מנטור לחיים: יש מי שדואג ל"אזרחים הבודדים"
בכל שנה משתחררים מצה"ל כ-2,000 חיילים בודדים שנאלצים לשרוד באזרחות ללא תמיכה משפחתית. איתי קנר הבחין בתופעה והחליט להקים עמותה שתסייע. "פתאום היה מישהו שאכפת לו ממני, שדאג לי", מספרת צעירה שנזקקה לעזרה
"כשפגשתי בפעם הראשונה את מייקל, הייתי ממש על הפנים, בדיכאון. אנשים לא מתארים לעצמם לאיזה מצב נפשי חייל בודד בן 20 שמשתחרר מהצבא יכול להגיע. מבחוץ אתה מחייך לאנשים, אבל אף אחד לא באמת מבין מה קורה אצלך בפנים. אני, שהגעתי לישראל מתוך תחושת שליחות וציונות ורציתי בכל מאודי לעשות צבא ולתרום למדינה, כבר חשבתי בשלב מסוים שזה פשוט לא היה שווה את זה, אבל אז רגע לפני שהתייאשתי נכנס לחיי מייקל, המנטור שלי, ומאותו רגע הכול הפך יותר רגוע. פתאום היה מישהו שאכפת לו ממני, שדאג לי, מישהו שמרגיע אותך, שמרים טלפון ושואל אם הכול בסדר. לפעמים זה שווה את הכול, את יודעת שלפחות לבן אדם אחד אכפת ממך".
על הטקסט הלא פשוט הזה אחראית שירה (שם בדוי), חיילת בודדה שעלתה לישראל לבדה בגיל 18 מסנט פטרסבורג והתגייסה לצה"ל. כמו חיילים בודדים רבים, כל עוד היא לבשה את המדים מצבה היה טוב, אך עם השחרור לאזרחות נפלטה לתוך ריק. בן רגע איבדה את המשכורת הצבאית שהייתה מקור פרנסתה היחיד, את מקום מגוריה ואת המערכת שעטפה אותה. כל צעד שהיה טריוויאלי עבור חייל משוחרר רגיל, הפך עבורה לכמעט בלתי אפשרי, אולם אז נכנסה לחייה עמותת "מנטור לחיים".
"בכל זמן נתון משרתים בצה"ל כ-6,000 חיילים בודדים שהחליטו להתגייס למרות הקשיים הנלווים לכך", מספר איתי קנר, מייסד עמותת "מנטור לחיים". "לאחר שירות צבאי מלא משתחררים מדי שנה לאזרחות כ-2,000 חיילים בודדים שהופכים עם שחרורם ל'אזרחים בודדים'. חלקם עשו עלייה והשאירו בחו"ל את המשפחה וחלקם ישראלים שנפלטו מהבית, בגלל שהתייתמו מהוריהם, אלימות משפחתית, מצב סוציו-אקונומי בעייתי, או חזרה בשאלה".
קנר מוסיף כי "כשהם משתחררים הם בדרך כלל נמצאים במצוקה והבדידות מחריפה. מצד אחד הם מאבדים את המערכת הצבאית שדאגה להם עד כה, ומצד אחר אין להם הורים או משפחה שיעזרו להם. אין משענת, אין כתף, אין כתובת, ובדיוק אל החלל הזה מנסים המנטורים שלנו להיכנס. להוות עבור החיילים המשוחררים מעין אח גדול, בוגר משמעותי שיהיה כתובת זמינה עבורם".
הג'ינגל ברדיו עורר השראה
את העמותה הקים איתי בשנת 2008 לאחר ששמע ג'ינגל ברדיו שדיבר על מלגות לחיילים בודדים. "עלתה במוחי השאלה, מי עוזר לחיילים בודדים אחרי השחרור", משחזר איתי. "חיפשתי בגוגל, עשיתי תחקיר מעמיק וגיליתי להפתעתי שכמעט אף אחד".קנר, שעוסק באסטרטגיה ופיתוח ארגוני, לקח יוזמה ופנה לקרן שמחלקת מלגות והציע להעביר סדנה לכישורי חיים לחיילים בודדים. "בתום הסדנה פנתה אליי חיילת בודדה וביקשה להתייעץ איתי באופן אישי", מספר איתי. "מהר מאוד זיהיתי את הוואקום, פניתי להנהלת הקרן וביקשתי מהם להפנות אליי חיילים בודדים משוחררים שצריכים ליווי אישי ושאני כבר אמצא להם חונך. תוך חודשיים הופנו אליי כ-12 חיילים מכל הארץ ודרך הקשרים האישיים שלי איתרתי להם חונכים בהתנדבות".
אחרי כמה חודשים הבין איתי שכדי להמשיך יש צורך למסד את הפרויקט שלו. הוא קרא לדגל כמה חברים מעולם העסקים ויחד הם החלו ליצוק את יסודות הארגון, לגבש חזון, מטרות, יעדים ותוכנית הכשרה מסודרת למנטורים החדשים.
"כיום פעילים בעמותה יותר ממאה מנטורים שמתנדבים עם חיילים בודדים משוחררים", הוא מספר. "בנוסף, הקמנו גם קרן מלגות שתתמוך בחיילים הבודדים, ובעתיד הלא רחוק אנחנו שואפים שכל חייל בודד משוחרר יזכה לקבל מנטור".
מייקל מנסקי, המנטור של שירה, עלה בעצמו לישראל מדרום אפריקה בשנת 1980 ושירת בצה"ל כחייל בודד. הוא מספר: "כשהתחלתי לחנוך את שירה עברה עליה תקופה לא פשוטה, מיד אחרי השחרור היא הייתה צריכה לפנות את הדירה, היו לה קצת חובות, לא היה לה מה לאכול, לא הייתה לה עבודה, ופגשתי אותה במצב שעוד רגע היא נזרקת לרחוב".
"מהניסיון האישי שלי, הרגע הזה שבו אתה משתחרר מהצבא מלווה בהמון התלבטויות", הוא מספר. "אתה בעצם מוצא את עצמך לבד בעולם חדש ועולות המון דילמות - מה לעשות? איך לעשות? עם מי לעשות? איך מסתדרים כלכלית? לכל אחד שמסיים צבא יש התלבטויות, אבל למי שיש בית והורים באופן טבעי יש לו אכסניה זמנית שהוא יכול לחזור אליה. לעומת זאת החייל הבודד הוא לבד בעולם, בלי שום מערכת תמיכה או רשת חברתית להישען עליה".
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- הקרב על תיק החינוך: כמה בגרויות יבוטלו?
- מחאות ואיומי שביתה: הירושה שמחכה ללפיד
- החגבים באים: שני נחילי ארבה פשטו על הנגב
- בשיא השרב: חופי המרכז יישארו 8 ימים בלי מצילים
מנסקי, חבר קיבוץ סוללים, נשוי עם שני ילדים ומנכ"ל משותף בחברת אשחר, הגיע לעמותת "מנטור לחיים" דרך עובדת סוציאלית שהכיר והעבירה את שמו. הוא הוזמן לפגישה והחליט שכמי שמכיר מקרוב את הנושא הוא מעוניין להשתתף בפרויקט.
"הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לכמה מנהלי משאבי אנוש שאני מכיר כדי למצוא לה עבודה מועדפת", משחזר מנסקי. "היה לה חבר שגר באותה תקופה בקיבוץ והיא רצתה מאוד להתקבל לעבודה במפעל, אז דרך היכרות אישית עם מישהו שהכרנו בקיבוץ עזרנו לה להתקבל, זה היה סוג של עזרה ראשונה. אחר כך העברתי את כל החפצים שלה אליי הביתה עד שהיא תמצא מקום להתגורר בו, מצאנו לה מקום לגור ולקחתי אותה לארוחה טובה. אפילו זה היה משמעותי בשבילה".
מתחיל ליהנות עם הזמן
המנטורים ב"מנטור לחיים" אמורים לספק לחייל המשוחרר כלים, ידע ומיומנויות שיכולים לסייע לו באתגרים הניצבים מולו בחיי היום-יום. הם אמורים להיות שם עבור החייל הבודד בצמתים קריטיים, בקשיים ובמכשולים שבהם הוא נתקל. אף על פי שהם עובדים בהתנדבות מלאה, מתברר שלא כל אחד יכול להיות מנטור בעמותה.
"המנטור מוגדר כמלווה בוגר שהגיע לבשלות בחייו האישיים והמקצועיים, ולמקום של מסוגלות ורצון לנתינה, אחרי שחווה והתנסה בתהליכי צמיחה", מספר איתי מייסד העמותה. "המנטורים שלנו עוברים תהליך הכשרה שעוזר להם להבין את עולמו של החייל הבודד המשוחרר, הם מגיעים אחת לשלושה חודשים למפגשי העשרה וחניכה ומחויבים לדווח אחת לחודש על ההתקדמות בתוך התהליך, בנוסף מדובר על התנדבות לתקופה של לפחות חמש שנים".
מייקל המנטור מוסיף כי "אתה בעצם לא יודע למה אתה נכנס, אבל עם הזמן אתה ממש מתחיל ליהנות. יש לי בת בדיוק באותו הגיל של שירה, ובהתחלה היא לא ממש התחברה לרעיון, היה לה קשה להבין למה אבא שכבר יש לו שני ילדים, צריך לעזור לעוד מישהי. אני חושב שכל אחד מאיתנו מסוגל לתת קצת מעבר לעולם הקטן שבו אנחנו חיים ואני מקווה שזה יחלחל גם לילדים שלי שיתנדבו בעתיד".
"יצא לי לישון כמה פעמים באוטו של מישהו וכבר הייתי במצב שלא היה לי מה לאכול", מספרת שירה. "פעם אחת הייתי כל כך רעבה שכמעט השתגעתי וגנבתי קורנפלקס מחנות, זה היה חד פעמי, אני לא גאה בזה, אבל לפעמים זה פשוט המוצא האחרון.
"מהרגע שהכרתי את מייקל, אין דבר כזה שאני צריכה לחשוש להיזרק לרחוב או לחשוש מרעב. הוא תמיד שם בשבילי, ומקסימום אני יודעת שאוכל לקפוץ אליו הביתה, לנוח קצת ולהתאושש עד שאעמוד שוב על הרגליים. אני מתייעצת איתו כמעט בכל נושא, אפילו במערכת היחסים שלי עם החבר".
"עצם זה שמעמידים לאדם מישהו בלתי תלוי ואובייקטיבי, מאפשר לחייל הבודד ידיד בוגר שיכול לבחון את הסוגיות בצורה אובייקטיבית ולעזור בקבלת החלטות בצורה משותפת", מסכם מייקל, "זהו בעצם תפקידו של המנטור. הוא לא משאב כלכלי, הוא לא מספק כסף או עבודה, אלא באמת עוזר בהכוונה ובקבלת החלטות, ובעיקר נמצא שם בימים הקשים וברגעים של מצוקה. היום כשאני רואה את שירה יוצאת ללימודים באקדמיה, מקבלת מלגת קיום, שוכרת דירה בכוחות עצמה, אני מבין שזה סוג של שליחות".
בימים אלו מחפשת העמותה ספונסרים או כל סיוע שהוא שיוכל לעזור לבודדים נוספים לזכות למנטורים נוספים.
לפנייה לכתב/ת 
