שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    מה שמותר להומואים בלבד. בלי מוסר כליות
    תמיכה ב"פונדקאית לכל הומו" מחד והתנגדות למתן תמריץ כספי לתורמי כליה מאידך, היא עדות לדו-פרצופיות מהסוג הגרוע ביותר האופיינית לפוליטיקאים צינים חסרי אמות מוסר

    הייתה לי התחלה טובה. ילדה למשפחה טובה מהמעמד הבינוני (לפני שזה הפך למותג), תלמידה מצטיינת, קצינה בצבא, תואר ראשון, תואר שני, בן זוג רציני ואז - בום! בגיל 28 התגלתה בי מחלת כליות על רקע חיסוני. בעקבות לידת בתי הידרדר מצבי ובגיל 31, בהיותי אם לתינוקת, נאלצתי להתחיל טיפולי דיאליזה.

     

    אבא שלי התנדב מיד לתרום לי כליה אבל אז אובחן אצלו סרטן והוא נפסל. אמי נפסלה בגלל לחץ דם גבוה, בן זוגי נפסל מאותה סיבה, ואחי אינו כשיר מפאת פיגור שכלי. וזהו - זאת כל המשפחה.

     

    אחרי כמעט שנתיים של טיפולי דיאליזה שהגבתי אליהם קשה מאוד, הצלחתי לעבור השתלת כליה בחו"ל, הודות לכך שבאותה תקופה ניתן היה לקבל החזר חלקי על עלות ניתוחים אלו מקופות החולים. נשארתי בקשר חברי עם תורמת הכליה שלי עוד שנים לאחר ההשתלה. השתלת הכליה הפיחה בי רוח חיים חדשה. הסתערתי על עבודת הדוקטורט שלי, תכננתי קריירה וקיוויתי שלא אזדקק עוד לקצבת נכות.

     

    עוד בסדרת הטורים "הזכות להורות" בערוץ הדעות ב-ynet:

    החלפתי כאב בתקווה / אילן שיינפלד

    די לאפליה בנגישות לפונדקאות / טל רווה

    סקעת, צא להן מהרחם / שי זמיר

    הומואים, אל תסחרו בגופן של נשים / אסתר הרצוג

     

    כמהתי בכל ישותי ללדת עוד ילד או ילדה אך הרופאים חרצו שהריון נוסף יסכן את הכליה המושתלת. שקלנו את רעיון הפונדקאות אך פסלנו אותו על הסף. שנינו, גם בן זוגי וגם אני הרגשנו לא בנוח עם הרעיון. אחרי תהליך נפשי ארוך ולא פשוט השלמתי עם כך שעליי לשמוח בחלקי ולהסתפק בילדה היחידה שבורכתי בה.

     

    לא סופרים את חולי הכליה

    בשנת 2010, כשלה הכליה המושתלת שלי ונאלצתי לחזור לטיפולי דיאליזה. זה שלוש שנים שאני מתחברת למכונת הדיאליזה למשך ארבע שעות, שלוש פעמים בשבוע, וממתינה להשתלת כליה. בשנת 2008 עבר בכנסת חוק ההשתלות בעקבותיו הפסיקו קופות החולים וחברות הביטוח להשתתף במימון השתלות כליה בחו"ל. כתוצאה מכך התמעטו ניתוחי ההשתלה בחו"ל ורשימת ההמתנה להשתלות כליה מן המת התארכה עד מאוד. אחוז ההסכמה לתרומות איברים מנפטרים בישראל הוא מהנמוכים במערב וכפועל יוצא מכך אנחנו במקום הראשון בין מדינות המערב בשיעור תמותת חולים הממתינים להשתלות כליה. בגיל 44, שאיפתי העיקרית היא פשוט להחזיק מעמד, כדי שהשתלת הכליה תשיג את המוות.

