“נו, מה יהיה עם הממשלה שלכם?”, תוהה ביאנה גולודריגה, מגישת החדשות של רשת ABC, כבר בתחילת פגישתנו, שהתקיימה לפני מספר שבועות, כלומר לפני שקמה ממשלה בישראל. “ביבי יצרף לקואליציה שלו את לפיד ובנט או שיהיו בחירות חדשות? ואם כן, מהם הסיכויים שלו הפעם?”, היא שואלת ומפגינה בקיאות מרשימה בפוליטיקה הישראלית.

כנצר למשפחה יהודית במולדובה, שרבים ממנה התיישבו בישראל כשמסך הברזל הורם, העניין שמגלה גולודריגה בנעשה בישראל לא מאוד מפתיע. תוסיפו לזה את הסקרנות העיתונאית הטבועה בה ואת הזכרונות מהביקורים אצל סבא וסבתא בקרית אתא, ותקבלו פרשנית אוהדת ישראל לענייני המזה"ת.

"סבא וסבתא שלי נפטרו במהלך השנה האחרונה, אבל נותרה לי משפחה בישראל, בני דודים בעתלית, חיפה ותל אביב. הדאגה לגורל המדינה הוא חלק מהחינוך שקיבלתי. ודאי שאני לא חושפת את עמדותי בנוגע לישראל במסגרת עבודתי העתונאית. אני שומרת על אובייקטיביות בסיקור. יחד עם זאת, כשדיווחנו על המבצע האחרון בעזה ועל ירי הטילים לעבר שדרות, זה היה לא פשוט", היא מבהירה.

ביאנה גולודריגה, 34, היא הכתבת הכלכלית הבכירה של רשת ABC. היא נמנית על צוות התוכניתGood Morning America והמגישה הקבועה של מהדורת סוף השבוע של תוכנית הבוקר. למרות החשיפה היומיומית בפני מיליוני בתים באמריקה, היא עדיין יכולה להסתובב ברחובות ניו-יורק בלי הפלאשים של צלמי רכילות וסקרנים אחרים. כשהיא נכנסת לבית הקפה הסמוך לאולפן השידור הממוקם מול לינקולן סנטר, קשה להבחין בדמות המגישה הזוהרת מהמסך הקטן. פניה נטולות איפור ומבנה גופה צנום, יותר מראה "הבת היפה והחכמה של השכן", מאשר המגישה הנוצצת שרק לפני רגע סיפרה לאומה על בחירת האפיפיור החדש או הטילים הגרעיניים של צפון קוריאה. “בניו-יורק לא כל כך פונים אלי בתור זו מהטלוויזיה. כשאני מחוץ לעיר, מזהים אותי הרבה יותר. אף אחד כאן לא מתרגש מדמויות מוכרות. בטכסס, המקום בו גדלתי, עשו לכבודי לא מזמן מחווה בתיכון שבו למדתי. זה היה מאד מרגש", היא מספרת.

“נולדתי במולדובה בשנת 1978. בשנת 1980 נפתחו שערי ברה”מ והורי, שהיו חלק מהגל האחרון של אסירי ציון, קיבלו אשרת הגירה. בתחנת הביניים ברומא הם התלבטו בין יעדים כמו אוסטרליה, קנדה, ישראל וארה"ב. ההמתנה לויזה לאמריקה היתה הקצרה ביותר ולכן הם בחרו בארה"ב. הם ענו לפרופיל 'המשפחה שתתרום לחברה האמריקאית', מאחר והם היו בעלי השכלה והורים לתינוקת. רוב המהגרים מברית המועצות התיישבו אז בברוקלין ובלוס אנג'לס וההורים שלי החליטו שלמרות הקשר העז לתרבות הרוסית אליה הם שייכים, אם הם עושים צעד כל כך משמעותי ומשאירים את העבר מאחוריהם, עדיף להם עשות זאת במקום נייטרלי שיאפשר להם להתחיל מחדש ולא ב'רוסיה הקטנה', כמו שמכנים את ברוקלין. מרשות ההגירה נמסר להם כי נמצאה משפחה בגאלבסטון, טכסס, שתשמח לאמץ אותם וזו הייתה הסיבה שהם בחרו להתיישב דוקא שם. אמא שלי מספרת שאחרי חניית ביניים בניו-יורק, הם נחתו בטכסס והיא התלוננה בפני אבא שלי על גל החום. הוא אמר לה שזה החום שנפלט מהמנוע של המטוס וכשהם יתרחקו משדה התעופה היא תרגיש הקלה. כמובן שההיפך קרה והחום רק התעצם. זה היה הקושי הראשון שלהם באמריקה, ההסתגלות לאקלים. אחר כך הגיעו כמובן הקשיים הכלכליים. ההורים שלי הגיעו לאמריקה כשבכיסם 250$ בלבד. אבא שלי, שהוא מהנדס בהכשרתו, עבד בהתחלה בניקוי ספינות ואמא שלי בניקוי משרדים. תוך חצי שנה, הם הצליחו להשתלב בתעשיה. הם עבדו מאד קשה כל השנים. בבוקר אמא שלי עבדה כמהנדסת מחשבים ובערב היא מילצרה במסעדה. מגיל צעיר מאד הבנתי שהדרך היחידה להתקדם בחיים מצריכה עבודה קשה ומשם למעשה שאבתי את האמביציה שלי ואת המוטיבציה להצליח".

