"תחת אש, דיבר כמו בלב ת"א". שחק ועיטורי העוז

"אמנון דיבר איתי בקשר תחת אש, בלב ביירות, ברוגע ובשלווה כאילו הוא מדבר מתל אביב".

הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, שהלך לעולמו בגיל 68 אחרי מאבק ממושך בסרטן, ייקבר היום (ה') בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בשעה 15:00. נשיא המדינה וראש הממשלה צפויים להשתתף בטקס. מפקד חיל האוויר אלוף אמיר אשל, מפקד חיל הים אלוף רם רוטברג, ומפקד זרוע יבשה אלוף סמי תורג'מן יישאו את ארונו, כמו גם שלושת האלופים שמכהנים בתפקידים שבהם כיהן בעבר בצה"ל: ראש אמ"ן אלוף אביב כוכבי, מפקד פיקוד מרכז אלוף ניצן אלון, וסגן הרמטכ"ל אלוף יאיר נוה.

שחק קיבל פעמיים את עיטור העוז, על חלקו בפעולה בכפר הירדני כראמה ב-68', ובמבצע "אביב נעורים" בביירות, חמש שנים מאוחר יותר. שותפיו לקרבות סיפרו ל-ynet על חלקו.

רמטכ"ל, אבל מעל לכל - אדם

פרס נפגש השבוע עם ליפקין-שחק: "גיבור אמיתי"

"מנהיגות ואומץ לב". שחק זכה בשני עיטורי העוז

כמפקד סיירת דוכיפת, הוביל שחק, אז סרן, כוח מיוחד של הצנחנים שיצא על גבי שריוניות מהירות לכפר הירדני כדי לטהרו ממאות מחבלים, בהם יאסר ערפאת. למרות הגדרת אש"ף כמטרה, הסתבך המבצע השנוי במחלוקת כשכוחות הלגיון הירדני החליטו להשיב אש. כוחות השריון של צה"ל ספגו פגיעות רבות, שחלקן מוצגות לראווה עד היום בירדן, כשלל מהקרב.

לצה"ל נרשמו 33 הרוגים, 161 פצועים, וכן 27 טנקים ו-12 מטוסים פגועים. לצד הירדני היו 84 הרוגים ו-250 פצועים, בעוד היעד העיקרי, אנשי אש"ף, ספג 128 מחבלים הרוגים ו-150 שבויים.

שחק עצמו חילץ עשרות לוחמים תחת אש, בהם פצועים רבים. "הייתי בכוח תחת פיקודו של מח"ט הבקעה דאז, רפול", שחזר את הקרב בראיון לעיתון "במחנה" לפני חמש שנים, "מטרת הכוח שלנו הייתה לחסום ירידת תגבורת של צבא ירדן מצפון לדרום, לכיוון כראמה. זה היה בוקר, והשמש סינוורה אותנו. הירדנים היו במעלה הרכס ושלטו על כל הבקעה. די מהר חלק גדול מהטנקים שלנו ספג אש וחלקם שקע בבוץ הנמוך של הירדן".

"החלטתי בלי להסס שהוא יוביל כוח". ליפקין-שחק כרמטכ"ל(צילום: משרד הביטחון, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון )

(צילום: משרד הביטחון, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון )

(צילום: משרד הביטחון, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון )

(צילום: משרד הביטחון, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון )

(צילום: משרד הביטחון, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון )

(צילום: משרד הביטחון, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון )

שחק המשיך לספר: "רפול הורה לי לרוץ לצומת שנמצא למרגלות הרכס, על מנת לחלץ את הטנקים שנפגעו לשטחנו. מיד חטפנו בעצמנו אש מסיבית מהירדנים. הצומת היה במרחק של כמה מאות מטרים, אבל לא ידענו היכן הטנקים שלנו. איך שהגענו לצומת נפגעה שריונית אחת, ודי מהר ראיתי שאין מקום לכולם. לכן השארתי את השריונית שלי ועוד שריונית לא פגועה. את היתר החזרתי אחורה ואז נפגעה שריונית נוספת. אז חיל האוויר החל לתקוף אותם, ולקראת הערב הכוחות יצאו והפעולה הסתיימה", תיאר את חלקו בקרב.

אלוף-משנה (מיל') טוביה רביב, שהיה אחד ממפקדי גדודי השריון באותו מבצע, סיפר ל-ynet כי "טנקי הפטון הירדנים ירו עלינו אבל לא היינו בטווח שלהם, לכן החלטתי להתקרב. השריוניות של אמנון היו מהירות יותר מטנקי השרמן שלנו, אז נסענו בצמוד לכוח שלו. באותו צומת אמנון נצמד לבית, אני התקדמתי עם הזחל"ם שלי, וחטפתי פגז, ממנו נפצעו קשה שני לוחמים".

