ענת גוב הובאה למנוחות
מאות אנשים ליוו את התסריטאית והמחזאית ענת גוב בדרכה האחרונה. בעלה, גידי גוב הקריא את מכתב הניחומים שקיבל מהנשיא שמעון פרס שכתב: "היתה לה אמת אצילית, טובה ומקורית, שליוותה אותה גם במאבק במחלה"
המחזאית והתסריטאית ענת גוב שהלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן הובאה היום (ב') למנוחות. גוב נטמנה בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא, לצלילי השיר "Always Look On The Bright Side Of Life". בהלוויתה השתתפו מאות אנשים ביניהם בני משפחה, חברים ואמנים שהגיעו לחלוק לה כבוד אחרון.
האישה שלא ידעה לשנוא: פרידה מענת גוב
לצד חלקת הקבר ניצבו רבים מחבריה היוצרים והאמנים, בהם בעלה, הזמר גידי גוב, ושותפתה ליצירה הבמאית עדנה מזי"א. עוד הגיעו ללוותה בדרכה האחרונה: דני סנדרסון, צדי צרפתי, מוני מושונוב, ירדנה ארזי, מתי כספי, אבי קושניר, גילת אנקורי, קרן מור ומנשה נוי, שמואל וילוז'ני, ששון גבאי, אורלי זילברשץ ורבים אחרים.
בדברי הפרידה מאשתו הקריא גידי גוב את אגרת הניחומים שנשלחה אליו מהנשיא שמעון פרס שכתב: "לכתה בטרם עת היא אבדה תרבותית לעם כולו ואובדן אישי לכל מכריה. למדתי להכיר את יכולותיה רבות ההשראה של ענת בעבודה משותפת. היא נהגה בחכמה וכל חייה היו קודש לארץ שאהבה ולאנושות שדגלה בה. היא יצרה תרבות ומעולם לא התכופפה לדעה המקובלת ולא נכנעה לתפיסה השטחית. היתה לה אמת אצילה, טובה ומקורית שליוותה אותה גם במאבק במחלה. היא נאבקה בה באומץ לב, ביצירתיות ואף בהומור. היא חיה באהבה. יצרה בעומק. ומתה בגבורה".
הבת דניאל גוב דיברה על הימים האחרונים בימי אמה: "רציתי להגיד לאמא שלי תודה על מי שהיא היתה. ביום שני שעבר בערב לפני שבוע, אני החלטתי שאני מוכנה לשחרר אותה כבר. היא כבר לא היתה היא, החיוך זלג לה מהפנים. בשלישי בבוקר באתי לעשות עליה בייביסיטר והחלטתי להגיד לה שאני משחררת אותה. אני כבר ארבע ומשהו שנים אמא, ומתוקף התפקיד, גם נאלצתי להיות חזקה יותר בבית של עצמי וגם בבית שלה. בשלישי שעבר החלטתי שלרגע אחד אני לא רוצה להיות אמא של...אלא הבת של. ועל אף שבריריותה, אמרתי לה שאני רוצה לשכב עליה כמו שהייתי ילדה.
"נשכבתי על ידה ואמרתי לה שאני משחררת אותה, ובכינו. היא חלקה איתי בשבועות האחרונים את כל גילויי האהבה והחיבה שקיבלה מכולם בשבועות האחרונים, ושאלתי אותה אם היא מבינה כמה היא מיוחדת והיא אמרה שלא. שמבחינתה היא רק היא, וזה מה שהיא. זאת באמת היתה הזכות הכי גדולה שלי להיות הבת שלה. ואני רוצה להגיד לה תודה על כל מה שהיא לימדה אותי: היא לימדה אותי מה זה טוב לב, מה זאת חמלה, נאמנות, ומה זאת זוגיות. ותודה שהיא לימדה אותי גם מה זו שנת צהריים".
בנאום הספד סיפרה עליה עדנה מזי"א: "בכל חמש וחצי השנים האחרונות, מהרגע הראשון ועד נשמת אפה האחרונה, היא לא פחדה ולו לרגע. אישה יפה, דקה ושברירית, מאלפת את המוות ומבהירה לו שהוא לא אויב, הופכת אותו לקטן ומבולבל ולא במלחמה. היא לא נאבקה במחלה כמאמר הקלישאה, אלא בדרכה האלגנטית והידידותית".
חברתה, השחקנית ענת וקסמן, ספדה לה ואמרה: "ביום היפה הזה, בחג האורות השמח הזה, מעכשיו הנר השני של חנוכה יהיה תמיד הנר של ענת. תודה לך על שני התפקידים האהובים עלי ביותר, ושסמכת עלי שאהיה השופר הדובר שלך, תודה על כל מה שלימדת אותי". וקסמן גם ציטטה את דבריה של הדמות טליה, מהמחזה האחרון אותו כתבה גוב "סוף טוב": "אני רוצה סוף טוב. אני רוצה להחליט איך יראה המוות שלי. אם אצליח למות נכון מבחינתי, זה יהיה סוף טוב. להתכונן למוות כמו שהייתי מתכוננת לתפקיד חיי, להכיר את הפרטנר, להסתכל לו בעיניים, לצחוק איתו. למות זו אמנות, בדיוק כמו כל אמנות אחרת, לדעת מתי לרדת מהבמה, כשאתה משאיר טעם של עוד ולא של נמאס".
ענת גוב נפטרה מספר ימים לפני יום הולדתה ה-59 בביתה שברמת השרון, והשאירה אחריה את בעלה גידי, לו הייתה נשואה 35 שנים, שלושה ילדים ושתי נכדות. מוקדם יותר הבוקר התארחה באולפן ynet חברתה השחקנית שרית וינו-אלעד, שהשתתפה בשתי הצגות שכתבה גוב: "משפחה חמה", ו"סוף טוב", שעסקה בהתמודדות עם מחלת הסרטן. "היא לא אהבה שאומרים 'המחלה'", אמרה וינו-אלעד בראיון. "היה לה חשוב שיגידו שזה סרטן. עד לרגע האחרון, כולל הרגע האחרון, היא החליטה איך זה יראה. מבחינתה, להחליט איך המוות שלה יראה, זה סוף טוב".
גוב נולדה ב-1953 בטבריה. בשנות השבעים התגייסה ללהקת הנח"ל שם פגשה את גידי גוב. השניים המשיכו לעבוד יחד גם בתום שירותם בצבא.
היא כתבה תסריטים עבור תוכניות טלוויזיה בהשתתפותו ובהנחייתו כמו "זהו זה", "כן מה" ו"לילה גוב". אחר כך כתבו השניים גם ספר הילדים "שאול הטרקטור."
בשנות התשעים החלה גוב לכתוב מחזות קומיים לתיאטרון הקאמרי שהצליחו מאוד. בין יצירותיה הבולטות אפשר למצוא את "החברות הכי טובות", "ליזיסטרטה 2000" ו"עקר בית". ב-2011 היא אף כתבה את העיבוד הבימתי למחזמר "הלהקה" (שבסרט המקורי מ-1978 השתתף בעלה). מחזה אחר שלה, "סוף טוב", זיכה אותה בפרס ניסים אלוני למחזאות לשנת 2011. ובנוסף היא זכתה בשנת 2012 בפרס רוזנבלום לאמנויות הבימה מטעם עיריית תל אביב.
(צילומים: עידו ארז)
לפנייה לכתב/ת 