"היגרנו לאמריקה כשהייתי תינוקת, כך שאין לי זכרונות מוקדמים ממולדובה. טכסס תמיד הייתה עבורי בית, יחד עם זאת היינו משפחה יהודית באיזור מאד לא יהודי וזה תרם לתחושת הזרות שלי. אני זוכרת שכילדה התביישתי במבטא של ההורים שלי וסירבתי לדבר רוסית. הייתה לי פנטזיה להחליף את שמי ל'מישל סמית', שם אמריקאי לחלוטין. בג'וניור היי חשבו שאני היספנית, כי את השם גולודריגה שיבשו לגונזלס ואפילו שלחו אותי לתיגבור באנגלית. ההורים שלי הקפידו לדבר איתי רוסית ודי מרדתי בהם, עד כדי כך שאבא שלי ניסח חוזה לפיו אקבל דמי כיס רק אם אדבר בשפת האם שלי. זה עבד! החל מגיל עשר, הייתה מגיעה אלינו הביתה פעם בשבוע מורה פרטית שלימדה אותי קרוא וכתוב ברוסית. כיום אני מבינה את היתרון של דו-לשוניות, הלואי ואוכל ללמד את הבן שלי רוסית".

"הם מאד רצו לעזוב את רוסיה. כשהם הגיעו לכאן, אבא שלי התלהב כמו ילד בחנות ממתקים. הם לא היו רגילים לשפע שהוצע להם. הוא אהב דונאטס, אוכל מכסיקאי וסיני... בבית שלנו היו תפוחי אדמה, לחם ובשר. זהו. כמו ברוסיה. פעם בשבוע ביקרנו במקדונלד'ס וחלקנו ביג מק. זה היה ביג דיל ועשינו מזה אירוע משפחתי. שנים אח"כ, עבודה שהגשתי בבית הספר על ההיסטוריה של הביג מק זכתה במקום הראשון. איכשהו זה הגיע למנהלי החברה וקיבלתי פרס רשמי מהם, ארוחות חינם ברשת למשך שנה. אבא שלי כל כך התרגש מהמחווה, זה סימל עבורו את הגשמת החלום האמריקאי. אני בת יחידה והיחסים שלנו מאד קרובים. חיינו תמיד כשלישיה. הם תמכו בכל החלטה שלי, עזרו, דחפו וכיוונו. הם מעולם לא גרמו לי לחוש מחסור או חסך. אני זוכרת שכשעברנו ליוסטון, היינו המשפחה הענייה ביותר ברחוב ותוך כמה שנים ההורים שלי הצליחו לחסוך ולעבור לבית מפואר יותר והפכנו לגאוות השכונה".

"סבתא שלי מצד אמא היגרה בשנת 91 לברוקלין עם דודים שלי. ההורים של אבא שלי עזבו את רוסיה בגל העליה של שנת 90 ובחרו להתיישב בקרית אתא. הם כבר היו בשנות השישים לחייהם והקליטה בארץ הייתה לא קלה. הם התגוררו בדירה קטנטונת אבל הם היו מאד מרוצים לעזוב את ברה"מ וישראל הייתה יעד מועדף. סבא שלי לחם במלחמת העולם השנייה והיה אנטי-סובייטי מובהק. הוא היה גאה באזרחות הישראלית שלו. הם חיו בתוך קהילה קטנה ותומכת והרגישו טוב בארץ. ביקרתי אותם כמה פעמים כשנדמה לי שהפעם האחרונה הייתה בסוף שנות התשעים. למעט ארה"ב, ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו הרגשתי שייכת ובבית. להסתובב בארץ ולשמוע עברית ורוסית סביב הייתה חוויה נעימה”.

טלפון מסוייר

בזמן שחבריה בבית הספר חבשו כובעי בוקרים והיו עסוקים במרוצי רודיאו, גולודריגה נשלחה ללימודי מוזיקה קלאסית והתעמלות קרקע, כפי שהיה נהוג לעשות בגילה בברה"מ. היא למדה בתיכון לאמנויות, כששני מחזורים תחתיה למדה תלמידה שאפתנית בשם ביונסה. “היא הייתה נערה מתוקה ומוכשרת. אני זוכרת שהיא פרצה לתודעה הציבורית עם להקת הבנות 'דסטיניז צ'יילד' ולקח לי זמן לקשר שזוהי אותה בחורה מהתיכון. היא לא אנושית ביכולות שלה ואני מאד מפרגנת לה", אומרת גולודריגה. עם סיום התיכון זנחה את חלום השואוביז ונרשמה לאוניברסיטת טכסס באוסטין, במסלול משולב של לימודי רוסית וכלכלה.

מתי בחרת להיות עיתונאית?

“לקח לי זמן להתאפס על כיוון. למדתי רוסית באוניברסיטה, כי זו היתה דרך קלה לצבור נקודות קרדיט. במקביל למדתי במסלול כלכלה משום שתמיד הייתה לי משיכה לתחום. אבא שלי תמיד התעניין בכלכלה, צפינו יחד בערוץ CNBC ודיברנו על פוליטיקה. אחד הקורסים עסק בהשוואה שבין השווקים הכלכליים בעולם. גיליתי בזה עניין רב ובשנת הלימודים האחרונה התמחיתי בחברת ברוקרים. הכיוון שלי היה ניהול תיקי לקוחות והשקעות. הייתי בת 20 כשהתחלתי להתקשר ללקוחות פוטנציאלים במטרה לכבוש את וול סטריט בהמשך. כעבור כמה חודשים הבנתי שהעיסוק הזה משעמם ולא מצאתי בזה אתגר מקצועי. ישבתי במשרד, הבטתי במסך שהיה מכוון על הערוץ הכלכלי ופתאום הייתה לי הארה. הבנתי שמקומי שם. למחרת התקשרתי למחלקת כוח אדם בCNBC ודיברתי עם האחראי שאמר לי שהם לא מגייסים עובדים והמליץ לי להיות איתו בקשר בעתיד. אחת לשבועיים בערך, התקשרתי לבדוק ו... כלום. כעבור כמה חודשים החלטתי לעזוב את טכסס ולנסות את מזלי בניו-יורק. עברתי לגור אצל סבתא שלי בברוקלין. למרות שלא הייתה להם משרה פנויה, קבעתי פגישה ב-CNBC. למחרת הפגישה התקשרו והציעו לי להחליף את אחת המפיקות שיצאה לחופשת לידה. לא היה לי נסיון טלוויזיוני אבל הייתי חרוצה והבנתי בתחום. מאד אהבתי את העבודה מאחורי הקלעים ועבדתי כמפיקה בערוץ במשך שש שנים. באחת המשמרות נתבקשתי להחליף את אחת הכתבות שחלתה והפכתי לכתבת מן המניין במקביל לעיסוק בהפקה. דיווחתי על עדכוני הבורסה בתוכנית המקומית של רשת NBC בניו-יורק עד שיצרו איתי קשר מהערוץ המתחרה, ABC, וביקשו שאגיע לראיון. אחרי כמה חודשים בהם שימשתי ככתבת כללית בערוץ הכבלים של הרשת, דיאן סוייר האחת והיחידה ביקשה שאצטרף לצוות תוכנית הבוקר, Good Morning America בהגשתה”.

