איתמר רבינוביץ', פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון ושגריר לשעבר, הצליח לתבל את הקריירה האקדמאית עם שליחות ממשלתית וציבורית בצורה מרשימה במיוחד. רבינוביץ שימש כשגריר ישראל בארצות הברית בתקופת הנשיא קלינטון בימים בהם הסכם אוסלו נחתם בבית הלבן ורבינוביץ' עצמו עמד ברש צוות המשא ומתן לשיחות עם סוריה. רבינוביץ' היה זה שאייש את תפקיד השגריר בוושינגטון גם כשהגיעה הידיעה המרה, שידידו של הנשיא, ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, נרצח בידי מתנקש. מאוחר יותר הוא קיבל לידיו את הנהלת אוניברסיטת תל-אביב, בראשה עמד כנשיאה השישי בין השנים 2007-1999.

רבינוביץ', 70, אב לשופטת ולמרצה למשפטים וסבא לחמישה נכדים, ממשיך גם בימים אלה להתנועע ברחבי הגלובוס. "בניתי מתכונת חיים בה אני עובד בכל העולם", הוא מתוודה. בימים כתיקונם מתגורר פרופסור רבינוביץ' ברמת אביב, לא רחוק מהאוניברסיטה שבראשה עמד ובה לימד. בנוסף החזיק רבינוביץ' במשרות הוראה או מחקר באוניברסיטאות הארוורד, קורנל ופנסילבניה. כיום שמורה לו פרופסורה מיוחדת באוניברסיטת ניו-יורק ובנוסף הוא עמית במכון ברוקינגס הנחשב בוושינגטון.

איתמר רבינוביץ' נולד בירושלים בימי המנדט הבריטי. אביו, גוטמן רבינוביץ' היה איש אצ"ל, שמאוחר יותר שימש במשך שנים רבות כמנכ"ל עיתון "מעריב". הביוגרפיה של דודו, אהרון יריב, מזכירה פרקים מסוימים מזו של רבינוביץ': אהרון יריב עמד בראש צוות המו"מ עם מצרים להכנת הסכם הפסקת האש בתום מלחמת יום הכיפורים, שימש כנספח הצבאי של ישראל בארה"ב ובקנדה ועמד בראש מכון יפה ללימודים אסטרטגים באוניברסיטת תל-אביב מ-1977 ועד 1994.

הזווית ההיסטורית

"גדלתי ברמת גן. התיכון היה נהדר, הצופים היו תנועת נוער קלאסית וכמובן שיכון הוותיקים – או שכונת בורוכוב של הימין, כפי שאני קורא לו. האופי המיוחד הגיע מהעובדה שבתים בשיכון ניתנו לעיתונאים, עובדי עיריית רמת גן, חברי כנסת מ'חירות'. היה זה הימין האזרחי, ומקום מעניין ללא ספק. הסתכלת לצד ונתקלת באורי צבי גרינברג, המשורר הרביזיוניסט, ובבית לידו גר עמוס בן-גוריון, הבן של דוד בן-גוריון".

כבר אז תכננת להשתלב באקדמיה?

"מגיל צעיר אהבתי מאוד היסטוריה ורציתי לעסוק בזה כמקצוע כבר כתלמיד תיכון. זה לא היה כזה פשוט, כי הייתה בארץ רק אוניברסיטה אחת ומשרה אקדמית נראתה קשה להשגה. אבל לבסוף כל התארים שלי משולבים בהיסטוריה. בצבא הגעתי למחלקת המחקר, ואחת הסיבות בגינן לא המשכתי בשירות קבע הייתה דודי, אהרן יריב, שעמד בראש אמ"ן".

רבינוביץ' מחזיק בתואר ראשון בלימודי המזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית ותואר שני באוניברסיטת תל-אביב. את תואר הדוקטור הוא קיבל מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), על עבודה שהתמקדה במדינת סוריה.

לא יודעים שהוא גם מצחיק. פרופסור איתמר רבינוביץ'

"אחרי עשור של עבודה באוניברסיטת תל-אביב, במכון שילוח לחקר המזרח התיכון ואפריקה, שהיה שילוב מעניין של מכון מחקר עם חוג הוראה, בניתי את מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה. כיום אני מלמד רק באוניברסיטת ניו-יורק, אליה אני מגיע פעם בשנה לששה שבועות".

מה השתנה בניו-יורק לאורך העשורים בהם אתה מבקר בעיר?

"בעיקר זווית הראייה שלי. בפעם הראשונה הגעתי כנער מישראל של הצנע. לאחר מכן הגעתי כאיש אקדמיה צעיר ומוגבל אמצעים ויותר מאוחר כשגריר. ההבדל הגדול הוא האם אתה תייר שגר בבית מלון, או תושב שגר בדירה לתקופה ארוכה. אתה רואה את העיר באופן לגמרי אחר. בתקופה בה אני כאן אני הולך לראות הרבה מאוד תיאטרון ופוגש חברים מהאקדמיה והדיפלומטיה עמם אני שומר על קשר".

שגריר בתור הזהב

נדמה כי רבינוביץ' זכור יותר מכל, בוודאי בארצות הברית, כשגריר מדינת ישראל. הוא מונה לתפקיד על ידי יצחק רבין המנוח, ובמהלך שלוש שנות כהונה הספיק רבינוביץ' לעבוד תחת שלושה ראשי ממשלה (רבין, פרס ונתניהו). "זו הייתה תקופה יוצאת דופן ונדירה", הוא משחזר. בנוסף הוא שימש כראש צוות המשא ומתן לשיחות השלום עם סוריה. המגעים כשלו, כידוע, אך יחד עם זאת רבינוביץ' זכה לפני מספר שנים בפרס השלום של קרן קורן וגרסטנמן ביחד עם סרי הפרופסור והדיפלומט הפלשתיני סרי נוסייבה, כיום נשיא אוניברסיטת אל קודס במזרח ירושלים.

"הדבר שקלינטון ומזכיר המדינה שלו, וורן כריסטופר, רצו יותר מכל זה הסכם שלום עם סוריה, וכך יצא לי כשגריר לעבוד עם המימשל באופן צמוד במיוחד. בנוסף, קיבלתי גיבוי יוצא דופן מרבין, שהבין כשגריר לשעבר בעצמו, שאם ראש הממשלה מאותת שהערוץ שלו לשלום הוא השגריר, אז השגריר נמצא במצב אחר. היה רומן אהבה בין רבין לקלינטון, ובין ישראל לארצות הברית היה תור של זהב".

מה היה סדר היום שלך?

"הכל מהכל. עבודה עם הקונגרס, עבודה עם כלי תקשורת והקהילה היהודית, עבודה עם הבית הלבן, מחלקת המדינה והפנטגון והארץ. כמובן, התמודדות מול עשרה כתבים ישראלים שצרים על השגרירות, אותה גם הייתי צריך לנהל לצד המשא ומתן עם סוריה. ימים ארוכים אך מרתקים".

האם דעת הקהל האמריקאית בכלל, וזו של הקהילה היהודית בפרט השתנתה לגבי ישראל?

"אנחנו מאבדים חלקים גדולים מדעת הקהל בגלל הכיבוש, בגלל שאנו נתפסים ככובשים. אז נכון שהקהילה היהודית חצויה ושיש ימין חזק, שמבחינתו לקיים את הסטטוס קוו זה לא רק בסדר אלא צו השעה, אך יש חלקים גדולים בציבור שחושבים אחרת. פיטר ביינרט אולי מגזים בספרו ("משבר הציונות", בו הוא כותב שהבעיה הגדולה של ישראל היא דווקא עם הדור הצעיר של יהדות אמריקה, המתקשה לתמוך במדינה היהודית כפי שהיא כיום), אבל יש גרעין נכון במה שהוא אומר. בציבור הרחב, כמו בסיפור על האיש העיוור שממשש את הפיל, יכולים להגיע לאן שרוצים. אם תלך לקהילה הנוצרית הפונדמנטליסטית, תקבל תמיכה עיוורת בישראל. מי שיבדוק באוניברסיטאות, בתקשורת ובמקומות אחרים ימצא שמעמדנו נשחק. ברור שהיחס של אובמאה לישראל אינו משתווה לזה של קלינטון או של ג'ורג' וו. בוש. הוא מגיע ממקום אחר, מאקטיביזם קהילתי בשיקאגו ומבית הספר למשפטים בהארוורד".

גם אלן דרשוביץ מגיע מבית הספר למשפטים בהארוורד.

"אבל הוא לא אקטיביסט קהילתי. ראה, יש שם קורס למשפטים מאוד בעייתי וקשה של פרופסור אחר על הסכסוך הישראלי-ערבי. אז לא כל הפקולטה למשפטים בהארוורד נראית כמו אלן דרשוביץ. אובאמה הוא לא עוין לישראל. ניתן לומר שבהשקפה שלו הוא אומר: 'אני בעד ישראל, אבל אני בעד ישראל הפרוגרסיבית'. זה טיעון בו אנו נתקלים הרבה פעמים שאומר: למה אני לא יכול לומר שאני תומך בישראל אבל לפי דבר כזה או אחר? התשובה לזה היא הזווית המשפחתית. אם אתה מהמשפחה, אז מותר לך להשתתף בריב המשפחתי. ואם אתה לא מהמשפחה אז אתה מתנהג אחרת. לכן אני רואה שחיקה מתמשכת, אולי לא בקפיצות גיאומטריות אבל בהחלט שחיקה".

למה לא ניסית להפוך מתפקיד השליח למשהו משפיע אף יותר?

"הציעו לי להיכנס לפוליטיקה וקיבלתי החלטה עקרונית שלא לעשות את זה. האמת היא שבייחוד בתקופה שעבדתי עם רבין הייתה לי הפריבילגיה להיות במעגל הפנימי ביותר של קבלת ההחלטות, כלומר להיות בפוליטיקה הישראלית מבלי להיות בפוליטיקה. אם הייתי רוצה להישאר בדיפלומטיה לאחר תפקיד השגריר, התפקיד הבא צריך היה להיות שר חוץ, ובשביל זה צריך להיכנס לפוליטיקה. כשחשבתי מה אני רוצה לעשות לאחר סיום השגרירות בוושינגטון, ובהנחה שלא כשלתי בתפקיד, הרי שהיו לי הרבה אופציות והחלטתי להישאר בחיים ציבוריים אבל לא פוליטיים. לכן נשיאות של אוניברסיטה ותרומה לקידום המדע וההשכלה הגבוהה בישראל זה מה שעניין אותי לעשות".

אתה לא רואה בכך ככשלון, אבל בכל זאת לא הגענו להסכם שלום עם סוריה.

"אני לא רואה את זה ככשלון אישי. תפקיד השגריר בארצות הברית הוא לא לעשות שלום עם סוריה אלא לנווט את מערכת היחסים עם ארצות הברית, ואני חושב שהיא הייתה טובה מאוד באותן השנים. ההשקפה המוצקה שלי לגבי סוריה היא שאתה נושא ונותן לא בכדי להביא הסכם, אלא אם כן ישנו הסכם טוב על השולחן. רצה המקרה ובתקופה הזו לא היה הסכם שלום על השולחן ולכן לא סיימתי את המשא ומתן בתחושה של תסכול. אסור לשגריר להתאהב במשא ומתן של עצמו ותמיד צריך לזכור שהחלטות בסדר גודל של נסיגה משטחים הן החלטות של הדרג הנבחר, כך שאני עבדתי על פי ההנחיות שלהם. הנסיבות היו כאלו שבאותה תקופה לא ניתן היה להגיע להסכם שלום עם סוריה אז לא הייתי מתוסכל. זו הייתה חוויה יוצאת דופן".

התיקו הסורי

בחירתו של רבינוביץ' לתפקיד הנציג אל מול הסורים לא הייתה מקרית, כאמור. מלבד עבודת הדוקטורט שלו בנושא השכנה מצפון, הוא אף פרסם מספר ספרים דוגמת "מדינות ערב: תהליכים ובעיות יסוד" (1986), "השלום שחמק" (1991), וכן "סף השלום" (1998). בשנה שעברה יצא לאור ספרו "האופק המתרחק: ישראל, הערבים והמזרח התיכון 2012-1948".

אולם מתלכתחילה צריכה לבוא השאלה, מה לילד רמת גני ולסוריה?

"פשוט נשלחתי על ידי מכון המחקר של אוניברסיטת תל אביב להתמחות בסוריה ולבנון. למדתי איך מפלגת הבעת' הגיעה לשלטון ואיך היא בנתה את המערכת שמחזיקה מעמד למעשה עד היום, במשך ארבעים שנים. אסד האב בנה את המדינה הסורית הגדולה והחזקה שקורסת בימים אלו. את מה שקורה שם כיום אני מכנה 'התיקו הסורי'. המורדים מכרסמים במשטר ששולט רק בשלושים אחוז משטח המדינה עד שיפילו אותו. אבל המורדים לא מסוגלים להפיל את המשטר מהר ולכן האסון ההומניטרי נמשך ונמשכת גם המיליטריזציה, כיוון שהאיסלאמיסטים והג'יהאדים שבין המורדים מתחזקים. לכן ישנו ויכוח פנימי בארצות הברית מכיוון שאובאמה לא רוצה להיגרר למעורבות צבאית בסוריה. הרבה טוענים שהוא חייב לעשות זאת גם מסיבות הומניטריות וגם מסיבות גיאו-פוליטיות".

ומה אתה חושב?

"שהדבר הנכון הוא להשקיע במיליציות החילוניות בכדי שהן יחזיקו בכוח הפוליטי ברגע שהמימשל ייפול ושהכוח הזה לא יעבור לאופוזיציה הסורית שמסתובבת בעולם. אם ארצות הברית תמשיך להשקיע נכון במיליציות המתונות אז יש סיכוי שיהיה שם משטר סביר עם לכתו של אסד".

מתי יבוא סופו של בשאר אסד?

"זה במידה רבה תלוי בו. הוא עדיין יכול לנהל משא ומתן שיוציא אותו ואת משפחתו ואולי גם את גרעין המשטר מהמדינה בשלום בתמורה לוויתור על השלטון. הוא כמובן לא מוכן וככל שהוא מתחפר הוא עלול להגיע לגורלם של קדאפי וסדאם חוסיין".

כולם תלו בו תקוות עם תחילת כהונתו. מה השתבש?

"מה שהשתבש זה שני דברים: לנהל מדינה כמו סוריה דורש תכונות שאין לו. לא במקרה האב בחר באחיו הבכור באסל להיות היורש, אבל באסל נהרג. בשאר לא מתאים לתפקיד הקשה הזה. הוא גם ירש מצב בלתי אפשרי בו מיעוט של 12 אחוזים, בני העדה העלאווית, שולט במדינה. אפשר היה לקיים את זה ארבעים שנה אבל ביום אחד הסדר הזה קורס. יכול להיות שאם בשאר היה מתחיל בוויתורים ורפורמות ודברים דומים למה שעשה מלך מרוקו... אבל הוא לא עשה כן. הוא דיכא בברוטליות וקומם עליו עוד חלקים של האוכלוסייה והביא למצב של מלחמה הדדית. הרי העסק לא התחיל כמלחמה נגד העלאווים, אלא כהתפרצות וחוסר רצון מצד האיזורים הכפריים שחשו מנושלים וזה הפך למלחמה קשה".

מה שקורה כרגע טוב או רע לישראל?

"מממ.. זה ייקבע על פי השורה התחתונה. ברור שכבר כיום מלחמת האזרחים בסוריה החלישה מאוד את הציר האיראני. חמאס נטש את הציר ואיראן מאבדת את הבסיס הסורי שלה. אך ישנן הרבות סכנות: אנרכיה, התבוססות של קבוצות ג'יהאדיסטיות מחוץ לרמת הגולן, התחלה של פעולות טרור משם והחזקה של נשק להשמדה המונית בידי אירגוני טרור והחיזבאללה. זהו מצב מאוד דינמי ויש לנטר אותו כל הזמן. הפרדוכס הוא שמכל השכנות של סוריה, ישראל היא הכי פחות מעורבת, פסיבית וגם אקטיבית. בחמש דקות הכל יכול להשתנות ולהתהפך".

בשביל אוניבריסיטה צריך כסף

ההישג המרכזי השני ברזומה המפואר של פרופסור רבינוביץ', שעדיין מכהן כנשיא קרן דן דוד, כחוקר וככותב פעיל, הוא נשיאותה של אוניברסיטת תל אביב בין השנים 2007-1999. התואר והשם מאוד מכובדים, אבל הלכה למעשה תפקידו של הנשיא מתמקד בגיוס כספים. כשאני מזכיר את המילה "שנור" לרבינוביץ', נראה כי הוא לא מחסיר פעימה:

"אכן כן, בלי להביא כמה עשרות מיליוני דולרים בשנה אי אפשר לפתח אוניברסיטה. כיוון שהתקציב הממשלתי מוגבל ואתה ודאי מודע לכך שבשבוע שעבר שוב הייתה שביתת מחאה באוניברסיטאות בשל הקיצוץ בתקציבים, ומכיוון ששכר הלימוד בארץ הוא נמוך ואני לא רואה שום ממשלה שתיגע בנושא הזה בצורה ממשית בשנים הקרובות בגלל הכוח הפוליטי של הסטודנטים, אז בלי להביא לגייס כספים ותרומות זה בלתי אפשרי. כסף גם יכול להגיע מנכסי רוח. מכון ויצמן עושה את זה מצוין. תל אביב גם עלתה על המסלול הזה אבל בעשרות קטנות. ואם מגיעים לרמות של מכון ויצמן אפשר לנטרל במידה רבה את בעיית התקציב. תראה, גם אוניברסיטה כמו הארוורד עם קרן של מיליארדים ממשיכה לגייס כסף. תרבות הנתינה פה שונה ולבוגרי אוניברסיטה יש אתוס של נתינה. אין חוויה כזו בישראל. אנחנו בונים באוניברסיטה כיום מעונות בכדי לשנות את אופי הקמפוס כך שהרבה סטודנטים יגורו בקמפוס ואני מקווה שהדברים ישתנו".

"שתי סיבות: אחת, זה חלק מהישראליות. לתת בחזרה? עוד לא קיבלתי מספיק! שנית, חווית הקולג' האמריקאית עם המעונות והספורט היא חוויה טוטאלית. סטודנט ישראלי אחרי צבא ועובד ונשוי לא חווה את אותו הדבר. זה אחרת. אגב, כמו הרבה דברים בישראל גם הנתינה משתנה לטובה. אני מאמין שבסופו של דבר התרבות הזו תפרח, אבל זה יקח זמן".

מה לגבי הרפורמה שנעשתה?

"בתקופה שלי עשינו רפרומה חוקתית-ניהולית ואימצנו את המערכת האמריקאית. קודם לכן הייתה מערכת בת עשרות שנים, בה הנשיא הוא הראש המנהלי והרקטור הוא הראש האקדמי, שאינו כפוף לנשיא אלא לסנאט. השינוי הפך את הנשיא לראש המנהלי והאקדמי גם יחד והעצים מאוד את הוועד המנהל של האוניברסיטה על חשבון הסנאט. ביצעתי את הרפורמה הזו בשנתיים האחרונות לתפקיד כי ידעתי שאני אוכל להעביר את זה לטובת הדור הבא ולא לטובת עצמי. בשש השנים שקדמו לכך עבדתי במערכת המורכבת עם הרקטורים".

אתה סבור שצריך להיות שכר לימוד מדורג בו סטודנטים שונים ישלמו יותר כסף מאחרים?

"אני לא רואה סיבה לסבסד את המוצר. אין סיבה שסטודנט מכפר שמריהו או סביון ילמד רפואה ומשפטים ברמה הגבוהה ביותר בעשרת אלפים שקל בשנה. משפחות אמידות צריכות לשלם יותר".

לימודי ישראל

בשנה שעברה הוקם בוושינגטון מכון ישראל, Israel Institute, בכדי לקדם בארה"ב וברחבי העולם לימוד ומחקר על ישראל של היום. רבינוביץ', שעומד בראש המכון, מבקש לקדם לימוד ומחקר במגוון תחומים אקדמיים ותרבותיים – מהיסטוריה, פוליטיקה ויחסים בין-לאומיים ועד כלכלה, אמנות וספרות.

"אני סבור שצריך ליצור מצב שבו ניתן ללמוד על ישראל לא כלימודי יהדות או המזרח התיכון אלא כענף נפרד. התחום מתפתח מאוד וישנם כמה מרכזים גדולים באמריקה ללימוד על ישראל וכן תוכניות לימוד נרחבות. בצוותא עם לין שוסטרמן, שהקימה את המרכזים בברנדייס ובטכסס, הבנתי שכדאי לחשוב על עשרים השנים הבאות באופן אסטרטגי. כיצד בונים את הדור הבא של החוקרים בתחום וכיצד מתפשטים לארצות כמו סין, ברזיל או רוסיה? אנחנו לא שתדלנים. ברמת השיעורים, אחד האמצעים שלנו הוא לימוד מרחוק במקומות כאלו, כלומר בקורסים דרך האינטרנט. פעם זה היה דבר שולי. אנחנו מחברים קורסים מהאוניברסיטה הפתוחה וממרצים בכמה שפות, ויהיו גם לימודים בקמפוס עצמו ויהיה גם סגל אקדמי ודוקטורנטים ומלגות".

כמה מסדר היום שלך אתה מקדיש למרכז?

"בערך שלושים אחוז. העניין בישראל המודרנית גדול מאוד. מטבע הדברים הרוב מגיעים מסטודנטים יהודים ומאוניברסיטאות עם ריכוז גבוה של סטודנטים יהודים. אבל בסין יש עניין רב גם כן. יש הרבה חשיבה על התחום".

אני חושב שרוב מכוני החשיבה, שבחלקם אתה חבר, לא ממש מובילים למשהו מעשי.

"אני לא מסכים. בארצות הברית יש אג'נדה מסתובבת, אם הדמוקרטים בשלטון אז הרפובליקאים הולכים למכוני חשיבה וכשהם יחזרו לשלטון הם יגיעו אליו מוכנים ומשופשפים. בישראל זה מאוד שולי. הרעיון הוא להעשיר את השיח הציבורי בסוגיות העיקריות ובצורה כזו להשפיע על המדיניות. לממשלה אין מונופול על חוכמה".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"אנשים מופתעים שיש לי חוש הומור ושאני מספר בדיחות טובות".

משהו שאתה רוצה לספר כאן?

"זה מוכרח להיות אפרופו. תראה, יש לי צורך לעשות דברים משמעותיים. החיים זה לא רק דבר שאתה משייט דרכו ונהנה יותר או פחות. אתה חייב להשאיר רישום. היה לי כבר נוח אבל כשקיבלתי את ההצעה לבנות משהו חדש לא חשבתי יותר משלוש שניות. אני מאושר שבחרתי בקריירה אקדמית, שלמזלי הייתה בה גם תקופה אחרת, אבל הייתי שמח אם הייתי נשאר רק באוניברסיטה. למדתי ששינוי דרסטי בחיים הוא דבר טוב מאוד וחזרתי לאקדמיה בקלות".

זה לא אומר משהו על האקדמיה, שאפשר לחזור לעניינים בכזו קלות?

"יכול להיות שבמדעים אתה לא יכול לחזור אחרי ארבע שנים. יש לי חברים רבים שחיידק המדיניות דבק בהם. אני סגרתי את הסוויץ'".