תושבי אסיה מזדקנים, והמדינות זקוקות לטכנולוגיה
מדינות אסיה מתמודדות בדרכים שונות עם הגידול באוכלוסיית הקשישים: בעוד שסין מחייבת בחוק את הבנים לדאוג להוריהם, יפן חולמת על גדודי רובוטים שיטפלו באזרחים המזדקנים. חברות שיציעו טכנולוגיות ומוצרי בריאות מתאימים יוכלו ליהנות מפוטנציאל עסקי של מאות מיליארדי דולרים
בימים אלו עומד מעמדו החברתי של האדם הזקן במבחן במזרח אסיה. מדובר במדינות שתרבותן שואבת מהתרבות הסינית העתיקה, אומות שנושאות איתן את הטאו ואת תורת קונפוציוס כקווים מנחים, שבהן הקבוצה חשובה לא פחות, ולעתים אף יותר, מאשר היחיד. אומות שבהן יש חשיבות עצומה ללכידות הקבוצתית ובעיקר ללכידות המשפחה, ותרבותן מקדשות את ההיררכיה, המשמעת והכבוד לאדם הבכיר ולאדם הזקן.
לכתבות נוספות של טל רשף
בסין הקיסרית המונח "צה" שימש לציון אדם קשיש וגם לציון זקן ופילוסוף באותה מידה. השפה מצביעה על יחס, על צורת חשיבה. התואר הזה שימש לציון כל הדמויות האיקוניות בתולדות החשיבה הסינית: לאו-צה שכתב את ספר הדרך והסגולה, קונפוציוס (קונג פו-צה), מנג צה, וגם אותו ג'ואנג צה שהתעורר ולא ידע אם הוא פרפר שחולם שהוא ג'ואנג צה או ג'ואנג צה שחלם שהוא פרפר. היום מדינות אלו הולכות ומתפתחות כלכלית, רמת החיים בהן עולה, ואנשי הגיל השלישי, עם "צה" או בלעדיו, הולכים ומתרבים.
הספר "האדמה הטובה" של פרל בק מתאר את הימים של לפני המודרניזציה בסין. ואן לון, גיבור הספר, חולק את הביקתה שלו ואת מנת האורז עם אביו הבא בימים, ומטפל בו במסירות אף יותר מאשר באשתו ובילדיו, ונושא אותו לכל מקום שנדרש.
כבר במהלך עלילת הספר מתחולל שינוי כאשר בניו של אותו איכר מפנים עורף למסורת הזאת כאשר הוא בבוא תורו מזדקן והולך. היום, למעלה ממאה שנים לאחר תקופת עלילת הספר, הדברים כבר רחוקים עוד יותר: סין, כמו מרבית שכנותיה, מצויה במירוץ אחר המיליון, המונים נוטשים את הכפר לטובת העיר, את המשפחה המלוכדת לטובת הגירה אל מרכזי שגשוג, ואת ערכי האתמול לטובת הערכים של המחר.
היום כשסבתא וסבא מצויים במרחק של ימי נסיעה ארוכים ברכבת, ובניית קריירה דורשת שעות פעילות רבות בכל יום, מעמד הזקן משתנה. בתקופה בה האוניברסיטה והאינטרנט מחליפים את הידע המצוי בראשו של האדם הזקן, "צה" נהפכת למילה אנכרוניסטית משהו.
רמת החיים העולה מאפשרת לקשישים לקבל טיפול סיעודי ורפואי טוב יותר, לאכול טוב יותר ולפיכך לחיות שנים ארוכות יותר, אך האם הם חיים טוב יותר? היום כאשר מרבית אוכלוסיית המזרח חיה בערים צפופות ובונה קריירה, יש פחות ופחות זמן להוליד ילדים וגם סבא וסתבא כאמור נמצאים במרחקים ואינם יכולים לסייע בטיפול בהם. המשפחה לפיכך מולידה פחות ילדים ובינתיים היא מטופלת בהורים מדקנים לאורך שנים רבות יותר מאשר בעבר. אסיה נהיית זקנה ובודדה יותר.
אכן סין מזדקנת ואסיה בכללה מזדקנת. בה במידה שלהורים יש פחות זמן לטפל בגידול ילדיהם, כך יש לבנים בבוא תורם פחות ופחות פנאי לטפל בהוריהם וסביהם, ומישהו צריך לעשות זאת. מי?