     

    בדיוני ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לעניין הצעת חוק ההשתלות משנת 2007, הביעו זהבה גלאון, רם כהן ושלי יחימוביץ' את התנגדותם הנחרצת לעידוד תרומות כליה מן החי בכל דרך שהיא. הנימוק היה שאינם מוכנים להפוך את העניים ל"בנק איברים". הייתי מכבדת את עמדתם זאת אלמלי מצאתי ששתי נציגות ציבור אלו, המצהירות על סלידתן מסחר איברים, עוצמת עיניהן וממלאות פיהן מים כשמדובר בדרישה הולכת וגוברת לשכירת איברים לטובת אנשי קהילה המזוהה באופן מובהק עם קהל מצביעיהן. במה דברים אמורים? בקניית ביציות והשכרת רחמיהן של נשים לטובת הולדת ילדים לחברי הקהילה הגאה.

     

    חשוב לי להבהיר שאין כוונתי לערער על זכותם של חברי הקהילה הגאה להורות אלא משתמשת בדרישתם לפונדקאות חוקית בארץ כמקבילה לשאיפת חולי הכליות לתגמול עבור תרומות כליה מן החי וקורעת את מסכת הצביעות של הפוליטיקאים המפלים בינינו באופן כה בוטה. אני מודה שכשאני רואה את מחול החיזור של נציגי כל המפלגות החילוניות סביב אנשי הקהילה הגאה בעידן הזה של טרום בחירות אני מתמלאת קנאה. אנו, חולי הכליה מעטים, חלשים ובלתי מפולחים מבחינה מפלגתית ולכן איש מאותם פוליטיקאים לא סופר אותנו.

     

    חוק הפונדקאות נועד במקורו לעזור לנשים שאינן יכולות לשאת הריון או שהריון מסכן את בריאותן. העוזרת הפלרמנטרית של זהבה גלאון כתבה אליי בעקבות פנייתי: "ח"כ גלאון מתנגדת לפונדקאות, שמאפשרת 'לשכור' ברחם האישה. יחד עם זאת, משנחקק חוק הפונדקאות יש לתקנו בצורה שאינה מפלה בין זוגות חד-מיניים לזוגות הטרוסקסואלים". הבנתם? ח"כ גלאון מתנגדת לפונדקאות כשם שהתנגדה לתגמול תורמי כליה ובכל זאת היא תומכת בתיקון חוק הפונדקאות כך שיורחב וייפרץ לכל דורש.

     

    מה עם הורות משותפת?

    גם עמדתה של ח"כ שלי יחימוביץ' לוקה בעיוות דומה. בתשובה לשאלה שנשאלה בנושא זה, על-ידי זוג הומוסקסואלים, מצוטטת יחימוביץ' באתר שלה: "אני קשובה היטב לכאב ולכמיהה של אנשים, סטרייטים והומואים כאחד, אשר אין להם דרך אחרת להביא ילד לעולם. לכן גם אני לא מתבטאת באשר לעמדתי, אף איני מנהלת מאבק נגד פונדקאות". אם היית מעט יותר יצירתית היית מצליחה אולי לחשוב על אפשרות אחרת. לגברים הומוסקסואלים, בניגוד לזוג הטרוסקסואלי עם בעיית פוריות, יש דרך אחרת להביא ילד לעולם - הורות משותפת עם אישה. בדרך זו, הפלא ופלא, הילדים שיוולדו עשויים לזכות גם באמא.

     

    מפלגת "יש עתיד" הגדילה לעשות ובמצעה התחייבה במפורש: " נפעל לאפשר תהליך פונדקאות עבוד זוגות חד-מיניים ויחידים". שאלתי את יאיר לפיד מספר פעמים מעל דף הפייסבוק שלו ובצ'אט חי האם תמיכתו בקניית ביציות ובהשכרת רחמים כך שיעמדו לרשות זוגות ללא בעיות בריאותיות, מנבאת את תמיכתו גם במתן תמורה עבור תרומות כליה למטרת הצלת חיים. שאלותיי זכו להתעלמות מוחלטת. יאיר לפיד, כמו עיתונאים אחרים שחצו את הגדר, מתקשה להפנים את העובדה שבצדו החדש של המתרס עליו לדעת לענות גם לשאלות נוקבות.

     

    טענה רווחת היא שאין להשוות בין תהליך הפונדקאות שהוא טבעי כמו הריון רגיל לבין תרומת כליה שהיא מסוכנת ביותר לבריאות התורם. האומנם? מעבר להיבטים הפסיכולוגיים הקשים העוברים על אישה שיולדת ומוסרת את פרי בטנה, הריון הפונדקאות שונה מהריון רגיל גם בסיכונים הפיזיים הכרוכים בו: זהו הריון שמושג תוך זריקות הורמונליות להכנת הרחם, העוברים המוחדרים לגוף הפונדקאית עשויים חומר גנטי שכולו זר לגוף הפונדקאית ולכן הסיכונים להפלה ולרעלת הריון גבוהים מבהריונות רגילים. סיבוכים אלו משמעותם לידות מוקדמות, דימומים מסיביים, סיכון מוגבר לתסחיף מי שפיר שיכול לגרום נזקים נוירולוגיים ועוד. הסיכון לתמותת נשים כתוצאה מסיבוכים בהריון ובלידה ולאחריה גבוה וגם הביטוח הרפואי של הפונדקאית אינו מכסה את כל הסיכונים. האם הפונדקאיות מודעות לכל זה?

     

    בשבילנו אין רחמים

    לעומת זאת, מחקרים רבים מראים שתורמי כליה חיים אינם נבדלים מאנשים שלא תרמו כליה בתוחלת חייהם ובסיכוייהם לפתח אי ספיקת כליות. בשנת 2009 פורסם במגזין הרפואי היוקרתי The New England Journal of Medicine מחקר ארוך טווח שכלל 3,698 תורמי כליה. התוצאות הראו כי תוחלת החיים של תורמי הכליה היו דומות לאלו של קבוצת הביקורת. יתר על כן, נמצא כי לרוב התורמים היו ציוני איכות חיים טובים מבאוכלוסיית הביקורת.

     

    השתלת כליה משפרת במידה רבה את איכות חייו ותוחלת חייו של המושתל ואינה מזיקה לבריאותו של התורם אם הוא נבחר על פי אמות מידה רפואיות קפדניות ואם התרומה נעשית בפיקוח רפואי ובתנאים נאותים. אבירי זכויות האדם מתנגדים נחרצות למתן תמריץ כלשהו לתורמי כליה חיים, בנימוק שאינם מוכנים להפוך את העניים ל"בנק איברים", אבל כשאנשים אחרים מבקשים להפוך נשים עניות לבנק רחמים (מלשון רחם) - נעלמים רחמיהם. הם ממלאים את פיהם מים ורואים לנגד עיניהם רק את קולותיהם זורמים אליהם בקלפי.

     

    תמיכה ב"פונדקאית לכל הומו" מחד והתנגדות למתן תמריץ כספי לתורמי כליה מאידך, היא עדות לדו-פרצופיות מהסוג הגרוע ביותר האופיינית לפוליטיקאים צינים חסרי אמות מוסר שהשיקול האלקטורלי גובר אצלם על כל רגש אחר של חמלה ושכל ישר. יום אחרי שייפרץ חוק הפונדקאות ויאושר לכל דיכפין, אנחנו נפעל בכל כוחנו לדיון מחדש במתן גושפנקה חוקית לתגמול תורמי כליה חיים ואז נראה מי מכם, ח"כים מתחסדים, יעז להיות מרושע וצבוע דיו להביט בלבן של עינינו הכלות ולומר לנו - בשבילכם אין רחמים!

     

    ד"ר יעל גליל, נשואה ואם לאחת, בעלת תואר PhD בגנטיקה מוליקולרית מאוניברסיטת תל-אביב. פרשה ממקצועה בעקבות אי ספיקת כליות סופנית. 

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים