לפני עשר שנים זימן אותי פרוויז נזריאן למשרדו בבוורלי הילס וסיפר לי על החלום המוזר שלו - לשנות את שיטת הבחירות ושיטת הממשל בישראל, כך שהממשלות יהיו יותר יציבות ולא יתפרקו כל שנתיים. בקיצור, שלא יקרו מקרים כמו בבחירות האחרונות: יותר מדי מפלגות וקולות שמתחלקים בין יותר מדי מועמדים ומאלצים חיבורים מוזרים. אז, החלום הזה נשמע רחוק מאוד, בלתי אפשרי כמעט. אבל היום, עשר שנים אחרי, כשהארגון להעצמת האזרח, CECI, שהקים זכה לתמיכה והכרה של כל פוליטיקאי ישראלי - מאהוד ברק, דרך שאול מופז ועד בנימין נתניהו – זה כבר לא נשמע כל כך הזוי.

סביר להניח עם זאת שאילולא היה לנזריאן את הגב הכלכלי, שום דבר באמת לא היה קורה, כי מטרות פוליטיות כאלה עולות הרבה מאוד כסף ומושכות מעט מאוד תרומות. בוודאי שדחוף יותר לתרום לילדים חולי סרטן ולמשפחות רעבות. ולכן, נזריאן, שהונו מוערך ב-2 מיליארד דולר, נאלץ לממן את הפרוייקט הזה די לבדו.

אנשים עשירים מסוגו של נזריאן אוהבים בדרך כלל לתרום למטרות שינציחו את שמם לדורות, אבל הפרוייקט הזה לא יסדר לו שום לוחית מתכת עם שמו חרוט באותיות זהב, תלויה על קיר מחלקה בבית החולים. לנזריאן, כך נראה, מספיק לדעת שהחלום שלו יתגשם, גם אם הדורות הבאים לא יידעו שבזכותו השתנו שיטת הממשל והבחירות בישראל.

הראיון עם נזריאן מתקיים במשרדו המרווח והיפה בבוורלי הילס, שם עובדת גם בתו, דורה קדישה, המשמשת כיד ימינו ושותפתו לחלום. קדישה, אישה מטופחת ויפה, אינה המיליונרית הטיפוסית מבוורלי הילס המבלה את ימיה בקניות ויציאה למסעדות, למרות שהיא נהנת גם מזה. אביה הוריש לה את האהבה לעשיה ותרומה, כך שאין לה בעיה להחליף חופשות סקי בעבודה במשרד ביחד עם אבא.

"הוא לא רק אבא, אלא גם חבר שלנו, שלי ושל שתי אחיותי ואחי", אומרת דורה, "הקשר המשפחתי מאוד חשוב לנו וכולנו מאוד קרובים זה לזה. אני נמצאת איתו כמעט כל יום ותמיד לומדת ממנו דברים חדשים. הוא תמיד פתוח לקבל רעיונות ודיעות של אחרים והוא בן אדם שמאוד כיף לבלות בחברתו".

לאחרונה טסו השניים לארץ לבקר במרכז אותו פתחו באוניברסיטת תל אביב ולהיפגש עם שרים ופוליטיקאים. אלה מבינים היום יותר מתמיד את חשיבות שינוי השיטה. "חזרנו רק לפני שבוע", מספרת דורה, "אבא נפגש עם ראשי מפלגות והם מאוד בעד השינוי. הם מאמינים שהנקודות שהעלינו בפניהם מאוד נכונות ויעזרו לממשלה לעבוד בצורה יעילה. הבאנו להם סקרים של מה יכול היה לקרות לו היו משנים את השיטה בפעם הקודמת, איך החיים שלהם היו קלים בהרבה. קיבלנו תמיכה מצד הרבה מפלגות, חוץ מהמפלגות הדתיות, שלהן נוח במצב הנוכחי. הגיע הזמן שהמפלגות הדתיות יתרכזו בדברים שחשובים לכל עם ישראל ולא רק לאינטרסים של קבוצה מסויימת".

מר נזריאן, חלפו עשר שנים מאז שהקמת את CECI, אתה מרגיש שהיום מתייחסים אליך יותר ברצינות, ולא כמו אל מיליארדר יהודי מבוורלי הילס שרוצה לעשות מהפכה בשיטת הבחירות?

נזריאן: "דבר ראשון, אני לא מיליארדר יהודי מבוורלי הילס, אני אותו חייל שנפצע במלחמת השחרור ותרם למדינה. אני אמנם חי כאן, אבל הלב שלי בארץ. יש חוסר יציבות פוליטית בארץ וחוסר קשר בין האזרח הבוחר לבין נבחריו בכנסת".

קדישה: "לפני עשר שנים אנשים לא ראו את החזון של אבא. היום כולם רואים עד כמה חשוב שיהיו תוכניות לטווח הארוך. בממוצע, כל ממשלה בישראל עובדת שנתיים או פחות, רק שתי ממשלות במשך 65 השנים גמרו את ארבע שנות תפקידן. ככה אי אפשר לנהל מדינה ולסיים פרוייקטים. לא משנה אם הדיעות שלך הן שמאל או ימין, אם אנו מתעסקים בפילנתרופיה או בשלום במזרח התיכון, הדברים לא מתנהלים בצורה טובה בגלל חוסר הזמן. איך שהשרים מתחילים לעבוד, עוד לפני שהספיקו לעשות משהו, הם צריכים כבר ללכת הביתה. אנחנו בין המדינות המתקדמות ביותר בעולם בתחומים רבים, אז איך זה שאין לנו ממשלה מתפקדת? זה לא בגלל שאין לנו אנשים טובים. החוקים במדינה לא מאפשרים להם לעבוד טוב יותר".

אז התשובה היא ממשלה קטנה יותר?

נזריאן: "כן, אנחנו צריכים ממשלה קטנה יותר. במצב הנוכחי, לראש הממשלה אין את היכולת להקים ממשלה וגם המפלגה השניה בגודלה לא יכולה לעשות את זה. אז או שהם יתפשרו או שייכנעו לדרישות לא הגיוניות של מפלגות קטנות יותר, או שיצטרכו לעשות בחירות מחדש. ואם זה יקרה, אז עוד כמה חודשים של קמפיין ומיליוני דולרים שיכלו ללכת לחינוך ולתשתיות יבוזבזו על הבחירות".

קדישה: "לפני עשר שנים המצב לא היה חמור כמו היום. אלה הבחירות השניות שהממשלה מתמודדת עם אותה בעיה. ראש הממשלה חייב לשמור על הקואליציה שלו, ונתניהו, עם 31 המנדטים שלו, לא יכול להקים קואליציה ולכן הוא חייב להיכנע למפלגות הקטנות. זו סחיטה, אבל אין לו ברירה. לא משנה מי ראש הממשלה ומי המפלגה המנצחת, תמיד מאוד קשה להם להקים קואליציה. אז יש לנו את ההמלצות שאנו מביאים לכנסת השנה ואנחנו מתכוונים להפוך את זה למשהו לאומי. שיהיה ברור שזה לא קשור לימין או שמאל, מה שאנחנו רוצים זה להביא יציבות לממשלות הבאות".

אז מה מניע יהודי איראני אמיד מבוורלי הילס, שעשה את כל הונו בעשר אצבעות ידיו להתעסק בהרכב הממשלתי של מדינה שהוא לא גר בה בכלל? צריך להכיר את סיפור חייו של נזריאן כדי להבין מה הניע אותו כל החיים והביא אותו למקום בו הוא נמצא היום. הוא נולד בטהרן והתייתם מאביו כשהיה בן חמש בלבד. "אחרי מות אבי חיינו בעוני קשה, אמי גידלה אותי ואת אחי לבד", הוא מספר. כשהיה בן 12, הוא כבר התחיל לעבוד כעוזר מלצר בבסיס צבא אמריקאי, שם הכיר קצין יהודי ששיכנע את מפקדיו לשלוח אותו לבית ספר מקצועי לתעשיית הרכבות. הוא למד חשמלאות, מכניקה וחרטות.

בגיל 17 עבר נזריאן לאיטליה, שם יצר קשר עם נציגים מהסוכנות וב-1948 הגיע לישראל, השתתף במלחמת השחרור במסגרת חטיבה 7 ואף נפצע בקרבות. לאחר שיחרורו עבד בארץ כנהג מונית ומוסכניק ושב לאיראן כדי לעשות כסף. והוא אכן עשה אותו. מעצמאי קטן הפך לאחד התעשיינים והקבלנים הגדולים באיראן. הוא שמר על קשר עם הארץ דרך שיתוף פעולה עם חברות ישראליות כמו 'סולל בונה' ו'ורד מקורות'. אלא שעם עליית חומייני לשלטון בשנת 1979 והדחת השאה, יהודים רבים עזבו את איראן במהירות, מותירים מאחור בתים ורכוש, או שמכרו אותם במחיר הפסד.

נזריאן היה בין המסתלקים הראשונים. הוא קיבל טיפ מאחד מהמקורבים לחומייני, שאמר לו כי אם הוא רוצה להמשיך לחיות, כדאי שייעלם מהמדינה. וכך ארז נזריאן שוב מזוודות וביחד עם אחיו יונס עזב את איראן וטס לישראל, ולאחר תקופה קצרה הגיע לארה"ב. "ירדתי מהמטוס בלוס אנג'לס והתחלתי הכל מהתחלה", מספר נזריאן.

כמו איראנים רבים שנטשו את איראן, הצליח נזריאן יפה במדינה החדשה. הוא הקים מפעל למכניקה עדינה, זכה במכרזים ובחוזים ממשלתיים ונכנס לעסקי התקשורת האלחוטית. שלושה פרופסורים יהודים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס שעבדו עבורו, מצאו דרך ליצור תקשורת זמינה בין משאיות הנעות על הכבישים לבין לוויינים בחלל. זה פרץ את הדרך למעקב לווייני רצוף אחר כלי רכב כבדים והוביל להקמת קוואלקום, תאגיד תקשורת אלחוטית ענקית (שיטת השידור סי.די.אם איי של טלפונים ניידיים בה משתמשת בארץ חברת פלאפון) והשקעות רבות נוספות.

למרות שהוא כבר בן 84, נזריאן לא עושה לעצמו שום הנחות. הוא מגיע כל יום למשרד ב-9 בבוקר, מנהל את העסקים, עוקב אחר פעילות המרכז שלו בארץ, עורך ישיבות, נפגש עם הילדים והנכדים, הולך לאירועים ומנהל אורח חיים שהיה מפיל מהרגליים צעירים ממנו. כל משפחת נזריאן מתגוררת במרחק של מספר דקות נסיעה זה מזה, מה שתורם לקשר המשפחתי ההדוק. ארבעת ילדיו ו-11 נכדיו ממשיכים את דרכיו וכל אחד פעיל בקהילה. דורה היא כאמור יד ימינו והמנהלת האדמיניסטרטיבית של החברה, דפנה ארכיטקטית, בנימין הוא עורך דין ודליה הצעירה אף היא עורכת דין ומתגוררת בניו יורק עם בעלה ושלושת ילדיהם.

המשפחה מקפידה לחגוג אירועים משפחתיים גדולים בארץ, כולל יום הנישואים ה-50 של בני הזוג שנחגג לפני כחמש שנים באמפיתיאטרון קיסריה באירוע נוצץ ומרהיב, בהשתתפות פנים מוכרות בנוף הפוליטיקה הישראלי. "אנחנו נוסעים הרבה בארץ ומטיילים", מספרת קדישה, "הבת שלי גם התחתנה שם, כך שיוצא לנו לבקר די הרבה בישראל".

אז משם העברית הטובה שלך?

"מהגלגול הקודם", צוחקת דורה המדברת עברית שוטפת כמעט ללא מבטא, "יצא לי לנסוע הרבה לארץ כל השנים, מאז שהייתי ילדה, כך שלמדתי לדבר עברית די טוב".

כשנזריאן מדבר על הנכדים שלו, הוא מתמלא גאווה. "אני מלמד אותם להיות יהודים טובים. אנחנו שומרים על כשרות, מדברים על יהדות, הנכד שלי עכשיו נסע לארץ במסגרת חילופי תלמידים בבית ספרו, ונכדה אחרת היתה שם חמישה חודשים לפני מספר שנים. יש לכל הנכדים שלי קשר חזק עם ישראל והמסורת היהודית".

למעט המרכז להעצמת האזרח, נזריאן הקים לפני 26 שנה את המגבית, קרן מלגות לסיוע לסטודנטים חסרי אמצעים. הסטודנטים מחזירים את ההלוואה ללא ריבית (חלקם מקבלים מילגות שאינן דורשות תשלום בחזרה) לאחר שהם עומדים על רגליהם ומתפרנסים מעבודתם. מתרומתו גם הוקם באוניברסיטת תל אביב המכון ללימודי איראן והוא פעיל בחוגי האופוזיציה האיראניים בארצות הברית.

אנשים בגילך נוסעים לטייל, נהנים מהנכדים, נחים. למה אתה לא עושה אותו דבר?

"אני נוסע ומטייל ונהנה מהנכדים שלי, תמיד מצאתי זמן למשפחה. כשהילדים היו קטנים הייתי לוקח אותם לרכב על סוסים, להפלגות ביאכטה, היינו עושים סקי. אנחנו תמיד חוגגים את החגים ביחד ואת ארוחות שישי. יש זמן לכל דבר".

קדישה: "לפני חודש כאב לו מאוד הגב וניסיתי לדחות את הנסיעה שלנו לארץ, אבל אמרו לנו: 'אם אתם רוצים שינוי, זה הזמן להגיע'. אז אבא שלי אמר: 'המזוודה ארוזה ואנחנו נוסעים'. הוא קיבל זריקה בגב ונסענו. נפגשנו עם ראשי המפלגות ואבא אמר: 'אני לחמתי ב-48' ונפצעתי, אולי אתם לא מרגישים את המחיר הגבוה שאנו שילמנו עבור המדינה, אבל אני מרגיש את זה. אנחנו חייבים לאפשר לממשלה לעבוד בצורה יעילה ונכונה, שראש הממשלה לא יצטרך לבקש נדבות מהמפלגות הקטנות. אנו צריכים ממשלה יציבה כדי שהיא תצליח לשרת את אזרחי מדינת ישראל'. הוא דיבר ואני כמעט בכיתי מהתרגשות".