"אימפריית הפשע": עונה של דם, יזע וויסקי
פרק הסיום של "אימפריית הפשע" לא הותיר קצוות פתוחים והעלה על נס את גיבור הסדרה, שעבר תקופה לא קלה. לורי שטטמאור מסכמת עונה שעסקה בפער בין החיים האישיים לחייו הציבוריים של אדם ומהמרת לאן יקחו את זה מכאן
"זה רק כסף. זה לא אומר כלום", אמר נאקי תומפסון (סטיב בושמי) למרגרט אשתו, בפרק שסגר אמש (שבת) את העונה השלישית של "אימפריית הפשע". קשה היה שלא להרגיש אירוניה רבה נוכח המשפט המשונה הזה, בייחוד כשהוא הגיע מפיו של פוליטיקאי מושחת ומאפיונר מחושב היטב, שלעולם לא היה מגיע למעמדו לולא היה מכור לכסף ולכל הרעות שמשתמעות ממנו: כוח, עוצמה ושליטה.
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
"אייל גולן קורא לך": אנחנו פה בשביל המלך
אירוויזיון ג'וניור: מופת של ניצול
הרי אם כסף לא היה מניע אותו, הוא היה מסתפק בעסקה המנוולת שהציע לו ארנולד רוטשטיין (מייקל סטולברג) ומוותר על 99% מרכושו ואחזקותיו, רק כדי שיוכל להתחיל מחדש ולהציל את נפשו. אבל נאקי יודע שהוא לא יכול להתקיים בעולם הזה ללא כסף, ואת התירוץ העלוב שהוא מעניק למרגרט, כנראה האישה היחידה שבאמת אהב בחייו, אפילו היא לא קונה.
מרגרט מסרבת לחזור הביתה ומשאירה את נאקי עם פתרון אחד ויחיד לקונפליקט המרכזי שליווה את העונה השלישית - הפער בין החיים האישיים לחייו הציבוריים של אדם. כך, כשהוא נאלץ לבחור בין נאקי הפוליטיקאי לנאקי המאפיונר, הוא בוחר בחיי המאפיה ומבקש להיעלם מתודעת הציבור. המהפך אם כן, הושלם באופן מלא: נאקי לא יכול יותר להיות מפורסם, אסור שיזהו אותו ברחוב ואם הוא רוצה לשרוד – עליו לעשות זאת בשקט ובאנונימיות.
בסיום הפרק, כשהוא מזוהה במקרה על ידי עובר אורח בטיילת, נאקי לא אומר דבר ומשיל את הפרח האדום שעיטר את דש חליפתו, בסצנה שמתכתבת עם שיר הפתיחה של הסדרה, ומעידה יותר מכל על הוואקום שמפריד בין העולם ובין נאקי שמתנהל בו בבדידות מתמדת, כשהוא לא מסוגל לסמוך באמת על איש מלבד אחיו הקטן, אלי.
"אימפריית הפשע" סגרה אמש עונה מלאת דם, יזע ומזקקות של וויסקי לא חוקי, ועשתה זאת בדיוק לפי המתכון הנכון: לא הותירה קצוות פתוחים והעלתה על נס מחדש את גיבור הסדרה, שמבחינה עלילתית - עבר עונה קשה ביותר, עונה שבה נאבק על חייו, רכושו ומשפחתו.
הפרק האחרון של העונה השלישית מעיד יותר מכל גם על נשמת הפניקס של נאקי - על יכולתו לקום תמיד לתחייה מחודשת, גם כשהסוף נדמה כבלתי נמנע. אכן, הכלל הברור ביותר ב"אימפריית הפשע", הוא שנאקי תומפסון תמיד מנצח, ולאורך כל העונה הראה נאקי כיצד הוא מסוגל להישאר בשליטה גם כשהגוף שלו בוגד בו ומשאיר אותו סהרורי. כי כשזה מגיע לנאקי, לא זעזוע מוח ולא שוחד מכובד מאוד שהוטל על ראשו, יעצרו אותו מלהמשיך, והוא עושה את הבלתי יאומן ומצליח לאחד את בני הברית שלו: האיטלקים של קאפונה והשחורים של צ'לקי, כדי לעזור לו לגבור על האויב מספר אחת, גיפ רוזטי הסיציליאני.
