לא הכול ורוד בקהילה
אחרי פענוח פשע השנאה, הגיעה שעתנו - חברי הקהילה הגאה - לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמנו. האם אנחנו ערים מספיק לעבירות מין והאם אנחנו פועלים למגר אותן?
כשאדם עטוי שחורים נכנס לחדר מלא בני נוער וצעירים במוצאי שבת ומתחיל לירות בהם בנשק שהביא איתו מראש בקור רוח ובכוונה קטלנית רק כי הם הומואים, לסביות, ביסקסואלים או טרנסג'נדרים - זה לא יכול להיות אלא פשע שנאה. איני יודע דבר על החשדות המיוחסים לפעיל בקהילה הגאה (אין לנו עדיין דרגות בקהילה, אז הוא לא בכיר בעיניי), אבל גם אם הם נכונים, אין בכך כדי להוות הצדקה או הסבר להחלטת שלושת הרוצחים לבצע טבח מתוכנן ושטני במקום בילוי לבני נוער שלא פשעו ולא חטאו. לאחר שפשע השנאה הזה כנראה פוענח, הדבר החשוב ביותר הוא המסקנות שלנו כקהילה והדרך שבה אנחנו צריכים לפעול.
ראשית, אבהיר שאי אפשר לנתק את ההסתה נגד הקהילה בתקופה שלפני הטבח לבין הטבח עצמו שבוצע שנים ספורות לאחר דקירתם של שלושה ממשתתפי מצעד הגאווה בירושלים: הסתה פרועה ואלימה הכוללת ממד של דה-לגיטימציה ואפילו דה-הומניזציה של אנשים כבר הביאה לפגיעות בנפש במדינת ישראל. זה שנים שהקהילה הגאה מתמודדת עם דעות קדומות, הומופוביה מושרשת והסתה בכל המישורים שמקלות ואף מעודדות אנשים מסוימים לקחת את החוק לידיים. רבים מחברי הקהילה סובלים מאלימות ומאפליה יומיומיות.
עוד בערוץ הדעות :
תלמידים, די לבכיינות / משה מוידובניק
שבועת הפליטים / עידו לוריא
החשדות נגד הפעיל בקהילה, גם אם יתבררו כנכונים, אינם מטילים כל עננה על הקהילה. הטענה כאילו בקהילות מסוימות אין תופעות שקיימות באוכלוסייה הכללית הוא רעיון ילדותי ואפילו טפשי ומעיד כי המטרה סומנה מראש - הטלת דופי בכל מחיר. אנחנו ככל קהילה אחרת. אנחנו לא טובים יותר ולא רעים יותר רק משום שאנחנו הומואים, לסביות, ביסקסואלים או טרנסג'נדרים. כשם שקיימים רוצחים, אנסים וגנבים בקרב הסטרייטים - קיימים רוצחים, אנסים וגנבים להט"ב.
האם פעלנו מספיק נגד עבירות מין?
עם זאת, נדמה שהגיעה שעתנו - חברי הקהילה הגאה - לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמנו, לאחר שכבר הגענו להישגים חשובים ואנחנו ממשיכים בגאווה במאבק לשוויון, ולבדוק אם אנחנו ערים מספיק לעבירות מין ובמיוחד נגד קטינים וצעירים ואם אנחנו פועלים מספיק למגר עבירות מין ומקרים של ניצול. ההתמודדות חייבת להיות ממקום של כוח ומבלי שניתן לגילוי של מקרים כאלה לרפות את ידינו ולאפשר להומופובים להשתמש בכך ככלי לניגוח.
בעניין זה אציין, שהתמיכה שהפגינו ראשי ה"אגודה" בחשוד הייתה לכל הפחות מוקדמת מדי. במקרים של תלונות על עבירות מין ובייחוד בקטינים, יש להיזהר מהבעת תמיכה פומבית שעלולה לפגוע בקורבנות נוספים ואף למנוע מהם להתלונן.
חשוב להבהיר שקורבנות להט"ב של אלימות מינית וניצול, ובמיוחד צעירים וחסרי ניסיון, מוצאים את עצמם נעולים בארון כפול. הם נדרשים להתמודד לא רק עם עבירת המין, כמו כל קורבן, אלא גם עם הגילוי של הנטייה המינית, לפעמים אל מול סביבה בלתי תומכת, עוינת ואפילו אלימה. בני הנוער והצעירים משוועים לעיתים לדמות בוגרת ומעוררת אמון שתסייע להם להתמודד עם המורכבות של הנטייה המינית אל מול הסביבה הקשה שבחוץ.
חובה עלינו להוקיע אלימות מינית, להילחם בה ולסרב לתת לה לגיטימציה בתוך הקהילה, גם במחיר התקפות עלינו כשחשדות כאלה מתפרסמים. עם זאת, אף אחד מהצעדים שלנו לא יוכל לבוא במקום החיבוק, האהבה שאינה תלויה בדבר והקבלה של הזהות המינית של הבן והבת, מצד ההורים. החיים מחוץ לארון יכולים להיות קשים לא פחות מהחיים בתוך הארון.
יאן כרמל, עו"ד בתחום דיני העבודה, פעיל בתא הגאה של תנועת הליכוד ומתנדב בוועד למלחמה באיידס
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