ליפקין-שחק (משמאל) לצד אהוד ברק. מאחור - עמנואל שקד(צילום: לע"מ)

ליפקין-שחק בתחילת הקריירה הצבאית(צילום: משרד הביטחון, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון )

(צילום: משרד הביטחון, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון )

חמש שנים לאחר מכן, כשהיה מפקד גדוד הנח"ל המוצנח, נבחר סגן-אלוף שחק לפקד על אחד הצוותים שיצאו למבצע בבירת לבנון, במטרה לפגוע במפקדות ובמחסני אמצעי הלחימה של אש"ף. הרמטכ"ל דוד אלעזר מינה את קצין חי"ר וצנחנים ראשי דאז, עמנואל שקד, לפקד על המבצע, הציב את אהוד ברק כמפקד אחד הצוותים והנחה את שקד לאייש את תפקידי הפיקוד האחרים, שכל אחד מהם קיבל יעד טרור אחר בביירות.

"כמה חודשים קודם לכן, הכרתי לראשונה את אמנון", נזכר שקד. "זה היה כשפיקד על הכוח במבצע ברדס - פשיטה על שבעה יעדי טרור בצפון לבנון, 180 ק"מ מגבול ישראל, סמוך לסוריה. כבר אז ראיתי את השקט וקור הרוח שלו, והחלטתי בלי להסס שהוא יוביל כוח ב'אביב נעורים'. למבצע ברדס קיבלנו את הפקודה ביום שלישי, ובשישי כבר אמנון יצא והצליח".

מבצע "אביב נעורים", עם זאת, היה מורכב בהרבה, וכלל פשיטה של כמה כוחות על יעדי מחבלים ברחבי העיר הלבנונית. "את ההכנות ביצענו על מבנה בצפון תל אביב, שהיה עוד בהקמה באותם ימים", תיאר שקד. "כבר אז אמנון היה שקט מאוד. דדו עבר בין החיילים ואמנון הסביר לו בשלווה מה הוא בדיוק הולך לעשות, כאילו זה הולך לקרות במרכז תל אביב".

שקד פיקד על המבצע מסטי"ל ששהה מול חופי ביירות. "המודיעין אמר שבתוך המבנה שעל הכוח של אמנון לפוצץ, בניין בן שבע קומות, יש 90-70 מחבלים, ושניים ששומרים על הכניסה. אמנון דיווח לי שהוא הגיע לבניין, ושולח שניים מלוחמיו, בביגוד אזרחי ומשתיקי קול, להרוג את השומרים. הם נחשפו ופתחו עליהם באש, ואז אמנון דיווח לי על כך ששניים מחייליו נפצעו קשה. מיד שאלתי אם הוא זקוק לסיוע, כי היה לנו כוח עתודה גדול שהוכן למבצע, והוא ענה לי בשקט: 'אין צורך, אני ממשיך לפי התוכנית'.

"למרות שמחבלים הגיעו ממקומות נוספים בעיר ופתחו עליהם באש, אמנון הצליח עם לוחמיו להחדיר את 200 ק"ג חומר הנפץ אל מתחת לבניין ולפוצץ אותו. הוא תיאר לי בקשר: 'חומר הנפץ הוחדר, אנחנו נסוגים לאחור. הבניין פוצץ, סיימנו המשימה, אנחנו חוזרים'. בדרך חזרה הם עוד נתקלו ולוחם נוסף נפצע. השניים שנפצעו קשה, אביעד שור וחגי מעיין, מתו מפצעיהם. אמנון חילץ בהצלחה את הכוח, והצליח לעמוד במשימה שלו בצורה מושלמת. כבר באותו הרגע, ידעתי מהספינה שמה שאני עושה כשנחזור לארץ זה להמליץ לרמטכ"ל שיעניק לו את עיטור העוז", סיפר שקד.

על פי שחק, שתיאר את המבצע באותו ראיון ל"במחנה", "היינו על בגדים אזרחיים והלכנו ברגל אל היעד כדי לא למשוך תשומת לב. באוטו נשארו רופא ושלושה לוחמים, כך שהתקדמנו שמונה לעבר הבניין. שמענו את הירי מהמשתיקי קול, ולאחר מכן החלו פרצי ירי אוטומטי, והיה ברור שמשהו לא הולך לפי התוכנית. החלו חילופי אש וזריקות רימונים מחלונות הבניין, ואש שנפתחה ממכונית שבמעלה הרחוב. השתלטנו על תחתית הבניין עד שהאש הופסקה. חילצנו את החיילים שנפצעו לתוך הרכב, ופיזרנו את חומר הנפץ. הפעלנו את מנגנון ההשהיה וחזרנו למכונית. התחלנו לנסוע חזרה לכיוון החוף ואז שמענו את הפיצוץ הגדול".

בשנים האחרונות, שמר שקד על קשר עם שחק. "באחד המפגשים הקשים הוא אמר לי בשלווה: 'בטח לא אגיע לגיל שלך, אבל בינתיים אני בסדר'".