אין ספק שרוזטי היה צריך למות, שכן על קרב השליטה בינו ובין נאקי, יש מקום רק למנצח אחד. רוזטי, שנמלט מניסיון הרצח של גיליאן, מסיים את חייו באחת הסצנות המשעשעות ביותר בעונה, כשהוא עומד עם אנשיו בחוף הים, מחקה את תומפסון ומכריז שהחיים חייבים להמשיך ושהוא משוכנע שהוא יצליח להמציא את עצמו מחדש. הוא בהתקף מאניה ומרגיש על גג העולם עד שטנינו, הנחשב ליד ימינו של רוזטי, דוקר אותו מאחור ואחר כך מלפנים, אחרי שסגר דיל עם נאקי ואלי, על חשבונו של הבוס.
נאקי נותר כשידו על העליונה, וכמו בסיום העונה השנייה, הוא מראה שגם הפעם הצליח להאפיל על מתחריו. כעת ליוצרי הסדרה נפתח הצוהר להביא על נאקי נבלים חדשים שינסו לשבש את חייו ולקחת ממנו את פרי עמלו, וכנראה שנראה זאת כבר בעונה הבאה.
זהירות, קטע מפרק הסיום
בקטנה
מרגרט: הפרק האחרון יצר סגירת מעגל אירונית מאין כמוה, כאשר מרגרט שבתחילת העונה עסקה בפעילות פילנתרופית שמטרתה להעלות את המודעות לרפואת נשים, אמצעי מניעה והפלות – נאלצת לעבור בעצמה הפלה, שתסתום את הגולל על פרי אהבתה הלא חוקית לאוון.
ריצ'ארד הארו: כשריצ'ארד נכנס לבית הבושת עם אקדחיו השלופים, לא אכפת לו מרוזטי ואפילו לא מגיליאן המרושעת. שאיפתו היחידה היא למצוא מקום בטוח לטומי. הבעיה היא שגם כשהוא מביא את טומי לביתם של ג'וליה ואביה, הוא מסרב להיכנס בעצמו. הוא מבין שהדם והאלימות ירדפו אחריו אם ייכנס לבית, והוא מוכיח שהפנים סופית את דבריה הקשים של גיליאן, שאמרה לו שאיש כמוהו לעולם לא יוכל ליהנות מחיי אהבה ומשפחה.
ריצ'ארד הארו הפך בעונה השלישית לאחת הדמויות המרתקות והצבעוניות ביותר ב"אימפריית הפשע". חזותו הגאונית שנערכה ברובה בטכנולוגיה דיגיטלית מתקדמת, החיוך המבויש שלו והאנושיות הרבה שהפגין כשביקש להציל את חייו של טומי ולמצוא לו בית מחסה, מגיעים בניגוד מוחלט להיותו שכיר חרב קר ומדויק להפליא, שידיו (ובפרק גם פניו) מוכתמות בדמם של מאות האנשים שרצח תחילה במלחמת העולם הראשונה, ואחר כך כחלק מתפקידו כשומר ראשו של ג'ימי באטלנטיק סיטי.
גיליאן: שווה להתעכב גם על דמותה המרתקת של גיליאן, המאדאם הקרה של בית הבושת "ארטמיס". אחת הסצנות הטובות ביותר בעונה השלישית הייתה
הסצנה שבה רצחה בדם קר את רוג'ר (שדמה מאד לבנה ג'ימי), לאחר שהזריקה לו מנת הרואין הישר לווריד והטביעה את גופו המסטול בגיגית.
בפרק האחרון לעונה, היא מנסה לנקוט בטקטיקה דומה על גיפ, אך זה משתלט עליה ומזריק לה בעצמו את החומר. גיליאן, מסוממת לגמרי, חווה רגרסיה רגשית כשהיא נתקלת בנאקי, ומזכירה לו את היום בו הייתה בת 13 והוא הציג בינה ובין הקומודור שאנס אותה והפך אותה לאדם הנורא שהיא. כעת, לאור התופת שעברה על "ארטמיס", ולאור העובדה שנכדה נלקח ממנה, לא ברור מה יעלה בגורלה של גיליאן, והאם היא תצליח להשתקם מההריסות.
