בדד. בגיל 81

בחמש בבוקר התעוררתי מהקור, בחוץ ירד גשם זלעפות, "אלוהים אדירים מתי יגמר הסיוט הזה?", חשבתי לעצמי, עד שרוח קרה נכנסה דרך החריץ בחלון והקפיאה לי את חוט המחשבה. הבטתי אל הצד הריק של אשתי במיטה, היא כבר מזמן לא כאן. לקחה את הילד והלכה להורים, הקור התיש אותה.

לטורים הקודמים:

• מקלחת קרה לקשיש
  

• להזדקן בסילבסטר
• "אצלנו כבר מחכים לסוף, אבל אתה יש לך עוד זמן"
• זעקה שנותרה אילמת
  

כבר שבוע שאני חוסך בחשמל, מתקמצן להדליק את הדוד ומפעיל תנור רק כשאני מרגיש שעומדות לנשור לי האצבעות ברגליים. תסכימו אותי שזו דרך לא משהו לגדל ילד בן חודש באמצע סערה, אבל ככה זה כשאתה הופך בין רגע לזקן בן 81 ואשתך נשארת צעירה בגיל 28. לא יודע איך רמי קליינשטיין עושה את אבל במקרה שלנו

הפרש הגילאים הכריע. ועד שיסתיים הפרויקט הזה נשארתי בבית בודד, רק אני ותקציב הקשיש שלי.

הדלקתי את הרדיו, בין שיר לשיר סיפר השדרן על הסופה המשתוללת. פתחתי את המקרר, הוא כמעט ריק לגמרי, קצת גבינה לבנה, בצל, חצי עגבנייה, ולחם אחיד. האמת שתכננתי לעשות קניות היום, אבל המכולת הקרובה ביותר, נמצאת לפחות חמש דקות הליכה מהבית ובגיל 81 כבר עדיף לי להתנשק צרפתית עם חיידק האבולה מאשר לצאת לסופה הסוערת ולהסתכן בשפעת קטלנית שתהפוך במהירות לדלקת ריאות.

הסתובבתי בבית, הלוך וחזור, מנסה להפיג את השעמום, ברקע המשיך הקול מהרדיו לספר על הצפות באיילון ופקקי ענק ברחבי הארץ. נשבע לכם שקינאתי בכל האנשים האלה שתקועים עכשיו בפקק, לפחות יש להם מישהו או משהו לנסוע אליו.

התקשרתי לאחי, הוא אמר שהוא בעבודה ושגם ככה הוא איחר היום בטירוף בגלל הגשם ושאין לו זמן לדבר, הבטיח שיתקשר בערב. ברדיו החל להתנגן "גשם" של מאיר בנאי בפעם החמישית מהבוקר מה שרק הגביר את תחושת הדיכאון הכללית שאופפת אותי. "עוד רגע אני משתגע, יורד לרחוב, קופץ ראש לתוך שלולית וגומר עם הטירוף הזה", חשבתי, מלא ברחמים עצמיים.

תחושת הבדידות הנוראית שמתלווה לעול הכלכלי

התיישבתי בייאוש על המיטה, ניסיתי להירדם, אבל ללא הצלחה. בראש התנגנו לי בלופ דברים שאמר לי שלמה, קשיש חביב שפגשתי בקופת חולים וסיפרתי לו הפרויקט השאפתני שלי. "לחיות מתקציב של קשיש זה נחמד, אולי אפילו תצליח להעביר לקוראים את תחושת החוסר של הזקן הממוצע", אמר שלמה, "אבל יש דבר אחד שיהיה לך כמעט בלתי אפשרי להעביר וזו תחושת הבדידות הנוראית שמתלווה לעול הכלכלי".

תחושת הלבד הנוראית הזו, לא הולכת לשום מקום

שלמה צדק, תחושת הבדידות שלי חולפת, רגעית, היא אומנם כאן ועכשיו אבל לשנינו ברור שהיא לא כאן כדי להישאר. הרי עוד מספר ימים הפרויקט הזה יסתיים ואני אחזור לגיל 31, לחברים ולמשפחה, בלי תקציב דרקוני שיגביל אותי. לעומתי, הקשיש הממוצע יודע שזה נגמר, הוא יודע שהעתיד כבר לא יהיה ורוד, ברור לו שתחושת

הלבד הנוראית הזו, לא הולכת לשום מקום ועם הזמן היא רק תתעצם.

אז כשאתם תקועים בפקק בדרך הביתה, הביתה רטובים ועייפים מעוד יום חורפי וסוער, תרימו טלפון לסבתא שלכם, או לדוד הערירי שכבר שכחתם ותגלגלו שיחה, תעברו דרך השכנה הקשישה שלכם בבניין ותתעניינו בשלומה, או שסתם, תנידו לשלום ברחוב לקשיש כחוש שנידף ברוח. כי קר שם בחוץ ובפנים זה די מדכא.

• בימים הקרובים שוקו יחיה מקצבת זקנה, יתמודד עם הדילמות של סבתא שלו ושל כולנו וידווח כאן על החוויות שעבר.
  

• רוצים לסייע לקשישים לעבור חורף חם יותר? הצטרפו למבצע "מחממים בידידות" של ynet והקרן לידידות.
  

• ביום ד' ה-9/1/13 תמתין משאית המבצע בחניון פארק רעננה בין השעות 10:00-11:30 וברמת החייל בת"א בחניון ברחוב וולנברג בפיצול עם רחוב הברזל בין השעות 14:00-15:30. ניתן להעביר אליה שמיכות, תנורים שמישים, מעילים וציוד חימום לחורף.
  

• מתכוונים להגיע ולתרום ציוד? שלחו מייל ל- kyedidut@ifcj.org.il כדי שנוכל להיערך בהתאם לכמויות התרומות.