שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חנוך לוין על בימות פולין: "תיאטרון שדורש אומץ"
    איך הפך חנוך לוין למחזאי הכי מבוקש בתיאטרון הפולני? רגע לפני פתיחתו של פסטיבל בינלאומי שמוקדש ליצירתו, מציעים שחקנים ובמאים פולנים פרשנות משלהם לשאלה. "הוא גורם לך לצחוק ולבכות בו זמנית, כמו בחיים"

    את הדרך למלתחות צריך לפלס בעדינות בין הקהל שממלא את אכסדרת Narodowy. התיאטרון הלאומי של פולין מציג הערב את "מלאכת החיים" של חנוך לוין. אם בחייו רווחה המחשבה שמחזותיו "ישראליים מדי" עד כדי שזר לא יבינם, באה פולין והוכיחה אחרת.

     

     

    עשרה ממחזותיו של לוין מציגים בשנים האחרונות במקביל ברחבי פולין. מספר לא מבוטל של מחזות נוספים פרי עטו נמצאים כעת בשלב התרגום במטרה למצוא גם להם בית. בפולין, שממעטת להציג על במותיה המרכזיות מחזאות עכשווית זרה, לוין הוא ללא ספק תופעה יוצאת דופן.

     

    "אשכבה". פחדים אוניברסליים לצד הומור גרוטסקי
    "אשכבה". פחדים אוניברסליים לצד הומור גרוטסקי

     

    "עידן האידיאולוגיות הגדולות נגמר. כיבוש, מלחמות, קומוניזם, נתנו לתיאטרון הפולני סיבות להילחם ולמרוד. כעת אין לו סיבה להילחם. המחאה הפכה לכתיבה פובליציסטית שמתייחסת ליומיום", אומרת אליזבטה פריסטר, ממחלקת התרבות של משרד החוץ הפולני.

     

    רופא אכזרי של הנפש

    לדבריה מדובר בתקופה אבודה אליה נדרש גם התיאטרון להגיב. "אנחנו חיים בעידן חדש והתיאטרון מחפש זהות וצורות חדשות. במובן זה יש משהו מאוד מושך בכתיבה של לוין, אבל זו לא הסיבה היחידה. הוא נע בין הרהורים אקזיסטנציאליסטים יומיומיים לבין אירוניה ומאפשר להתמודד עם פחדים אוניברסליים באמצעים של הומור וגרוטסקה. הוא פילוסוף, משורר, רופא של הנפש אבל גם אכזר. הוא מציב בפנינו מראה".

     

    קז'ישטוף ורליקובסקי. התחיל את המהפכה (צילום: Stefan okolowicz)
    קז'ישטוף ורליקובסקי. התחיל את המהפכה(צילום: Stefan okolowicz)

     

    הכל החל לפני כחמש שנים כשקז'ישטוף ורליקובסקי, הילד הרע של התיאטרון הפולני ואחד הקולות הבולטים באירופה, עיבד וביים את "קרום" של לוין. על אף שאסופת תרגומים למחזותיו של לוין פורסמה עשור קודם לכן, ההצגה של ורליקובסקי - בועטת ופרובוקטיבית כדרכו - היתה זו שהסעירה את הסצנה המקומית. ההצלחה בפולין ומחוצה לה עוררה תיאבון וסקרנות. מנהלים אמנותיים, במאים ויוצרים חזרו אל הטקסטים המתורגמים ומה שהחל כטפטוף, הפך למבול של הפקות בתיאטרונים בכל רחבי פולין.

     

    "כשאתה יוצר הפקה מוצלחת, ילכו בעקבותיך", אומר יאן אנגלרט, מנהל התיאטרון הלאומי ובמאי "מלאכת החיים", אחת משתי הצגות שייצגו את פולין בפסטיבל בינלאומי שייערך בתיאטרון הקאמרי בשבוע הבא ובמרכזו יצירתו של לוין.