"כן, כבוד גדול! נדמה לי שהכתבה הראשונה שלי שם הייתה ראיון עם המשתתפים של Dancing With the Stars. ביקשתי להמשיך ולסקר את התחום הכלכלי ונאמר לי שהם לא מתעסקים בכלכלה ברמה היומיומית. באותו תזמון, פחות או יותר, החל המשבר הכלכלי ועורכי התוכנית הבינו שצריך לעקוב אחרי המצב בדריכות כי זה הנושא החשוב ביותר שמעסיק את כולם. דיווחתי על ריבית, משכנתאות ועל הסאב-פריים והשתדלתי להעביר לצופה הממוצע שלא מבין כלום בכלכלה מה קורה לכסף שלו. מאז אני הכתבת הכלכלית של הערוץ”.

עם הנשיא קלינטון. צילום: ABC/ Ida Mae Astute

עם מינויה לכתבת הכלכלית של הרשת, סומנה גולודריגה כהבטחה הצעירה של הערוץ. עוד בטרם מלאו לה שלושים היא נבחרה להיכלל ברשימת העיתונאים הצעירים המובילים באמריקה. במאי 2008, בעת שהוזמנה לארוחת הערב השנתית שערך הבית הלבן לתא הכתבים, פגשה את פיטר אורצג, מי ששימש אז כראש המשרד לניהול ותקציב בוושינגטון והוביל את חקיקת הרפורמה במערכת הבריאות. אורצג, 44, יהודי ממוצא הונגרי, גרוש ואב לשניים, התאהב בכתבת היפהפיה והנמרצת וכחצי שנה לאחר מכן השניים התארסו. לאחר שהתחתנו עזב את תפקידו כיועץ כלכלי בכיר בבית הלבן וכיום הוא משמש כסגן יו"ר זרוע ההשקעות המסחריות ויו"ר לאסטרגיות ופתרונות פיננסים בחברת הבנקאות הענקית, "סיטי גרופ". בנוסף אורצג מפרסם טור דיעה קבוע באתר החדשות הפיננסיות "בלומברג". בני הזוג מתגוררים בדירה מפוארת בטרייבקה עם בנם, ג'ייק ספנסר, בן השנה. “בעלי הוא התומך הכי גדול שלי. הוא דוחף אותי לעיתים אפילו יותר ממה שאני דוחפת את עצמי", מספרת גולודריגה בעיניים בורקות. בחודש יוני הקרוב מתכוונים השניים לבקר בישראל, במסגרת טיול בת המצווה של בתו של הורצג מנישואיו הראשונים. “אנחנו מאד מתרגשים לקראת הביקור. פיטר גר בילדותו בישראל במשך שנה כשאביו, שהיה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת ייל, שהה באוניברסיטה העברית. אני מקווה שאוכל לפגוש את בני הדודים שלי. לאחרונה חידשתי את הקשר עימם באמצעות פייסבוק", היא מגלה.

"פיטר עבד עבור אובאמה והיה יועצו הקרוב. יצא לי לפגוש אותם בכמה הזדמנויות אבל אין בינינו יחסים קרובים. באחת הארוחות בבית הלבן אליהן הוזמנו, ביונסה הופיעה. אובאמה היה מאד חביב. כמה ימים לפני שהכריזו שאגיש באופן קבוע את תוכנית סוף השבוע, פיטר עידכן אותו במינוי והוא בירך אותי. שאלתי אותו אם הוא צופה בדרך כלל בתוכנית והוא גילה שבסופי שבוע יש לו הזדמנות להשלים שעות שינה והוא באמת משתדל לנצל את הזמן למטרה הזאת. צלמי הבית הלבן תיעדו את השיחה שלנו ובתמונה רואים אותי מצביעה לעברו כמו מורה, בדיוק כשאמרתי לו: 'אתה חייב לראות את תוכנית הבוקר!' גם מישל הייתה נחמדה. אני מאד אוהבת את הפוני החדש שלה, אני חושבת שזה מאד מחמיא לה. אני חושבת שהדיבורים על כך שאובאמה אנטי-ישראל היו לא מוצדקים. הוא הרי הקיף את עצמו בשורת יועצים יהודים, בינהם רם עמנואל ופיטר. אחת הטעויות שלו הייתה שפסח על ביקור בישראל כשהוא נשא את נאום קהיר”.

חיים וחלומות

הופעה מידי בוקר על מסך הטלוויזיה משדרת זוהר וסלבריטי, אבל היא גם מצריכה משמעת קפדנית וסיום היום בשעה מוקדמת, שכן שעות היקיצה של שדרני תוכניות הבוקר קרובות יותר לאמצע הלילה.

"בימי שידור אני קמה בסביבות שלוש בבוקר. אני מאד אוהבת לעבוד בבקרים. בכלל, אני טיפוס של בוקר. כאמא טריה, זה סידור די נוח. אחר הצהריים אני עם הילד. גם פיטר הולך לישון מוקדם כי הוא מבלה המון שעות בטיסות ובנסיעות, כך שכולנו מסונכרנים. כשהייתי צעירה יותר הייתי זקוקה לארבע שעות שינה בלילה. כיום, תשע וחצי זה ה'בד טיים' המשפחתי. אחרי השידור יש לי פגישות עם צוות התוכנית, לפעמים יש ימי צילום בשטח".

"אני יכולה להבין מאיפה זה מגיע. אני גם מכירה את דעותיו של שר החוץ ליברמן, שאגב גם הוא ממולדובה. יוצאי ברה"מ רגילים להילחם בממשלה ולא רוצים שהיא תתערב בחיי הפרט. הם מרגישים שהם שייכים לתרבות אליטיסטית יותר ויודעים לדרוש את זכויותיהם. הם סבלו מרדיפה בעבר והגיעו לנחלה והם רוצים לשמור עליה. אני גם מבינה את הנטיה לחיות בתוך קהילות קטנות ומלוכדות”.

"אני ודן חברים טובים. אנחנו נפגשים גם מחוץ לשעות העבודה, הוא קולגה נהדרת. אין בינינו תחרות ואנחנו משלימים אחד את השני. לאשתו קוראים ביאנקה וזה לא ברור איך לא התפלק לו בשידור: 'לצידי, ביאנקה גולודריגה', במקום ביאנה. אני מאד נהנית לעבוד עם כל צוות הבוקר, החזאית ג'ינג'ר זי ומגיש החדשות רון קלייבורן, שמצחיק אותנו עד דמעות. אנחנו מגובשים ואני מקווה שהדינמיקה הזו מועברת לצופה בבית. כבוד גדול להגיש לצידה של רובין רוברטס, שחזרה לאחרונה מחופשת מחלה ארוכה ואמריקה ליוותה את המאבק הממושך שלה בסרטן השד עד לניצחון. היא הדבק שמחבר בין כולנו והיא מהווה מופת ודוגמה לאשת מקצוע נדירה".

"אני צופה כמובן בחדשות. בעיקר ב-CNN. אני אוהבת את כריס קואומו שעבר מ-ABC לתוכנית הבוקר המתחרה. אני צופה בתוכנית הראיונות של פירס מורגן. אני חושבת שיש לו קול ייחודי ושהוא מקדם אג'נדה חשובה בנושא אחזקת הנשק באמריקה. כמי שגדלה בטכסס, אני ממש לא מצליחה להבין את הטירוף הזה כאן עם כלי הנשק. חוץ מחדשות אני אוהבת דרמות, במיוחד את 'הומלנד' ואת 'דאונטאון אבי'. כדי לנקות את הראש אני צופה בכל סדרות הריאליטי על עקרות הבית של ניו-ג'רזי וניו-יורק. אני קוראת לזה 'החטא המתוק שלי'. אני חובבת תוכניות בישול כמו 'טופ שף', למרות שאני ממש לא אשפית במטבח”.

"מבחינת קריירה, אני מקווה להתפתח בתחום ולהרחיב את תחומי הסיקור שלי. אשמח לעסוק גם בתחום הפוליטי ולראיין מנהיגים וראשי מדינות. ABC הוא ערוץ מאד חם ומשפחתי ואני מרגישה בו בבית. במישור האישי, אני מקווה להרחיב את הקן ולצרף אחות קטנה לג'ייק".