שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    בנקאי תמיד נראה בנקאי? כלכלה וטעויות בשיפוט
    איך אנחנו בוחנים את המציאות בתנאי אי ודאות ומחליטים אם זה הזמן לקנות זהב, האם זו הבחורה המתאימה לנו, או מה המקצוע של האיש העומד מולנו? לו היינו רובוטים יכולנו פשוט לשקלל את הנתונים, אולם הכשלים האנושיים שלנו דווקא מפריעים

    אנחנו רוצים לדבר על כלכלה התנהגותית. כלכלה כזו היא תחום שמבקר ואולי משביח את התחום המיין סטרימי של הכלכלה.

     

     

    נחזור בכמה שורות על מה שאמרנו בטורים הקודמים. כתבתי כאן שכלכלת הזרם המרכזי מדברת על אדם רציונלי; תבוני. אדם שיודע להחליט בהגיון. לחשוב נכון. זה אדם שיודע לבחור בצורה שתשרת את האינטרסים שלו ושתקדם אותו. זה אדם שיוכל להסתכל באירוע ולנבא את התוצאות שלו. אחלה אדם.

     

    כזה אדם מניחה הכלכלה המרכזית וקוראת לו בשם "הומו אקונומיקוס", כלומר, האדם הכלכלי. אבל כלכלנים התנהגותיים טוענים שאדם כזה לא ממש קיים. בואו נתחיל.

     

    יוריסטיקה? מה זה בכלל?

    בספר "רציונליות, הוגנות ואושר" (הוצאת כתר ואוניברסיטת חיפה) דניאל כהנמן הכלכלן-פסיכולוג זוכה פרס הנובל, מדבר על החלטות שאנחנו נאלצים לקבל בתנאי חוסר ודאות.

     

    לקנות דולרים או יינים? מה עדיף? אי אפשר לדעת מה יקרה. האם האיש הזה אשם או לא? איך נדע עכשיו? באירועים כאלה אנחנו מדברים הרבה פעמים על סיכויים סבירים. סביר שהדולר יירד, כי המצב בארצות הברית לא משתפר, או סביר שהיא לא תסכים לצאת איתי, כי שמעתי שהיא רוצה להיות לבד בחודש הקרוב.

     

    במבט ראשון, ההחלטות האלה נראות לנו פשוטות, אבל אם נצטרך באמת לחשב את סיכויי עליית הדולר או ההסכמה של הבחורה מהדוגמה, נראה שיש כאן מערכת די סבוכה של נתונים. איזה מהם רלבנטיים? מה המשמעות שלהם?

     

    כשאנחנו חושבים על עצמנו חושבים על דברים כאלה, אנחנו חושבים שאנחנו חושבים עליהם בצורה רציונלית, תבונית ומוצלחת. אבל לפי כהנמן ועמיתו למחקר, החוקר המנוח עמוס טברסקי, אנחנו לא יוצאים לשטח לבד. אנחנו מפעילים כמה מסננים שעוזרים לנו להגיע לתוצאות.

     

    למסננים האלה, או לשיקולים האלה, או לכללים האלה, קוראים בכלכלה התנהגותית בשם יוריסטיקות. והיוריסטיקות האלה לא תמיד עוזרות. להיפך, הן עלולות להכשיל אותנו.

     

    אז מהי יוריסטיקה? קודם כל, נבדוק מבחינה אטימולוגית (בדיקת המקור של המילה); המילה יוריסטיקה קרובה למילה היוונית "אאורקה", כלומר "מצאתי", כמו שצעק בסיפור ארכימדס שגילה תגלית פיזיקלית בזמן אמבטיה. יוריסטיקה מוגדרת כ"כלל אצבע", מעין טריק שמקצר לנו את הדרך ועוזר לנו להתמודד עם המוני גורמים ולצלוח ים נתונים ענק.

     

    אני נצמד למאמר של טברסקי וכהנמן "שיפוט בתנאי אי ודאות" (ואולי עושה לאנשים חשק לקרוא אותו). דוגמה ממחישה ליוריסטיקה שנותנים הכותבים היא הכלל הלא מודע שעוזר לנו לחשב מרחק של חפצים מהגוף שלנו.

     

    נסביר. אני עומד מול אובייקט. אני צריך להעריך כמה צעדים, קילומטרים, או כמה זמן נדרש לי כדי להגיע אל החפץ הזה. איך אעריך את זה? אני לא רובוט. אני לא יכול ממש למדוד.

     

    אבל יש לי טריק. יש לי כלל ששוכב במחשבה שלי ושאותו אני מפעיל אוטומטית. אני לא תמיד מודע לקיום שלו, אבל אני תמיד משתמש בו. והכלל הזה אומר לי משהו כזה: "ככל שהחפץ ממולך נראה חד יותר וברור יותר, ככה הוא קרוב יותר, וככל שהוא מטושטש, ככה הוא רחוק".

     

    והנה, זה ממש ממחיש את האופן שבו אנחנו משתמשים ביוריסטיקות האלה. הן משרתות אותנו. הרבה פעמים בהצלחה, אבל לא תמיד. לפעמים הן מטעות, ובכלל, לא תמיד היינו חותמים עליהן כעל רציונליות.

     

    גם הכלל הזה, של אומדן מרחק מחפצים משרת אותנו יפה בדרך כלל, אבל הוא גם יכול להטעות. הנה, כותבים טברסקי וכהנמן, כשהראות לקויה, גם דבר קרוב נראה מטושטש ואני טועה בזיהוי המרחק שלי ממנו. וככה זה עם יוריסטיקות. נדגים.