     

    האם מדובר באופנה? גם אבל לא רק. "זה אולי לא מקובל לומר, אבל אני חושב שהדם הפולני והיהודי מעורבבים זה בזה. הדמיון בולט במחזות של לוין. הוא מתבדח על סִבְלוֹת החיים ועל הצדדים המכוערים שלא מדברים עליהם. זה מאד קרוב לפילוסופיית החיים הפולנית".

     

    על תפישות עולם דומות וגורל משותף מדבר גם הדרמטורג תומאש קוביקובסקי. "הרגישות וההומור בכתיבתו של לוין הם התגלמות כל מה שהייתי מכנה 'התרבות הפולנית-היהודית' שאינה קיימת פה יותר אבל נפקדת-נוכחת מאד בתת-מודע הלאומי. ההומור העצמי מחבר בינינו לאורך דורות, וקיים לאורך ולרוחב הכתיבה של לוין. אולי הנוכחות האדירה הפתאומית של לוין בפולין, היא עדות לכך".

     

    "מלאכת החיים" של חנוך לוין. לקרוא במחזה כמו בספר שירה (צילום: רוברט יבורסקי)
    "מלאכת החיים" של חנוך לוין. לקרוא במחזה כמו בספר שירה(צילום: רוברט יבורסקי)
     

     

    זו האכזריות השקטה וחסרת הרחמים שתפסה את קוביקובסקי ולא הרפתה. גם אנגלרט נִשְבַּה בקסמו כבר בקריאה הראשונה. "קראתי אותו כמו שקוראים שירה. הוא נגע ללבי. אולי כיוון שאני בגיל שמתקרב לסוף. לוין הוא משורר אינטליגנטי ועמוק והמחזה עורר בי רגשות שחוויתי פעמים נדירות. הייתי חייב לביים אותו".

     

    מתסכול, לאהבת הטקסט

    ההתבוננות הכירורגית במערכות יחסים אינטימיות בין בני אדם היתה גורם נוסף שמשך את אנגלרט אל הטקסט ועורר במקביל שאלות על עתיד התיאטרון. "בעבר, מערכות יחסים התנהלו ברבדים שונים. הכל היה משחק, מאבקי כוחות, תחרות סמויה. זה מהותי. היום התקשורת שונה, מהירה ופשטנית. בשביל התיאטרון זה הרסני. חיים נטולי ניואנסים וסבטקסט לא מאפשרים אינטרפרטציות. זה קומיקס. אני מחפש את התיאטרון של החיים ואצל לוין מצאתי אותו".

     

    "פופר". בין עשרת ההפקות שרצות במקביל בפולין (צילום: Bartek Sowa)
    "פופר". בין עשרת ההפקות שרצות במקביל בפולין(צילום: Bartek Sowa)

     

    מסתבר שההתמודדות עם שפתו הייחודית של לוין בפולין, אינה עניין של מה בכך. עבור אנה שניוק, מהקומיקאיות הפופולריות הפולניות, החזרות היו מאבק מתמשך. "שפת הכתיבה שלו שונה מכל מה שהכרתי. זה לא עוד טקסט אלא פואטיקה וצריך להסתגל לזה. נאבקתי בו במהלך החזרות, וזו הפעם הראשונה בחיי שבכיתי מתסכול. רק כשנכנסתי לעומקו של המחזה - התאהבתי".

     

    האתגר שמציב הטקסט לשחקנים מורכב מכך, לדעתו של הבמאי. "הדרמה שלוין בנה מתרחשת במתח שבין שני השחקנים. זה מקום עדין ושביר. הוא מוליך אותם על חבל דק ללא קביים תומכים, דורש מהם לשבור הרגלים, להתפשט מסגנון משחק נוח ומוכר ולהגיע למקום חדש. קל יותר לשחק ריאליזם בעולם של פעולות יומיומיות. במובן זה הוא עושה לשחקנים עבודה קשה".

