שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    קלקסיקו בהופעה: כל הנוכחים קופצים רוקדים

    ההופעה של "קלקסיקו" אולי סבלה בחלקה הראשון משינויים מבלבלים בקצב, אבל בסופו של דבר, הקהל רקד ונהנה בטירוף מהצלילים, הדמיון והעושר המוזיקלי של הלהקה. היה שמח

    אין הרבה להקות שיכולות לשרטט במוזיקה שלהן תמונה גרפית של מקום מסוים ולהכניס את המאזינים לאווירה ספציפית הנדרשת בתוך דקות ספורות. קלקסיקו היא מסוג הלהקות שעושות את זה בגדול. ההופעה של ההרכב האמריקני שנערכה אמש (ה') במועדון הבארבי, אמנם לא תמיד היתה עקבית, אבל היא עדיין היתה מעולה - ובעיקר מלאה בוויב האמריקנה הכל כך ייחודי של קלקסיקו.

     

    קלקסיקו בהופעה מלאה בוויב האמריקנה (צילומים: דין אהרוני)  (צילום: דין אהרוני) (צילום: דין אהרוני)
    קלקסיקו בהופעה מלאה בוויב האמריקנה (צילומים: דין אהרוני)

      

    זאת לא הפעם הראשונה שהרכב הטקס-מקס, אינדי רוק, אמריקנה (כן, הם בהחלט כל זה) מגיע לישראל. ג'ואי ברנס וג'ון קונברטינו, שהם למעשה קלקסיקו, כבר הופיעו פה באוגוסט 2009. הפעם, הם הגיעו כחלק מסיבוב הופעות לאלבומם האחרון Algiers, אלבום שהוקלט בניו אורלינס, בכנסייה בפטיסטית עתיקה ששימשה עבורם אולפן הקלטות.

     

     (צילום: דין אהרוני) (צילום: דין אהרוני)

     

    הם עלו לבמה באיחור של מספר דקות והצליחו כבר עם שיר הפתיחה המצוין Epic, שגם פותח את אלבומם האחרון, להמיס את הקהל שכבר התחיל לזוז באי נוחות של "נו? מתי הם עולים?". הסאונד שלהם חם, מהודק ומדויק ואי אפשר להתעלם מהתשוקה האמיתית שבוערת בהם - תשוקה למוזיקה שהיא עולם שלם. עולם של מדבריות, קקטוסים, החלום האמריקאי ושברו, אהבות נכזבות ועוד כל כך הרבה מעבר לכל אלה.

     

     (צילום: דין אהרוני) (צילום: דין אהרוני)

     

    את התשוקה האמיתית הזאת הם מביאים לבמה, עטופה בסאונד אקלקטי ובמיומנות של יוצרים מוכשרים ומחוננים באמת. מדהים כמה עושר מוזיקלי ואינסטרומנטלי הם מביאים עימם לבמה - מגיטרות דרך חצוצרות ועד אקורדיון וקונטרבס.

     

    עולם הדימויים של ההרכב מגיע ברובו מהאזור בו הם חיים וממנו הם שואבים השראה - טוסון, אריזונה, קצת פחות מ-100 ק"מ מהגבול עם מקסיקו. ובהתאם, המוזיקה שלהם פשוט זורקת אותך ישר לשם, אל המערב הפרוע ואל החצר האחורית של ארה"ב.

     

     (צילום: דין אהרוני) (צילום: דין אהרוני)

     

    די קשה להאמין שהיה מישהו בקהל שלא ייחל לנסוע במכונית אדומה עם גג נפתח על כביש אינסופי תחת שמיים זרועי כוכבים, כשהם ביצעו את Para, ואת Hush. אין ספק, הם יודעים איך להגיש את מנת האמריקנה שלהם.

     

    אמריקנה כפול וביג טקס טו גו

    עם זאת, זה אולי הזמן לשים את הקלפים על השולחן: הפתיחה של ההופעה התאפיינה בחוסר עקביות מסוים. קלקסיקו קפצו מקטעים שקטים לקטעים קצביים ועמוסים בחצוצרות ובגרוב שלא ניתן לעמוד בפניו. לרגעים, הם הצליחו לבלבל קצת את הקהל שכאילו חיכה לסימן המתאים לפרוץ בריקוד, כמעט עשה את זה, אבל אז הבין שרגע, בכלל מדובר בקטע שהוא יותר אינדי רוק.

     

     (צילום: דין אהרוני) (צילום: דין אהרוני)

     

    בחציה השני של ההופעה קלקסיקו והקהל הצליחו לתקשר - ואז, אז נפרצו המחסומים. עשרות רקדו לצלילי החצוצרות, האקורדיון, הקסילופון ומה לא. חגיגה ספרדית לתפארת. אפילו היו כמה זוגות שפצחו בריקוד סלסה. אחד מרגעי השיא של ההופעה היה כשהם ביצעו את אחד השירים היותר ידועים שלהם, Alone Or Again - קאבר להרכב Love. ביצוע מופלא ועוצמתי, כמו גם הקאבר שעשו ל-Joy Division עם Love Will Tear Us Apart.

     

    הקהל לא ויתר אחרי ההדרן הראשון וקיבל הדרן שני פלוס וידוי קטן מפיו של ג'ואי ברנס, סולן ההרכב. ברנס הודה לקהל הישראלי מקרב לב ואף הוסיף בעברית: "אני אוהב אתכם". הם קינחו באופן סופי עם The Vanishing Mind העדין והמשובח.

     

    יכול להיות שהסיבה לחוסר העקביות היא שלא כל השירים מתוך האלבום האחרון עשויים מחומר שמתאים להופעה, אבל זה בעצם ממש לא משנה. בשורה התחתונה - מדובר בהופעה מדהימה של הרכב משובח. יש משהו על זמני בסאונד של קלקסיקו. הם מייצגים אמריקה פחות גלאמית ונוצצת ממה שאנחנו רגילים לקבל, וחלק מהקסם שלהם נובע מכך שהם אמיתיים, מתוחכמים אך לא מנסים להתחכם וזה כידוע - כובש.

     

    קלקסיקו יופיעו שוב הערב, (שישי) במועדון הבארבי בתל אביב.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דין אהרוני
    קלקסיקו בהופעה. כולם קופצים רוקדים
    צילום: דין אהרוני
    לאתר ההטבות
    מומלצים