אני הקול הצף
מי ידאג לאמי שמרוויחה מתחת לשכר מינימום? יאיר? שלי? ציפי? בנט? מופז? ש"ס? מה שבטוח הוא שאלך להצביע
יומיים לבחירות ואני עדיין לא יודע למי אצביע. אני קול צף למרות שאני בכלל לא יודע לשחות.
מודה, אני מגיע מבית ימני, כזה שהולך עם הליכוד באש ובמים. לאבא שלי קוראים זאב על שמו של ז'בוטינסקי וכל חיי היה ברור לי שמחל זה הפתק שאשלשל בקלפי בכל מערכת בחירות. אבל הפעם החלטתי לקחת סיכון שינשלו אותי מהירושה המשפחתית - שמסתכמת במתכון לקוסקוס - ולא להצביע לבנימין נתניהו. נכון, בעיני רבים הוא נחשב לרע במיעוטו ואין אדם ראוי ממנו לתפקיד כרגע, אבל יש אופציות אחרות שיכולות להעלות לסדר היום את העניין החברתי-כלכלי, שהוא החשוב ביותר מבחינתי.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
פבל בקנדה, יורי באוסטרליה / איגוד טלר
מה שמותר להומואים בלבד. בלי מוסר כליות / יעל גליל
חשבתי להצביע ליאיר לפיד, כי הוא יכול לאזן את הממשלה הימנית-דתית שתתגבש כאן ב-23 בינואר. ערב אחד החלטתי לקחת צ'אנס וניצלתי את ספר הטלפונים שלי כדי לסמס לו, כן, לנייד האישי שלו כדי לשאול שאלה. לא הזדהיתי כעיתונאי, אלא רק בשמי הפרטי. "סליחה על השעה", כתבתי לו בסמס, "אני נורא רוצה להצביע לך אבל יש לי שאלה אחת שתכריע את הכף אם אצביע עבורך". הוא השיב בסימן שאלה.
שאלתי אם אוכל לסמוך עליו שיהיה הקול השפוי בממשלה, שיעלה את העניין החברתי לראש סדר היום וככזה שיוכל לדאוג שאימא שלי, אם לחייל קרבי, שמרוויחה משכורת מתחת למינימום, תוכל לחיות בכבוד במדינה. הוא לא השיב. "מה אעשה עכשיו?" חשבתי לעצמי. אם הוא לא מסוגל לענות לסמס, אז אולי הוא לא שווה את הקול שלי. החלטתי ללכת לשבתרבות בבאר שבע כדי להקשיב לשאול מופז, אולי הוא. אבל גם הרמטכ"ל לשעבר עושה קולות של פוליטיקאי שרק רוצה לתקן את טעויות העבר, מבלי להעביר מסר חוץ מ"שוויון בנטל". הרי אי אפשר באמת לעשות פה שוויון.
אז למי להצביע? אני הרי רוצה להשתמש בתבונה בדבר הכי חשוב שהמדינה הזו נתנה לי - הפתק ההוא. שלי? ציפי? בנט? ש"ס? כל השמות האלה כבר עושים לי סחרחורת. לכל אחד יש את האינטרס שלו. האחת רוצה להיות יושבת ראש האופוזיציה, השנייה רק רוצה לתקן את הטעות שלה ממערכת הבחירות הקודמת שלא נכנסה לממשלה, השלישי מזדהה כדבר הבא של הפוליטיקה הישראלית מבלי שאנחנו בכלל מכירים אותו, ואלה עם הכיפה השחורה דואגים רק לעצמם. גם עכשיו, בזמן כתיבת שורות אלה, אני מתחבט.
השאלה היא כמה באמת הפתק שנשלשל ב-22 בינואר יכול להשפיע. עוד שר בלי תיק? עוד חבר כנסת שיהיה בפגרה 300 ימים בשנה? עוד מישהו שידאג לג'ובים ולבעלי ההון במקום לצרכיו של האזרח הקטן? בכל מקרה, לא להצביע זה הכי גרוע. התשדירים בטלוויזיה אומרים שאם לא אצביע, לא תהיה לי הזכות להתלונן, והאמת היא שאת זה אני הכי אוהב לעשות. למרות חוסר הוודאות, אני אצביע בוודאות. אפילו אם זה אומר לקבל החלטה כואבת, כי אני רוצה להיות אחראי לגורל שלי בארבע השנים הקרובות.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
