שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    להקת היהודים במופע בלט: פיוז'ן מוצלח

    שיתוף הפעולה בין רקדני הבלט הישראלי לבין להקת הרוק "היהודים", הצליח ליצור תמהיל מגוון במיוחד של צופים, ולקרב שני קצוות מוזיקלים זה אל זה. הגר בוחבוט נהנתה

    מופע המחול המסקרן של להקת "הבלט הישראלי", תחת ניהולו האמנותי של עידו תדמור ובשיתוף להקת הרוק הישראלית "היהודים", התקיים אמש (שבת) במסגרת "פסטיבל האביב" בעיר ראשון לציון. המופע ארך כשעתיים, בהן הוכיחו המשתתפים כי שני הקצוות התרבותיים יכולים למרבה ההפתעה, להשתלב בצורה מוצלחת במיוחד.

     

    מחברים טוב. היהודים על הבמה עם הבלט הישראלי (צילום: הגר בוחבוט) (צילום: הגר בוחבוט)
    מחברים טוב. היהודים על הבמה עם הבלט הישראלי(צילום: הגר בוחבוט)

     

    המופע נחשב ליריית הפתיחה של תדמור בתפקידו החדש כמנהל האמנותי של להקת "הבלט הישראלי", הנכנס לנעליים המיתולוגיות של מייסדת הלהקה ברטה ימפולסקי. על רקע סערת המינוי, במהלכה עתרה ימפולסקי לבית הדין לענייני עבודה במטרה למנוע את הדחתה מהתפקיד על ידי הוועד המנהל של הלהקה, היו גם מי שהרימו גבה על הבחירה ה'פופוליסטית' לכאורה בתדמור.

     

    המלעיזים טענו שהחיבור עם להקת "היהודים" מוזיל את התדמית של ה"הבלט הישראלי", ומונע משיקולים כלכליים יותר ואמנותיים פחות. יחד עם זאת, במדינה שבה תרבות המחול כמעט ולא קיימת, בה רקדניה נאלצים להתקיים ממשכורות זעומות, מיוחד היה לראות כיצד במהלך ערב אחד הופכים הרקדנים לכוכבי רוק בעצמם, עד כדי כך שהקהל מתקשה להיפרד מהם בתום המופע.

     

    כוריאוגרפיה של ארבעה, רוק בלתי מתפשר (צילום: הגר בוחבוט) (צילום: הגר בוחבוט)
    כוריאוגרפיה של ארבעה, רוק בלתי מתפשר(צילום: הגר בוחבוט)

     

    על הכוריאוגרפיה למופע אחראים יורם כרמי, סהר עזימי ("דה וויס"), יוני סוטחי ותדמור בעצמו, האחראי גם על הניהול האמנותי של הפסטיבל כולו. הארבעה שילבו קטעי מחול בביצוע רקדני הבלט הישראלי, על במה אחת יחד עם להקת היהודים, שבחרה ברפרטואר מפתיע: לצד הלהיטים הגדולים שלהם כמו "מחפש תשובה", "ג'קי" ו"קח אותי", נבחרו גם שירים שבדרך כלל אינם זוכים לביצוע בהופעות, כמו "Where Do You Go", "Father" ו"לפעמים (נץ)".

     

    המופע נפתח בלהיט "אם כבר", ובמהלכו נרשמו מספר הפוגות בהן פינו הרקדנים את הבמה לטובת להקת היהודים, שמצדה התעקשה על מופע בועט ובלתי מתפשר, על אף התמהיל המשונה של הקהל, שהורכב מכל שכבות הגיל. יחד עם זאת, לרגעים ההפוגות הללו הפכו ארוכות מדי, וכללו שלושה שירים רצופים, בהם תפסה הלהקה את מרכז הבמה והשכיחה את העובדה שמדובר במופע משותף.

     

    הקהל התקשה להיפרד (צילום: הגר בוחבוט) (צילום: הגר בוחבוט)
    הקהל התקשה להיפרד(צילום: הגר בוחבוט)

     

    הרקדנים מצידם, הגמישו את המושג "בלט קלאסי", והפיחו בו חדשנות, מקוריות ותעוזה. אחד הקטעים כלל כוריאוגרפיה שבוצעה על ידי רקדניות כשלרגליהן רק נעל פוינט אחת, ואילו הרגל השנייה נותרה יחפה לחלוטין. את השיר "Where Do You Go" ליווה "פה דה דה" (ריקוד לשניים, דואט) מהפנט במיוחד, שהדהד את מילות השיר בצורה מושלמת.

     

    בשיר "מחפש תשובה", בזמן שהרקדנים מילאו את חלל הבמה, קולם של סולני להקת היהודים תום פטרובר ואורית שחף נשמע היטב, אבל במשך דקות ארוכות אף אחד לא ראה אותם. אז נגלו השניים כשהם ממוקמים משני צידי האולם, בגובה שלטי יציאת החירום. ההעמדה הזו יצרה פנורמה רחבה במיוחד של שימוש בחלל, שהצליחה להפתיע את היושבים באולם.

     

    המופע נחתם בלהיט "הזמן שלך", במהלכו תפסו הרקדנים בזה אחר זה את

    מקומם על הבמה, כשחברי הלהקה מסתובבים ביניהם. הקהל, שנאלץ להישאר ישוב לאורך כל המופע ולהסתפק בתנודות ראש קלות, מצא פורקן בהדרן: ביצוע מופרע במיוחד ל"עוד ארון אחד", בסיומו צרח פטרובר את שמות הרקדנים אל תוך המיקרופון - ואלה עלו בזה אחר זה אל הבמה. כמיטב המסורת חולקו ורדים לרקדניות, והכוריאוגרפים עלו אף הם אל הבמה לקול תשואות הקהל הנלהב.

     

    נדמה כי לערב אחד, רקדני הבלט הישראלי הפכו בעצמם לכוכבי רוק, למושאי הערצה של ממש. הפיוז'ן הלא קונבנציונלי בין מחול קלאסי לבין רוק מנסר, מצליח לסייע לדימוי של שניהם באותה המידה. צעירים רבים מדירים רגליהם ממופעי מחול מעונבים, בדיוק כשם שמבוגרים מסרבים להבין 'מה זה הרעש הזה'. חציית הגבולות הנוקשים של הז'אנר הקלאסי, הוא אידיאל שיש לטפח. לא רק לטובת הנגשת הבלט הקלאסי לקהלים חדשים, אלא גם ובעיקר לטובת מקוריות היצירה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    להקת היהודים. הופעה בלתי מתפשרת
    צילום: ירון ברנר
    לאתר ההטבות
    מומלצים