבוש נאור והומני ובין אם הוא כיבוש אכזרי, בין אם רוב החיילים מסייעים לחצות את הכביש או חוסמים אותו, הרי שהכיבוש בעצם הגדרתו הוא חטא בראשית. הנוכחות הצבאית, המדים, הנשק, המחסומים - זו המציאות היומיומית בשטחים הכבושים ואת זה גם ד"ר יהודה דוד לא יכול להכחיש. הוא עצמו מציין "דיברתי עם חבר אישי אלוף פיקוד ושאלתי אותו שאלה פשוטה 'כמה פעולות צה"ל עושה בשטחים בשנה. זה קרוב לשלושים אלף'".

     

    כלומר, אנחנו בשטחים הכבושים באופן נוכח, בולט וממשי ודי ברור שאנחנו לא מתפקדים שם כמשמרות הזה"ב המסייעות לקשישים לחצות את הכביש. הנוכחות הצבאית בשטחים באה לשרת את צורכי ישראל, כפי שהיא עצמה מגדירה אותם, ומקורה בהחלטה ישראלית הכופה את עצמה על ציבור פלסטיני. בכפייה הזו, בין אם היא בדרכי נועם ובין אם ברשעות, יש אלימות. כמוה כנישואין כפויים לגבר שגם אם הוא אמיד ואדיב, הוא אינו בן הזוג שרציתי. כדאי אם כך שאנו נשאל את עצמנו את שאלת הבסיס: האם אנו מעוניינים להיות עם כובש?

     

    ברור גם כי הדיון הזה הוא פנים-ישראלי (יהודי). על מנת שננהל דיאלוג בונה, איננו יכולים להמשיך לדבר עם עצמנו. עלינו להישיר מבט אל האזרחית החיה תחת כיבוש ולשאול אותה מהי התמונה האמיתית בעיניה. בין אם החייל עוזר לה לחצות את הכביש ובין אם לאו, סביר להניח שבכל סקר מהימן נמצא כי אין הפלסטינית רוצה בנוכחות צבאית ומתנחלית או בהמשך הכיבוש אלא לבנות את עתידה במו ידיה. לחצות את הכביש לבד. כאן לא מדובר בתחרות המעשה הטוב, מדובר בתבונת המעשה הנכון.

     

    הדס זיו, מנהלת פעילות ציבורית בארגון "רופאים לזכויות אדם"

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חייל צה"ל וצעיר פלסטיני. לחזור לדיון הבסיסי
    צילום: AFP
    צילום: אילנה יקירביץ
    הדס זיו
    צילום: אילנה יקירביץ
    מומלצים