עומס כבד עקב שביתת האחיות: 'סבל לחולי סרטן'

בעקבות שביתת האחיות ונוכח תחלואת החורף האופיינית נוצרו החל משעות הצהריים (יום ג') עומסים כבדים מאוד בבתי החולים בצפון הארץ ובמרכזה. בכל חדרי המיון בארץ ניכר עומס רב בשל תפוסה מלאה של מחלקות, מחסור במיטות אשפוז ואחיות שלא מקבלות את החולים. בחלק מבתי החולים נרשמת תפוסה של 140 אחוז ויותר במחלקות הפנימיות, שהחלו לאשפז חולים גם במסדרונות. יו"ר הסתדרות האחיות, אילנה כהן, אמרה לחדשות ynet ברדיו האזורי כי "אין שום הצעה קונקרטית" מצד האוצר.

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

בכל בתי החולים בוטלו צנתורים וניתוחים אלקטיביים שאינם דחופים, והחולים נקראו להימנע מלהגיע אליהם אלא במקרים דחופים, ולנסות להיעזר במרפאות קופות החולים, במוקדי החירום ובמוקדי האחיות הטלפוניים.

עמוס באיכילוב(צילום: אמיר לוי)

דוד שניר. "החיים בנויים מפשרות. זו הפקרות"(צילום: אמיר לוי)

דוד שניר, חולה סרטן שמטופל במחלקה האונקולוגית ב"איכילוב", בא למחלקה ולא מצא אחות. "זו הפקרות ממדרגה ראשונה - צריך להחזיק אותם בחדר סגור ולגמור את העניין", הוא אמר בכעס. "לא יכול להיות שהשביתה הזו תיעשה על הגב של חולים, במיוחד חולי סרטן, שאני לא מאחל לאף אחד להרגיש את מה שחולי הסרטן מרגישים. כולם צודקים, אבל אנשים צריכים להבין שהחיים בנויים מפשרות".

המחלקה לניתוחי יום באיכילוב מעולם לא הייתה ריקה כל כך. מזכירת המחלקה הדסה גונן הגיעה כמדי יום בשעה שבע בבוקר ומאז כל שעשתה זה לענות לטלפונים של מטופלים ששואלים אם הניתוח שלהם יתבצע היום או לא. "אני לא זוכרת יום כזה", היא אומרת. "לא עשיתי כלום מהבוקר חוץ מלענות לטלפונים. הגיע לפה מוקדם יותר זוג מבוגר. הבעל, בן 80, היה אמור לעבור ניתוח. הוא נגרר עד לכאן ובסוף נאלצתי להגיד לו שהוא לא ינותח היום והוא פשוט עזב את המקום. ממש כאב לי הלב עליו. אני לא יודעת מה להגיד לכם, כנראה שהאחיות צודקות, אבל כמו שאומרים: זה לא נעים לראות גן סגור".

שאול זכאי, יו"ר וועד האחים והאחיות בבית החולים, אמר שלפחות 60 ניתוחי יום בוטלו, ומתוך מערך של 25 חדרי ניתוח גדולים עובדים רק שבעה. "מה שנשאר לנו אלה ניתוחים מצילי חיים, אונקולוגיים דחופים. יש פה אנשים שהכינו את עצמם לניתוח, ועד שהגיע היום המיוחל הם נאלצים ללכת. הם צועקים ונפגעים ולבי כולו איתם, אבל יש להם אוצר במדינה - שיפנו אליהם". זכאי הוסיף כי הוא חושב שיש להחריף את המאבק. "הבעיה שזה לא תלוי רק בי. אני חשוב שאנחנו צריכים לעשות להם הפתעה נעימה כזו, שהם יבינו שהם לא יכולים להתעלם מאיתנו".

רות ישי היא אחות במחלקה הכירורגית כבר 20 שנה. "אני מאוד אוהבת את העבודה, אבל היום זה נהיה הרבה יותר קשה. יש גבול לכמה שאני יכולה לחלק את עצמי בין המטופלים. מאוד קשה לנו, ביטלו היום ניתוחים, אבל העומס עדיין קיים, אי אפשר להגיד 'אנחנו לא מטפלים בחולים', אז אנחנו מנסים לעשות כל מה שאנחנו יכולים. המטופלים מאוד מחזקים אותנו, וזה עוזר".

בבתי החולים בחיפה מורגש העומס בעיקר במחלקות הפנימיות ובחדרי המיון. מבית החולים בני ציון נמסר על עומס דווקא במיון, שם מגיעה כעת התפוסה ליותר ממאה אחוז. מבית החולים כרמל נמסר כי בשל השביתה מטופלים בעיקר חולים דחופים ואחרים מתבקשים שלא להגיע או שהטיפולים בהם נדחים. בבית החולים רמב"ם בוטלו כל הניתוחים האמבולטוריים וגם במחלקות הרנטגן והסי.טי מבוצעות בדיקות דחופות בלבד. בחדרי הניתוח בוטלו הניתוחים הרגילים ומתקיימים רק ניתוחים מצילי חיים.

קיפאון במו"מ עם האוצר

לדברי יו"ר הסתדרות האחיות, "האוצר בא עם כל מיני הצעות שאני לא רוצה להגיד שזו תוספת בושה. אפילו דמי חנוכה זה לא". כהן הבהירה כי האחיות לא רוצות לפגוע בחולים, ולפיכך "בכל מקרה עובדים במתכונת שבת ובמקרים חריגים יש ועדות שדנות בעניינם".  

בתחנות טיפת חלב עובדים במתכונת מצומצמת - רק מרפאה אחת פועלת בכל עיר, והטיפול ניתן במקרים דחופים בלבד. סילביה מרטון, מנהלת תחנת טיפת חלב בשכונת ארמון הנציב בירושלים, "מאמינה שהשביתה שלנו הכי צודקת. חייבים להבין שאנחנו נלחמות על העתיד. בתחנה כאן מטופלים 800 תינוקות, אבל התקן הוא אחות לכל מאה ילדים. עובדות כאן רק שלוש אחיות, זו פשוט קטסטרופה".

(צילום: ירון ברנר)

אנט ריגר שעובדת כאחות כבר 35 שנה סיפקה עוד דוגמה לעומס הבלתי נתפס שבו היא ועמיתותיה נדרשות לעמוד. "הכול נעשה מהר ותחת לחץ. אנחנו אחיות ותיקות אבל לצעירות יותר קשה, וחס וחלילה מישהי עלולה לעשות טעות בגלל מספר התינוקות הרב ומספר האחיות המועט. אחרי סוכות חיסנו בעשרה ימים 348 תינוקות רק את החיסון המחומש".

החיוך על פניהן לא מאפשר לכעוס על האחיות המסורות, ונראה כי הן עושות את עבודתן באהבה. "אנשים שבאים לטיפולים סטנדרטיים נשלחים הביתה לצערי", סיפרה מרטון. "מאוד קשה לי. 40 שנה אני במקצוע ובחיים לא שלחתי הביתה מישהו בלי טיפול".

שביתה בקופת החולים בטייבה(צילום: ג'ורג' גינסברג)

הבוקר הגיע לפתחה של מרטון פעוט בן שנה שנפצע מברזל. "הוא לא חוסן נגד זה, ובמקרה כזה חייבים לחסן תוך 72 שעות. לכן חיסנו אותו. במקרה אחר התקשרה אמא לילד בן חמישה ימים שצריך לעבור ברית וחייבים לשקול את התינוק אז אמרנו לה שתגיע".  

כיוון שהוותק הפך למרכיב עיקרי בשכרן של האחיות, רבות מהאחיות המתחילות "עוזבות אחרי חודשיים כי הן לא יכולות להתקיים ככה", סיפרה מרטון. "הן באות ללמוד בבית ספר לאחיות וכשהן מסיימות ורואות את המשכורות חלק מהן עושות קורס בשגרירות ונוסעות לארצות כמו קנדה וארה"ב, שם זה מקצוע מבוקש. הן ישר מקבלות אשרת עבודה ומרוויחות הרבה מאוד כסף". השתיים טוענות בתוקף כי הדבר היחיד שיביא אחיות "זה שיהיה להן כסף ללכת איתו למכולת. גם הן אמהות, גם הן צריכות לדאוג לילדים שלהן".   

החולים הם הקורבנות

תושבת קלנסווה שהגיעה למרפאת קופת חולים כללית בעיר, סיפרה כי הגיעה במטרה לערוך בדיקות "אחרת מצבי יידרדר". גם אתמול ניסתה את מזלה אך השביתה כבר יצאה לדרך. "לא יכול להיות שהמצב הזה יימשך. על הממשלה לדאוג לאחיות ולתת להן את מה שמגיע להן כי בסוף אנחנו החולים נהיה הקורבנות".

מוחמד סעודי, תושב טייבה, הגיע לקופת חולים כללית בעיר ונאלץ גם הוא ללכת כלעומת שבא. "ממשלת ישראל היא האחראית הראשונה לשביתה. פשוט לא מעניינת אותם הבריאות שלנו. אבל צריך להפסיק את השביתה, לא לגרום לנו נזקים בריאותיים".

שביתה בטייבה(צילום: ג'ורג' גינסברג)

(צילום: ג'ורג' גינסברג)

שביתה בבית החולים בנהריה(צילום: אורן קדוש)

הבה עומר, תושבת טייבה שלא ידעה כלל על קיומה של השביתה, הופתעה כשהתברר לה שלא תוכל לקבל את תוצאות הבדיקות שעליה להביא עמה לניתוח מתוכנן. "אם לא יעשו לי בדיקות בזמן זה יכול לסבך אותי בריאותית. אני לא רוצה להסתכן לכן התחלתי לחפש דרכים אחרות כדי לקבל את הטיפול".  

תושב טירה אמר כי זו "בושה וחרפה להגיע לבית חולים או למרפאה בעיר ולשמוע שהם לא יכולים לתת טיפול.

 זה שיא החוצפה. אלו צעדים קשים שמוכיחים שכולם רוצים להגיע לפתרון על חשבון החולים המסכנים". הוא הדגיש: "אני לא נגד השביתה אבל אין צורך להשבית את כל האחיות בלי להתחשב בנו".

מנהל קופת חולים כללית בטייבה, ד"ר עומר מצארה, סיפר על בעיית מודעות בנוגע לשביתה. "יש חולים שחושבים שהשביתה היא מקומית, אך ורק אצלנו. מתחילים לשאול שאלות על הנושא בלי להבין שהשביתה ארצית, ואז מתחיל ויכוח, כאילו שאנחנו חייבים למצוא פתרונות. אנחנו צריכים להתמודד עם כל השאלות האלו".