     

    אגנשקה אולק, שמתמחה בתרגום מחזותיו של לוין לפולנית, מחזקת את דבריה של שניוק. "להתמודד עם לוין נדרש אומץ. זה אתגר לבמאים, לשחקנים ולקהל. הטקסטים שלו מצריכים כלים שונים מאלה שהתיאטרון הפולני הכיר. יש לו האומץ להסתכל לחיים בעיניים ולומר דברים בצורה ישירה אבל מתוחכמת. הוא כתב על נושאים שלא נהוג לדבר עליהם והציג את הצדדים המגוחכים, האפלים והמכוערים שבבני האדם באופן תיאטרלי. הוא כתב שירה נעימה לאוזן על מציאות אכזרית. זה חסר פה".

     

    האדם, הקומדיה והטרגדיה

    את כתיבתו של לוין מזכירים בפולין בנשימה אחת עם מחזאים ענקים כמו צ'כוב, בקט ויונסקו. "השאלות שהוא מציב דומות להרהורים שמציפים המחזות של צ'כוב. בשני המקרים מדובר בשיעור לחיים. לוין גורם לך לצחוק ולבכות בו זמנית, ונע בין קומדיה לטרגדיה כמו בחיים", אומרת שניוק.

     

    גם אולק קושרת בין המחזאי הישראלי לרוסי. "נהוג להשוות בינו לבין בקט ויונסקו. זו טעות בעיני. זה אולי מוזר אבל מצאתי הרבה תקווה במחזות שלו. הוא נותן לדמויות ולצופה כוח להתמודד עם החיים. מעין צ'כוב אבל יותר בועט". אנגלרט, מצדו, ממקם את לוין בין צ'כוב לבקט. "המבנה קרוב לבקט, אבל הפסיכולוגיה נעה במחוזות של צ'כוב. ההבדל המהותי הוא שצ'כוב כתב על טרגדיה של דור בעוד שלוין עסק בטרגדיות של יחידים".

     

    ההשוואה המחמיאה לגדולי הכותבים והמאסה הקריטית, שהפכה את לוין למחזאי העכשווי הפופולרי ביותר בפולין, נותנות לכתיבתו תוקף אוניברסאלי ומפריכות את הטענה כי מדובר בכותב מקומי.

    גם בפולין, כך מסתבר, מציעים מחזותיו הצצה אל הנפש פנימה והשתקפות של החיים על כל היופי והכיעור שבהם. גם בפולין כל אחד וְהַלֶוִין הפרטי שלו.

     

    "הוא עורר בי מחשבות על חיי שלי, וגרם לי להבין שמנקודה מסוימת אדם צועד אל המוות ואין מי שיגן עליו", אמר ורליקובסקי על גיבור המחזה "קרום" שביים. 

     

    "זה מחזה אישי עבורי. מחזה שהפך לחלק ממני וקרב אותי לעצמי. לאורך שנים, התיאטרון הפולני האמין שיופי נותן לאנשים תקווה. אנשים חיפשו בתיאטרון את מה שהתקשו למצוא בחיים. התיאטרון התרחק מאלמנטים של הרס - על אף שהם חלק מהחיים - בכדי לְרַצוֹת, להנעים, להרדים. תיאטרון מעולם לא היה מבחינתי בידור. תיאטרון הוא מקום קשה שמחייב אותך לקחת סיכונים. אנשים מגיעים לתיאטרון כי מה שיש בחוץ לא מספק אותם, והם זקוקים למשהו נוסף שיעורר את התת-מודע. אל המקום הזה כיוון לוין".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חנוך לוין על בימות פולין: "תיאטרון שדורש אומץ""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גיאורגס אנדרו
    יאן אנגלרט. "לוין קרוב לפילוסופיית החיים הפולנית"
    צילום: גיאורגס אנדרו
    7 לילות
    מומלצים