שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    אמנות האמהות
    עבודותיה של נועה שי, המוצגות כעת במוזיאון האמהות באפר איסט סייד, בודקות את הצדדים השונים של חוויות ההריון והאמהות

    סוגיות של אמהות, הריון ולידה העסיקו את האמנית נועה שי עוד הרבה לפני שהיא ידעה על קיומו של המוזיאון לאמהות (The Museum of Motherhood) באפר איסט סייד. המוזיאון נוסד לפני זמן לא רב, על ידי ג'וי רוז, שבאה מתחום מוזיקת הרוק והגיעה לעסוק בנושא לאחר שנהפכה בעצמה לאם. המוזיאון מהווה בעצם מקום מפגש קהילתי לאמהות ומוזיאון לאמנות. כשגילתה נועה את המוזיאון, היה זה אך טבעי עבורה לרצות להציג בו את עבודתה ולפני מספר שבועות נפתחה במקום תערוכת יחיד של יצירותיה. 

     

     

    שי מסבירה מה שמשך אותה לעסוק בנושא האמהות: “התערוכה This Part of Being עוסקת בצדדים השונים של התהוות התינוק והאם – גם מהצד הגופני וגם מהצד המנטלי של פחדים ותקוות. הריון הוא מטאפורה לשינוי, פוריות, יצירת יש מאין, וילד הוא סמל להתחדשות ולהגשמת משאלות. במקביל יש גם צד נוסף של פחדים, מהלא נודע, מהשתנות הגוף, מאבדן שליטה, מתלות. אצלי זה מתקשר גם לזהות שלי כישראלית בגלל המציאות בארץ וההכרה שהילד שנולד עכשיו עשוי להיקרא למלחמה בעתיד".

     

     

    באופן קצת לא צפוי, הייתה זו באמת מלחמה, שהציתה בנועה את הצורך להתחיל לחקור את הנושא של לידה ואמהות: “התחלתי את סדרת העבודות ב-2006, בזמן מלחמת לבנון השניה, זמן קצר אחרי שנישאתי. העבודה הראשונה הייתה סדרת תבליטים ורישומים שנקראת 'חזית/חמש אמהות'. התבליט נראה קצת כמו מגן מתקופת האבירים ומופיעות בו חמש נשים זו לצד זו והבטנים שלהן יוצרות את החזית של העבודה. יש מודעות שהבטן, בה גדל הדבר הכי שברירי, תהפוך לבסוף לקו הגנה". בהמשך, היא התחילה לעבוד עם תצלומי אולטרסאונד D3 של עוברים ברחם, שבהשראתם יצרה סדרה של תבליטים בשחור לבן.

    העבודה המקורית (שרק חלקה מוצגת בתערוכה הנוכחית) הייתה מעין לוח שחמט, בהשראת השיר "שחמט" של חנוך לוין, בביצועה של חוה אלברשטיין, שיר המדבר על אבות ובנים המנוהלים ככלי משחק מלחמתי בידי מנהיגיהם. מנגד למשחק המלכים, יצרה נועה את "משחק המלכות", סדרה של פסלי נשים בהריון השואבים השראה מפסלים קדומים של אלות פריון. “יש בהן משהו נורא חזק שמאוד משך אותי", אומרת נועה, “למרות שהן כל כך רחוקות מדימוי האשה האידאלית בתרבות שלנו. הצורות שלהן, שהן לפעמים מוגזמות, מנסות לתאר את היופי שבתהליך וגם את אבדן השליטה שבו, ההתמסרות אליו והידיעה שלעיתים הדברים אינם בידינו". נועה, בוגרת הסדנה לרישום וציור בירושלים, שם למדה אצל ירדן וולפסון וישראל הרשברג, עברה לניו-יורק ב-2003 כדי ללמוד לתואר שני בברוקלין קולג'. לניו-יורק היא הגיעה בכלל כציירת, אבל במהלך הלימודים חלחלה בה ההבנה שפיסול הוא מה שמושך אותה באמת, והמעבר בין השניים היה כרוך בחבלי לידה לא פשוטים: “אחרי שכבר הצגתי תערוכות יחיד וזכיתי להצלחה מסוימת בתור ציירת היה צריך פתאום להתחיל מחדש מאפס. בדיעבד היה בזה גם אלמנט בונה של יכולת טרנספורמציה ללא תלות בטכניקה או תחום", היא אומרת. 

     

    אחרי תקופה ארוכה של למידת הטכניקות הדרושות לפיסול, תוך כדי עבודה על גוף העבודות שמוצג בתערוכה הנוכחית, אפשר לראות בבירור שהמעבר של נועה לפיסול השתלם: פסליה הרגישים והעשויים היטב מוכיחים זאת. זו כבר תערוכת היחיד השניה בה היא מציגה אותם, בנוסף להשתתפותה לפני שנתים בפרויקט פיסול ציבורי במנהטן, בו הוצג במשך שנה שלמה פסלה Wish, על גדת נהר ההדסון, פסל שהציג דמות של ספק דג, ספק עובר היוצא מן המים. 

     

    לפרטים נוספים: www.noashay.com

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים