תהיי הרה ותשתקי

היא יכולה להיות בת 17. יכולה להיות עורכת דין שעמלה שנים על הזדמנות להיכנס כשותפה במשרד. היא יכולה להיות דתייה. יכולה סתם לא להיות מאוהבת או להרגיש שזה לא הזמן. יכולה להיות אחת שנאנסה באכזריות. יכולה להיות בעלת איי-קיו בודד או להיות העדה יונת הבאה. יכולה להיות אם לעשרה או אחת שמתכננת להרות רק בגיל 33 וחצי, שנייה לפני שהביציות שלה מתאדות. היא יכולה להיות כל כך הרבה דברים כשהיא רואה שני פסים לא מתוכננים על מקל, ולא להיות שמחה. ולא להתענג על חדוות הרחם המתמלא. ולא לרטוט באקסטזה הקמאית, המוכתבת, שאמורה להיות צרובה ב-DNA של כל הנשים כולן.

ויש את ההיא. אחת קוראים אותה אפי. עושה רושם נחמד דווקא. עדינה כזו, חייכנית. שקטה, אבל חודרת עמוק. בהתחלה אתן "אהלן-אהלן", ופתאום היא בכל מקום. מחכה במיטה לידך בבית החולים, מקריות שכזו. מחלקת עלונים ברחוב. מהנהנת לעברך כשאת ממתינה בתור של ועדת ההפלות. היא חכמה אפי. יש מצב שהיא רופאה? היא מסבירה ברהיטות על הסכנות המחרידות שבהפלה, על הנפש שתצילי. בכלל, היא משתמשת הרבה במילה "להציל". היא חמה אפי, מבטיחה שיהיה בסדר, מרגיעה, מלטפת. מתברר שכולן מתחרטות אחרי מעשה. תהיה גם עזרה כלכלית. המטרה מקדשת את הרחם. ויש גם אתר וסרט מלא בנשים וילדים שאפי הצילה בעצמה! וזה מרשים. לא משנה אם את ההיא בת ה-17, אפי תראה לך את האור - והאור הוא חיתולים, הנקות ופליטות. ואת לא רוצה. לא עכשיו. אבל יש רק דרך אחת להבטיח את המשך קיומנו. "נשמה", אפי קורצת, "את תהיי בסדר. רק תהיי הרה ותשתקי".

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מנחם בגין היה תולש את שערותיו  / יחיעם ויץ

מה עובר על הביטוח הלאומי? / אמנון פורטוגלי

"שוקלת הפלה?", מהדהדת הכותרת באחד מדפי ההסברה באתר של אגודת אפרת, כאילו מדובר בהתלבטות המייסרת אם להגדיל את הביג מק בשקל תשעים. אז אפרת, נשמה (כשכועסים לא משתמשים בכינויי חיבה מקוצרים) - אנא, רדי לנו מהעורק הראשי, עזבי לנו את הרחם, ותתעסקי בעניינים שלך. את אולי אומרת שאת לא נגד הפלות אלא "בעד בחירה", את מכחישה שארבת לנו בבית החולים, את מתעקשת שאת רק מבצעת את חובתך המוסרית, ושאנו צריכות לבחור לאחר שידועות לנו כל ההשלכות. ואת בעיקר פול אוף שיט. תחת מעטה שוביניסטי וגזעני (ואף מילה על כך שתוכן האתר שלך, אפרת יקרה, מתורגם לחמש שפות שערבית היא לא אחת מהן) את מלהגת, מטיפה ומקדשת את ערך הצלת חיי העם היהודי, כאילו לא מדובר ברצח מדרגה ראשונה של עדר ביציות מופרות.

לדידך, העונש לרצח זה הוא חרטה עמוקה, דיכאון ואות קלון נצחי על המצח. ואפילו זה עדיף, אפרת. את לא מספרת לנו, אפרת, מה קורה לילדה בת 17 שנאלצת ללדת תינוק לא רצוי. את לא אומרת מילה על היריון כתוצאה מאונס, על משפחות מרובות ילדים המתגוללים בסחבות, על אותה עו"ד שהפסידה את השותפות, על החלומות שהתאדו, על תחושת המחנק והדיכאון, על החרטה המייסרת שבצד השני של הסקאלה, שאליה נלווית תחושת אשמה תהומית, על ילדים שלא היו אמורים להיוולד, לא ככה.

אני לא מתווכחת איתך, אפרת, לא עם תחושת האושר העילאי, הסיפוק וההשלמה שיכול להביא עמו ילד, גם כזה שאף אחד לא רצה ולא תכנן. אני לא טוענת שכל הילדים שנולדו לבנות 17 לא נאהבים, ושכל הקרייריסטיות שוויתרו על השותפות נותרו מתוסכלות. אני רק מבקשת שתרדי לנו מהווריד. תני לנו קרדיט. אנחנו רוצות ומסוגלות להחליט בעצמנו. הרחם שלנו הוא לא איבר בלתי נפרד מהנפש, והוא בטח לא אינקובטור לגידול ילדים, שנועד לספק את התפישות המעוותות שלך, שעטופות במעטה של מילים יפות ועדינות.

ואיך לא זרקו אותך בבעיטה מבית החולים? נראה שמישהו שם טרח לכסות לעצמו את התחת, ואשפז אותך באורח פלא, במיטה ליד רז אטיאס ז"ל וחברתו. מתערבת שלא ויתרת על כתונת המשוגעים.

עלינו עלייך, אפי נשמה. הפנים השלוות שלך אולי עבדו עלינו בהתחלה, אבל די מהר קלטנו שהצמרמורת שעוברת לנו במעלה הגו היא לא יש מאין. סתם שתהיי בעניינים, בפעם הבאה שנחזה באחד מהתרגילים הערמומיים שלך, אנחנו מבטיחות להתערב. בנועם, בחיוך, בביציות שחוטות, ובדם קר. ולמען עתיד ילדינו, בעיקר.

רוני קציר, 29, עיתונאית.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il