יפן לא מעוניינת בעובדי סיעוד מנפאל והפיליפינים
סין כמו סין חוזרת אל המקורות בדרכה ההחלטית, וחוקקה בשנת 2012 חוק המחייב בנים לדאוג להוריהם מבחינה כלכלית ואף מגדיר את חובתם לבקר אותם לעתים מזומנות. אם לא יעשו זאת זכאים ההורים לתבוע אותם בבית המשפט.
בהונג קונג, יפן, סינגפור, טאיוון ושאר המדינות הקונפוציאניות שמקדימות את סין מבחינת רמת חיים, ההתמודדות היא שמרנית יותר, ולאלה שאין באפשרותם לחיות עם צאצאיהם מוצעים בתי אבות וסוגים שונים של דיור מוגן. במדינות אלו גדלים תקציבי הסיעוד לצד תקבולי הפנסיה, ובשנים האחרונות יפן היא המדינה בעלת ההוצאה הגבוהה ביותר בעולם לנפש על סיעוד ועל בריאות.
ההוצאה הזאת צפויה להיות גבוהה מאוד בהמשך הדרך גם במדינות שיצטרפו למעגל השגשוג: סין ואחריה וייטנאם. כסף רב ממתין בעסקי הסיעוד והגריאטריה של אסיה. ה-NIPSSR בטוקיו (National Institute of Population and Social Security Research) צופה כי בשנת 2030 יחיו ביפן למעלה מ-7 מיליון קשישים בבדידות וידרשו טיפול, ויוקצו לכך למעלה מ-200 מיליארד דולר בשנה. סכומים אלה צפויים להתגמד ביחס לתקציבים שיוקצו בסין כאשר היא תגיע למימדי השגשוג וההזדקנות של שכנתה שממזרח.
יש מי שכבר ממהר לתת לכך מענה. בקרב הפיתוחים היפניים בתחומי הרובוטיקה ניתן למצוא אחוז גבוה של שימושים סיעודיים. יפן, שיש בה כאמור פחות ופחות כוח אדם צעיר, ושגם לא מאפשרת הגירת עבודה אליה, לא מעוניינת בגדודי אנשי כוח עזר מהפיליפינים ומנפאל כמו אצלנו. בניגוד לכך הם חולמים על רובוטים חרישיים שינועו על גלגליהם במסדרונות בתי החולים, יעלו במעלית לבתי הקשישים באוסקה וטוקיו, יציעו את המיטה, יאכילו, יכינו תה ירוק, יחליפו מצעים, ירחצו ואף ישמשו כבני שיח לאדם המזדקן והבודד שילדיו חיים במרחק רב ממנו.
לישראל, מעצמת החדשנות שבמערב היבשת, נכון תפקיד ולצידו הזדמנות כלכלית גדולה. החברות המפתחות אזיקים אלקטרוניים יכולות להניח הצידה את המעקב אחר אסירים בחופשה לטובת מעקב אחר קשישים הזקוקים לסיוע. קיים ביקוש רב לתרופות למניעת דיכאון לטובת קשישים בודדים שהחינוך הקונפוציאני לא הכשיר אותם לחיים לבד. יש צורך במיטות משוכללות למניעת פצעי לחץ, בתוספי מזון לגיל השלישי, בפתרונות לחולי פרקינסון ואלצהיימר והרשימה עוד ארוכה.
הגופים הדורשים זאת הם לעתים חברות בשוק הפרטי ולעתים גופים ממשלתיים, הכל משתנה ממדינה למדינה ויש למפות את הצרכים והביקושים. על מנת להגיע אליהם ולשכנע ולמכור יש להכיר את המדיניות הממשלתית שמאחוריהם: למדתם מה אומרת על כך תוכנית החומש הסינית?
יש להכיר את התקציבים ואת הצרכים היחודיים של הקשישים במדינות אלו, שנגזרים מתרבותם. כמו כן צריך לפעול בהתאם לדרך החשיבה של איש הרכש האסיאתי, הבא מתרבות שונה ופועל על פי קודים אחרים של עשיית עסקים.
טל רשף הוא יועץ ומרצה לתרבויות ועסקים במזרח אסיה , מנהל את פורום אסיה – ישראל לעסקים, מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין".
לפנייה לכתב/ת 
