שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "לוד: בין יאוש לתקווה": כמו בוקס לפרצוף
    סדרת הדוקו החדשה של ערוץ 8 - "לוד: בין יאוש לתקוה", לא משתמשת בשום טריק טלוויזיוני. היא גם לא צריכה כשהעוני, הסמים והטרגדיות נמצאות לך מול העיניים

    מור כהן מלוד לא רוצה ללמוד. הוא הלך לא מזמן לתיכון אבל לא הסתדר. הוא ויתר על חונך ועל שיעורים פרטיים כי הוא לא ראה בזה שום טעם. זה לא שאין לו שכל או זיכרון טוב לדברים. את סוג האקדח למשל שיורה ליד הבית שלו הוא יודע לזהות. זה גלוק, 9 מילימטר. הוא יודע את זה רק לפי השמיעה. עכשיו לך תשכנע ילדים שלימודים זה דבר חשוב בזמן שהם חושבים איזה סוג של אקדח יירה עליהם הלילה.

     

    ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

    "בובה של מדינה": הצלחה כבר לא תהיה כאן

    "חטופים 2": חצתה בזחילה את קו הסיום

    "ארץ נהדרת 10": יותר מצחיק לראות חדשות

     

    משפחת אבו גריבה נמצאת בסכסוך ארוך עם משפחת אלמרבוע. לא בדיוק ברור איך או למה התחיל הסכסוך, אבל מבחינת יעקב אבו גריבה זו גם לא השאלה שצריך לשאול. אחותו, חדרה, נרצחה ביריות יחד עם בעלה במרחק כמה מטרים מתחנת המשטרה. יעקב בעיקר תוהה איך עושים דבר כזה לאישה עם עשרה ילדים. גבר, לדבריו, נלחם מול גבר. עכשיו לך תשכנע אותו לשבת לדבר עם החמולה השנייה על שביתת נשק. לך תסביר לו שהשכן שלו, מור כהן, לא רוצה ללמוד.

     

    מי זוכר למה זה התחיל? ()
    מי זוכר למה זה התחיל?


    אתמול שודר בערוץ 8 הפרק הראשון מתוך שישה של "לוד: בין יאוש לתקווה". הסדרה של אורי רוזנווקס ואייל בלחסן היא אחת הסדרות החשובות שנעשו בישראל בשנים האחרונים. היא חשובה בשל הצלחתה להעביר את גיבוריה בצורה מכבדת ולא שיפוטית. היא חשובה כי היא מספרת את סיפורה של ישראל דרך עיר אחת שמתפוררת מכל הכיוונים.

     

    יש 74,000 תושבים בלוד. 73 אחוז מהם יהודים, 27 אחוזים ערבים. מרבית התושבים הערבים מתגוררים בשכונות הצפוניות של העיר, מרבית היהודים בשכונות הדרומיות. ב- 15 שנה האחרונות כיהנו שמונה ראשי עיר שונים (ביניהם גם ראשי ועדה קרואה: מינוי ישיר של משרד הפנים בנסיבות של תפקוד לקוי של העירייה). מריבות על רקע דתי, רצח על רקע פלילי, עוני, סמים וייאוש תמידי. אלה הנסיבות אליהן צונח ראש הועדה הקרואה החדש של לוד, מאיר ניצן, שאמור להציל את התושבים מהפשע, ולא פחות חשוב מעצמם.


    ראש העיר ראשון לציון לשעבר. מאיר ניצן ()
    ראש העיר ראשון לציון לשעבר. מאיר ניצן


    ניצן, סבא חביב, היה בעברו ראש עיר אגדי בראשון לציון. בהגיעו לבית העירייה הוא נחרד לגלות שאין שם מחשבים, אין תוכנות, אין מדפסות ואין סורקים. "עירייה צריכה להיות הלב של האדמיניסטרציה", הוא טוען, "אנחנו מדברים על המאה ה-21". ניצן צודק. חברה נורמלית מייעלת את עבודתה דרך מחשוב. היא נלחמת בסרבול דרך קליקים מהירים על המחשב, היא מציעה פתרונות דרך מאגרי מידע עצומים.

     

    הבעיה שהמלחמה בלוד לא יכולה להיפתר דרך ווינדוז, או תשתית אינטרנט מהירה. כשאי אפשר להבטיח את שלומם של הילדים בבית, גם מעבד המחשב החזק ביותר לא יכול למצוא פתרון. כשכל קהילה בלוד נערכת ליום חדש כאילו מדובר בקרב על חיים ומוות אי אפשר לפתור את זה במייל.


    הייאוש לא נעשה יותר נוח ()
    הייאוש לא נעשה יותר נוח

     

    בסדרה אין מוזיקת רקע דרמטית, אין סצנות כפויות. לא צריך ליצור טרגדיה כשהיא עפה לך כמו בוקס לפרצוף. התקווה האמיתית של "לוד בין תקווה לייאוש" היא דווקא ביכולת של היוצרים לספר את הסיפור בדיוק כמו שהוא. והייאוש? הוא לא נעשה יותר נוח בלוד, הוא פשוט מתועד ומחכה לזיכוך.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים