המילואימניקים מעופרת יצוקה: יודעים למה לצפות
ארבע שנים אחרי שנכנסו לרצועת עזה, חיילי אותה פלוגת מילואים שוב השאירו את המשפחות מאחור ועלו על מדים - וכעת ממתינים לכניסה הקרקעית: "הניסיון מוסיף לתחושת הביטחון"
לפני כארבע שנים הם נכנסו לרצועת עזה במסגרת מבצע "עופרת יצוקה" - והשבוע אותה פלוגת צנחנים גויסה לשירות מילואים במסגרת מבצע "עמוד ענן", וחייליה ממתינים להחלטה על הרחבת המבצע וכניסה קרקעית נוספת. "אנחנו כאן כדי להשיג את השקט, ואם זה אומר שצריך להיכנס - ניכנס", אומר ל-ynet עמית, חייל מילואים בן 29.
מבצע "עמוד ענן
" - כל הכותרות
"הייתי שמח אילו היינו יכולים להגיע להישגים הנדרשים ללא פעולה קרקעית נרחבת שתסכן לא מעט חיילים", הוא מוסיף, "אבל כולם רוצים להיות כאן ומוכנים לעשות מה שיידרש כדי שהמצב הזה ייפסק. הכול כדי שנוכל לחזור לשגרה, ולחיים נורמליים ללא אזעקות".
השתתפותם בכניסה הקרקעית הקודמת לרצועה, הם אומרים, רק מחזקת את ביטחונם. "כל הפלוגה הזו הייתה ב'עופרת יצוקה', ואנשים כאן יודעים למה לצפות", אומר זיו, 36. "יכול להיות אופי לחימה שונה הפעם, אך הניסיון שלנו ברצועת עזה בהחלט מוסיף לתחושת הביטחון. מחלקה אחת מהפלוגה תישאר בעורף, ויש קצת תחרות - מי ייכנס, במידת הצורך".
בפעם הקודמת שנקראו לעלות על מדים ונכנסו לתחומי השליטה של חמאס, זה היה שונה: "אז הוקפצנו לאחר שכוחות סדירים שהו ברצועה כבר שבוע ימים", אומר עמית. "הפעם, הביאו אותנו בעיתוי הנכון כדי להביא את המוכנות הכוללת של צה"ל לשיא".
"ב'עופרת יצוקה' קראו לנו, התאמנו וישר נכנסנו לפעולה", מוסיף ערן, 32, שהשאיר מאחור בתל אביב את אשתו ובתו בת השנה וחצי. "כרגע יש תחושה של חוסר מעש, אבל אני מאמין שזה זמני. אני מקווה שייתנו לנו לעשות את מה שצריך ולשוב במהרה לביתנו. הירי של ארגוני הטרור אל עבר תל אביב וירושלים הוא גם עבורנו סוג של עליית מדרגה, ואנו רוצים לתרום להטבת המצב הביטחוני, הן בדרום והן בשאר חלקי הארץ".
לצד הלוחמים הצעירים יחסית נמצא גם אלעד, רופא בן 55 מכפר אז"ר, שהתנדב לפלוגה לפני כמה שנים והצטרף אליהם גם הפעם: "אני מרגיש כאן בין חברים, כולנו באנו לעשות מה שצריך", הוא אומר. "המלחמה הראשונה שלי הייתה בלבנון ב-1982 - ועם הזמן אתה מבין שפשוט צריך להגיב בצורה מיטבית לתנאים ולאתגרים שבשטח, תהיה המלחמה אשר תהיה. ונקווה שלא תהיה".
לפנייה לכתב/ת 
