שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    להגיע ללב העניין: מסע פורץ דרך
    המסע הפורץ של מאגמה מיועד לנשים שכבר "היו שם". אחרי שהשתתפו במסע אחד הן יוצאות שוב כדי לקחת חלק בבניית המסלול עבור המשתתפות החדשות, אבל בעיקר כדי לחוות חוויה אחרת ומיוחדת. איילה אלון, הצטרפה למסע הפורץ לפורטוגל. הגיחה, בקעה. פרצה. וחזרה כדי לספר

    מהי מאגמה אם לא פורצת דרך? ככה בחולצות שחורות וקפוצ'ונים אדומים פרצנו את השגרה ואת מסלול היום יום לעבר האי האיברי, לעבר פורטוגל. הייתי כבר במסע, זו לא הפעם הראשונה ובכל זאת, מבלי לשים לב התרגשתי. התרגשתי ללבוש באמצע הלילה את מכנסי הדגמ"ח ולארוז את שק השינה. התרגשתי לפגוש את ענייהן הנוצצות של בנות המנהלה מאחורי הרים של ציוד לא נגמר. התרגשתי לפגוש שוב את קצוצת השיער שמלווה אותי מאז המסע לאפריקה השחורה. והכי התרגשתי לגלות ששוב נתתי לעצמי את המתנה הזו "מסע שטח נשי" וואו כמה שאני אישה.

     

    לצאת לדרך מרגשת (צילום: גליה ברקאי) (צילום: גליה ברקאי)
    לצאת לדרך מרגשת(צילום: גליה ברקאי)

     

    חייבת להודות שהפעם באתי אחרת. הפעם באתי אוהבת, פתוחה, מקבלת. כל המילים האלה שלעיתים יודעות להיות ריקות מתוכן התמלאו בטיסה הלילית באמת מדויקת ובצחוק מתגלגל. והמסע החל.

     

    הייתה לנו קבלת פנים מיוחדת במינה: עשרות חסידות מקננות למודות מסעות ליוו את המעבר מספרד לפורטוגל כאילו אומרות: "גם אנחנו נשיות גם אנחנו אמיצות גם אנחנו עושות זאת כל שנה כי חייבות לנוע לגלות עולמות ולפרוץ".

     

    להכיר עולמות חדשים (צילום: פנינה צדוק) (צילום: פנינה צדוק)
    להכיר עולמות חדשים(צילום: פנינה צדוק)

     

    הנה אני, אישה בת ארבעים, נפגשת שוב עם הג'יפ שיהיה לי בית לתשעת הימים הבאים ואני מרגישה חופשייה:

    החופש לנהוג במדינה זרה על אדמה זרה על מהמורות חדשות שאינן מוכרות לרגליי וגלגליי. כביש סלול ,דרך גיר וסלעי גרניט שפרצו ממעמקי האדמה לפני מיליוני שנים התלויים על בלימה ולא מפחדים מן הרוח. זו דרכה של המאגמה הפורצת. נהימת המנוע וקולו של הקשר הקורא לנו לשים לב ליופיו של הנוף ולנסוע בדבוקה ולחכות לרכב הבא מאחור כדי להזכיר לישובות בתוכו כי הן לא לבד ואנחנו כאן איתן. והקשר מגלה לנו מיהי פורטוגל ומה מחביאה היא מאתנו.

     

    קולות של שיר וצחוק נשמעות בערבוב בדרכינו למאהל. עמוסות תיקים שיכורות מן הדרך מקימות אוהל חולצות נעליים וחשות את מגע העשב הקר הרטוב והרך ומרגישות קצת בית כי כאן נישן. קולות הכנת ארוחת הערב עם מוזיקה פורטוגזית ועייפות קלה משמשים לנו לסימן כי הגענו והגיע הזמן להשיל הגנות וחומות ולהתמסר לטבע המזמין.

     

    ועוד יום עובר ולילות יורדים ומקרבים אותנו זו לזו, את האחת אל מסעה האישי וגם אל מפגש אחר עם מקומיים פליטים חבולים ואמיצים שבלי שבחרו נקרינו בדרכם. הוקסמנו גם מנערות בלק אדום וסומק וצמות צפופות שגילו לנו שאין חדש, רק אהבה ליפה ולאנושי ולאדם. והיה בית בן 200 שנה שכל חדר בו חלום ומנזר עתיק יומין שמחביא בתוכו סוד. ויין וגבינות וכפרי אחד עם שן אחת וחיוך מיליון דולר ופה מלא שוקולד.

     

    חוויה מקרבת - בין נשים, בינך לבין עצמך ובינך לטבע (צילום: גליה ברקאי) (צילום: גליה ברקאי)
    חוויה מקרבת - בין נשים, בינך לבין עצמך ובינך לטבע(צילום: גליה ברקאי)

     

    היום, אחרי שהתייבשתי ממימי ה"ריו טז'ו" וניערתי את אבק הגיר ממכנסיי האפורות, לאחר שייבשה הדמעה המתרגשת מקהילה יהודית שנעלמה אל הפחד וניקיתי את חולו של חוף האוקיינוס האטלנטי מנעליי נראה כי במבט לאחור לעולם לא אפרד מהגעגוע אל פורטוגל ואל הנשים שהלכו איתי בדרכיה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים