הדתיים החרדים: למי קראתם גלותיים?

כמי שמכיר את הרב רפי פוירשטיין, הופתעתי מאוסף העלבונות שהטיח בשבוע שבעבר בעולם התורה וההלכה האורתודוכסי-חרדי בישראל. כף הזכות שיש לי ללמד עליו, נובעת ממאמר חז"ל הידוע "בא לכלל כעס, בא לכלל טעות".

<< הכל על העולם היהודי - גם בפייסבוק שלנו. כנסו  >>

• תסביך הנחיתות של הציונות הדתית/ הרב רפי פוירשטיין
• יהדות הדממה האמריקאית
• "הייתי שכיר חרב, היום אני משקם אסירים"
  

את היסוד לכעס הוא מניח בעצמו בראשית דבריו: רגש הנחיתות שהוא מזהה אצל רבני הציונות הדתית-הלאומית, שפקדו לאחרונה את ביתם של בכירי הרבנים החרדים. אלא שבחברה הישראלית העולם שייך לצעירים, אך בחברה התורנית נותנים כבוד לגיל ולמעמד. כל הרבנים החרדים האמורים הם בני תשעים עד מאה.

מי עסק ראשון בהלכות הקשורות לחשמל? החרדים

לפני כחודש נועדתי לשיחה ארוכה עם יו"ר "צהר", הרב דוד סתיו (אגב, הפגישה נערכה בחדר העבודה של הרב פוירשטיין),

ואת דברי ההערכה ששמעתי ממנו על הרב עובדיה יוסף, ניתן היה לכתוב כחלק ממאמר מערכת ב"יום ליום", ביטאונה של תנועת ש"ס.

והנה במאמרו קובע הרב פוירשטיין בנחרצות, שתורת החרדים היא תורה גלותית, שאינה מתמודדת עם החיים החדשים שנרקמו כאן במאה האחרונה. ואין טעות גדולה מזו.

האב המייסד של החברה החרדית הישראלית הוא הרב אברהם ישעיהו קרליץ, הידוע בכינויו הספרותי-תורני "החזון איש". תורתו הפרושה על פני שמונה כרכים עבי כרס, היא נכס צאן ברזל שהקנה לו תהילת עולם. עד כדי כך, שאפילו הראי"ה קוק לא חיכה שהחזון איש יבוא לבקרו בביתו בירושלים, למען הפגן זקיפות קומה ציונית דתית-לאומית כפי שדורש הרב פוירשטיין, אלא ירד למעונו הצנוע בבני ברק.

החזון איש היה מהראשונים שעסק בשאלת היחס לחשמל ובעיותיו ההלכתיות האין-סופיות. קדם לו רק גאון ירושלמי צעיר, שלימים נודע כרבי שלמה זלמן אוירבך, ראש ישיבה אולטרא-חרדי, ומגדולי הפוסקים בדורנו, שהיה מקובל כסמכות הלכתית מכרעת גם בציבור הדתי-לאומי. לאחר פטירתו צעדו מאחורי מיטתו כל בני הישיבות הציונית הדתיות בישראל ורבניהם.

תורתו "הגלותית" של החזון איש החזירה לתחייה מקצועות הלכתיים שלמים שכמעט והלכו לאיבוד במשך אלפיים שנות גלות. בווילנא ובוורשה לא התמודדו רבנים עם הלכות שאין דינן - אלא בארץ ישראל בלבד, כמו תרומות ומעשרות, שמירת שביעית, איסור "חדש" ועוד.

רק בהלכות יום העצמאות אנו לא עוסקים

בכל ישיבת הסדר שמכבדת את עצמה, מרבית הספרים במדפי ספרי השאלות והתשובות (שו"תים) של הדורות האחרונים, של פוסקים חרדים "גלותיים": הרב משה פיינשטיין, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב אליעזר ולדינברג, הרב יצחק וייס ועוד.

מי התיר את העגונות של מלחמת יום הכיפורים? הרב "השחור" עובדיה יוסף(צילום: גיא אסיאג)

הנה מקבץ קצר של שאלות הנדונות בספרים המוזכרים, וברבים אחרים שלא הוזכרו: הזרעה מלאכותית, פונדקאות, הנדסה גנטית, קביעת רגע המוות בהתאם למידע שמספק המכשור הרפואי החדיש, ניתוק מכשירים לחולה סופני, קו התאריך - ועוד מאה נושאים אקטואליים אחרים. האם זו "תורה חלקית"?

התחום היחיד שבו לא עוסקים הפוסקים החרדים, הוא הלכות והליכות יום העצמאות. והסיבה ברורה: הם לא מייחסים ערך דתי לחג שנקבע על ידי מחוקקים חילונים, שבעצמם ראו בו יום חילוני. בתחום זה רבני "צהר" הם אכן כתובת יחידה.

והנה חידה שאפילו הרב פוירשטיין לא יתקשה לענות עליה: מי התיר את כל העגונות של מלחמת יום כיפור? א) הרב שלמה גורן. ב) הרב דב ליאור. ג) הרב צבי יהודה קוק. ד) אף תשובה לא נכונה.

מי שעשה זאת היה רב שחור וגלותי כבן חמישים ושלוש לערך, באותה תקופה, העונה לשם עובדיה יוסף, שנפגש עם קציני צבא בכירים, תחקר אותם על סטטיסטיקות של הרוגים ופצועים במלחמות המאה העשרים (לדוגמה, מה ההסתברות של הישרדות במקרה של פגיעה ישירה בטנק, כאשר אש מנשק קל נורית על מי שמנסה לברוח ממנו). מתוך חקירותיו הוא בנה מערכת של כללים הלכתיים מפתיעים, והצליח להתיר את כל העגונות.

עוד תרומה חרדית נשכחת: המכון המדעי-טכנולוגי להלכה הראשון בישראל, נוסד על ידי המדען והרב החרדי לוי יצחק הלפרין.

את היסודות לעולם הדתי הפורח הניחו הרבנים החרדים

הרב פוירשטיין הוא בן גילי ובן שכונת מגורי ילדותי. כמרבית חברינו בבית הספר, המשכתי את לימודי בישיבה תיכונית בירושלים. כל רבותיי שם היו מהזרם החרדי. רק ברבות השנים, כאשר ישיבות ההסדר העמידו מתוכם רבנים הראויים ללמד, הוחלפו הרבנים עם הכיפות השחורות בחובשי כיפות סרוגות.

ראש ישיבת ההסדר הגדולה, וכמדומני גם הראשונה, היה הרב החרדי חיים יעקב גולדוויכט. והמסקנה: לא היה עולם

תורני-לאומי פורח אלמלא היסודות שהניחו עבורו הרבנים החרדיים.

הרב פוירשטיין וחבריו טוענים שהם מציגים בפני הציבור החילוני את פניה הנעימים והמסבירים של היהדות. אם כך הם עושים - יפה הם עושים. שבעים פנים לתורה, ואף דרך זו פן היא.

יורשה לנו רק לבקש מהם כי יזכו ממאור פניהם לא רק את אחיהם החילונים, אלא גם אותנו: האחים החרדים. שאלמלא כן, אנו עלולים להגיע למסקנה המצערת שלא במאור פנים אמיתי מדובר, אלא בתרגילי שיווק מוצלחים.

• הכותב הוא פרשן פוליטי ועורך חדשות בעיתון החרדי "בקהילה".