באתי לגייס אתכם להצביע

בתחילת שנות השבעים, סן-פרנסיסקו, עמד גבר בגיל העמידה בשם הארווי מילק ברחובות שכונת הקסטרו של סן פרנסיסקו על דוכן קטן מקרטון ובידו מגפון קטן וצעק לעוברים ושבים "קוראים לי הארווי מילק, ואני כאן בשביל לגייס אתכם". מילק, לא ניסה לרוץ להיות מושל קליפורניה וגם לא לראשות העיר אלא לתפקיד צנוע בהרבה - המפקח האזורי. הוא ידע שאת החיים של הקהילה הגאה אפשר לשנות רק דרך עמדות ההחלטה. הוטא הבין את הדבר הבסיסי ביותר בכל מאבק לשינוי: השינוי מגיע רק בקלפי.

בפעם הרביעית שהוא רץ הוא גם הבין איך לנצח. הדבר הראשון שהוא אמר לצוות שלו כשהחליט לרוץ בפעם הרביעית הוא שהפעם צריך את כולם, לא רק ברחובות אלא בקלפיות, שגם אם אתה לא הרוב וכולם יגיעו להצביע, אתה תנצח.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

עברנו את עמוד ענן, ועכשיו לאן? / נעמי בן-בסט

24 שעות במיון / סטאז'רית לרפואה

האם ההמונים שמילאו את הכיכרות יבואו להצביע? (צילום: בן קלמר)

עד כמה שזה יישמע מוזר, הרבה יותר קל לגייס אנשים להפגין איתך מאשר להצביע. כשאתה מפגין, אתה לא מפגין לבד, אתה בא עם החברים, אתה מתרגש והאנרגיות והאדרנלין הם הדברים שאתה תיקח איתך לאורך שנים. מי מאיתנו לא זוכר את ההפגנות של קיץ 2011. אבל מה לעשות שהשינוי הגדול לא קורה ברחובות. ללכת לקלפי זו פעולה די משעממת, אתה לא מתרגש, אין צעדה עם תופים בדרך למתנ"ס השכונתי שאתה הולך אליו ושלמה ארצי לא יעמוד לשיר לך בזמן שאתה משלשל את האמונות שלך לתוך קופסת קרטון, מקסימום תקבל חיוך ממי שמשגיח שאתה לא שם כמה מעטפות, וגם זה יהיה אירוע נדיר שבו יזכה רק אחד מכמה מאות מצביעים.

בבני ברק הבינו, בתל-אביב עדיין לא

את ההבנה הבסיסית, ששינוי יגיע רק מאותה קופסת קרטון מבינות מצוין כמה קבוצות בישראל. הסתכלות על מפת ההצבעות בבחירות האחרונות בישראל מספרת את כל הסיפור של העשור האחרון. בעוד שבתל-אביב אחוזי ההצבעה ירדו אל מתחת ל-60%, בבני ברק הם נושקים לאזור ה-80%. כשבבת-ים כמעט ממחצית התושבים נשארים בביתם ולא מצביעים, באלקנה שבשטחים 87% אחוזים מהתושבים רצו לקלפיות. לצאת להפגנות זה כיף, לצעוק שוויון בנטל, צדק חברתי ונישואים אזרחיים זה משחרר, אבל זה לבדו לא מביא תוצאות.

הרוב בשיטה הדמוקרטית לא נקבע על פי מספר האזרחים, אלא על פי מי שמצביע, ולכן אותן קבוצות קטנות שמצביעות בהמוניהן הן הרוב היום בישראל. "הדתיים שולטים במדינה", "יש כסף, הוא בשטחים", "אי אפשר לשכור פה דירה", "הכול יקר", את כל המשפטים האלה אמרנו, צעקנו, וכתבנו על שלטים. כשאנחנו יושבים בבתי קפה ובוכים אחד לשני על זה שהחרדים לא מתגייסים, הם מצביעים. כשאנחנו כותבים סטטוס על כך שמוציאים 50 מיליון שקלים על ניסור של בית בהתנחלות, הם מצביעים. ככה נקבע הרוב, אז מה הפלא שפוליטיקאים עושים הכול למענם במשך ארבע שנים, הם אלו שמצביעים.

לא קוראים לי הארווי מילק, אבל אני מאוד רוצה לגייס אתכם. אני לא אגיד לכם למי צריך להצביע, אני בעצמי עדיין לא החלטתי, אבל דבר אחד בטוח ב22.1.13 אני אצעד לקלפי, אני גם אקח איתי כמה חברים, ואולי גם נשמע בדרך שלמה ארצי, אני אעמוד עם מגפון מתחת לבניין ואוציא את כל אחד מהשכנים שלי לקלפי ואני אשים את כל האמונות שלי במעטפה אחת באותה התרגשות שהייתה לי ביום שהוצאנו אוהל לשדרה. אולי הם לא יצביעו כמוני אבל לפחות אני אדע שאת ההחלטה על איך המדינה שלנו מתנהלת ניקח ביחד, ויהיה לנו את אותו כוח כמו לכל אותם קבוצות קטנות. אז אני כאן בשביל לגייס אתכם, תוציאו את עצמכם מהבית תיקחו את אימא, אבא המשפחה וכל החברים קחו מגפון ותופים ולכו להצביע.

רועי נוימן, מיוזמי המחאה החברתית ומיוזמי קמפיין "בחירות 2013 - הפעם כולם מצביעים".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il