     

    יוריסטיקת הייציגות

    כדי להחליט אם להציע לה לצאת איתי אני צריך להעריך את האופי שלה ואת הסגנון שלה. נניח שאני יודע שבחורות שקטות ומופנמות נוטות להמשך אלי, אני צריך להסתכל עליה ולשאול עד כמה היא שייכת לקטגוריה הזאת. למה אני מתכוון? אני צריך להסתכל על ההתנהגות שלה ולהעריך האם היא דוגמה מספיק ייציגה או מייצגת לאישה שקטה ומופנמת.

     

    שוב, אני צריך לסקור את ההתנהגות שלה ולבחון את התכונות שלה ואז אני צריך לעשות רשימה שלקוחה מהראש שלי של מהן תכונות מרכזיות של בחורה שקטה ומופנמנת. (זה לא ממש קשה..) אם התכונות שגיליתי אצלה מייצגות תכונות עיקריות של מופנמות ושקט, כדאי לי להסתכן בדחיה ולהתחיל איתה. אם לא, עדיף לי לשבת ולהמשיך לקרוא טקסטים על כלכלה.

     

    אז מה? ובכן, בדרך כלל אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לעשות את הבחינה הזאת בצורה רציונלית. אנחנו משוכנעים שאנחנו יכולים לראות אותה ולבחון באופן מוצלח את הדבר הזה.

     

    אנחנו משתמשים בכלל היציגות (ביוריסטיקת היציגות), שאומרת משהו כזה: "ככל שהיא מתאימה יותר לדגם של בחורה מופנמת ושקטה, ככה הסיכוי שתסכים לצאת איתי גדל". זה הכלל שלי. ככל שהמצב הכלכלי העולמי דומה יותר וייצוגי יותר למצב ששרר ערב המפולת של 1929, כך גדל הסיכוי שאנחנו עומדים בפני התמוטטות וכדאי לקנות זהב.

     

    ככה אנחנו פועלים, אבל היוריסטיקה הזו של היציגות מנטרלת אצלינו במחשבה כל מני גורמים שאילו היינו באמת חושבים כמו רובוט רציונלי היינו צריכים לקחת בחשבון. הנה אחד מהם.

     

    חוסר רגישות להסתברות

    כהנמן וטברסקי ממחישים לנו באמצעות ניסוי שערכו. נתאר לנחקרים אדם. נציג להם אותו (בכתב. הם לא רואים אף אחד): הוא שקט ומופנם, שאוהב לעזור ואוהב סדר. נשאל את הנחקרים שלנו מה המקצוע של איש כזה? נניח שניתן להם רשימה של מקצועות: נהג מכוניות מירוץ, ספרן, כוורן, עורך דין, וחקלאי או פקיד. איך יענו הנחקרים?

     

    ובכן, באופן טבעי הנחקרים (ובעצם כך פועלים כולנו, אוטומטית ובלי להיות מודעים לכך) השתמשו בכלל היציגות. הם ניסו לראות איזה תכונות מאפיינות או יציגות לכל מקצוע מהרשימה ולבחון האם הן מתאימות לתכונות של האדם שהוצג בפניהם.

     

    מה דעתכם? ובכן, רוב האנשים יגידו שהאיש שלנו הוא ספרן. מסכימים? ברור! ככה בדיוק מאופיין ספרן. נכון? יושב בשקט בספריה ולוחש לספרנית שלידו. הוא חובב ספרים ולא מוחצן ולא דרמאטי. לא? לפחות ככה חושבים הרוב.

     

    אז מה הבעיה פה? הבעיה היא שכאן השימוש ביוריסטיקת הייציגות שאמר לנו "הוא ספרן" מכשיל אותנו. היוריסטיקה הזו, במקרה הזה, יכולה לקלקל לנו. כי אנחנו לא לוקחים בחשבון חישובים סטטיסטיים.

     

    נסביר. אם אפעיל סטטיסטיקות לעזרתי, אני צריך לחשוב ככה: כמה ספרנים יש באוכלוסיה? נניח ש-1%. אולי בעצם עשירית אחוז. לא משנה זה סתם לצורך הדגמה. וכמה פקידים יש באוכלוסיה? בטח 10% או 20%.

     

    ובכן, אז מה יותר סביר להניח על המקצוע של האיש שלנו? שאלה טובה. לסמוך על היוריסטיקה? הרי הוא ממש ממש מתואר כמו שצריך תאר ספרן, אבל מצד שני כמה ספרנים יש בעולם? האם כל הספרנים נראים ככה? אולי יש המוני אנשים שעונים לתיאור הזה והם לא ספרנים. ואולי יש הרבה ספרנים שכשהם יוצאים מהספריה הופכים לצעקניים, מוחצנים, פרועים ומצחיקים. האמת, אני בטוח שזה המצב.

     

    אז מה אמרנו כאן?

    אמרנו בטורים האחרונים שהאיש שאמור להחליט בנושאי כלכלה צריך לחשוב כמו מכונת חישוב תועלתנית ואוגואיסטית.

    אמרנו שהוא צריך לחשוב הנאות ותועלות. אבל האיש הזה אינו מכונת חישוב. מסתבר שהאיש הזה נשען על כל מני קיצורי דרך מחשבתיים שלפעמים עוזרים לו ולפעמים מקלקלים לו.

     

    ד"ר אושי שהם קראוס , פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות.


    פורסם לראשונה 26/04/2013 09:05

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים