שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כל אחת חייבת כזה: המסע האישי שלי
    כעיתונאית היא רגילה לסביבה גברית וקשוחה, אבל כשציפי ארצי יצאה למסע מאגמה צ'אלנג' היא חששה - ארצי לא הכירה את הצוות שלה, לא ידעה כיצד תרגיש ללא הרגעים הפרטיים ולא האמינה שתסתדר עם כל כך הרבה נשים. רק ממרחק הזמן היא מודה שזה "מסע חובה לכל אישה"

    כל חיי עסקתי בתחומים שאני מאד אוהבת, כמו: עיצוב פנים ועיתונות. לצד כל העיסוקים האלה, רציתי לעשות עוד משהו. משהו שיסייע לי להתגבר על פחדים, חששות והסתייגויות ואולי גם להיפתח ולהיחשף. כששמעתי על מאגמה צ'אלנג' הסתקרנתי, אבל גם חששתי מאד.

     

     

    חששתי מהבלתי ידוע ויש הרבה לא ידוע במסע: מי תהייה איתי בצוות? האם נסתדר? חששתי מכך שפרטי המסלול לא לגמרי ידועים לי ואני טיפוס של פרטים קטנים, או בלשון אחר, "קונטרול פריק", חששתי מכך שלא יהיו לי את הרגעים הפרטיים שאני כה זקוקה להם בחיי היום יום שלי ובעיקר חששתי מהחשש עצמו.

     משהו בהכנות למסע הזה היה שונה מכל נסיעה אחרת שעשיתי קודם לחו"ל. מאגמה צ'אלנג' (צילום איה בו עזרי) (צילום איה בו עזרי)
    משהו בהכנות למסע הזה היה שונה מכל נסיעה אחרת שעשיתי קודם לחו"ל. מאגמה צ'אלנג'(צילום איה בו עזרי)

    עם מלאי החששות האלו הגעתי ליום המיונים שלפני המסע כשאני חושבת לעצמי "מה כבר יכול להיות? אני הרי לא חייבת לצאת למסע", טעות. אחרי יום המיונים השתוקקתי להתקבל, ובאמת, מרגע הישמע הגונג התחיל המרוץ נגד השעון; בדקתי דרכון, התחסנתי, קניתי כמה פריטים והתחלתי לספור את הימים ולהתרגש. משהו בהכנות למסע הזה היה שונה מכל נסיעה אחרת שעשיתי קודם לחו"ל.

     

    יוצאת לדרך חדשה ומרגשת

    כבר עם הנחיתה בארמניה אני מתחילה לקלוט שאני מתנתקת ולא מביטה לאחור. בירידה מהמטוס משקיף לעברנו האררט במלוא תפארתו וג'יפ חדש מחכה לנו ומעכשיו ילווה אותנו בכל ימות המסע. כבר שם אני מתחילה להרגיש תחושת חופש שמבהירה לי היטב: שכחי מהעבודה, מהמשפחה ומהכל, את מתחילה את המסע שלך. למזלנו, כבר בבואנו אנחנו מצטרפות לפסטיבל מקומי שחוגג יותר מ-2,000 שנים לבירה ירבאן, וזה בהחלט עוזר לי להפיג את המתח הראשוני.

     

    בהתחלה, קשה לי לחלוק את מרבית שעות היום עם שלוש נשים בג'יפ (ובשאר השעות עם עוד 30 נשים). מרבית השנים עבדתי כעיתונאית לצד גברים והייתי חייבת להסתיר חולשות ולהוכיח את עצמי, אבל אני מתבוננת סביבי ומנהלת שיחות פנימיות ביני לביני. אני יכולה לפרוץ את החומה שבניתי סביבי ומה שמאד מסייע לי זה לראות איך נשים אחרות מקלפות מעצמן מגננות לאט לאט. במסע הזה יכולתי להרגיש נינוחה, בלי צורך להוכיח כלום לאיש. אני זו אני ואני מקבלת אותי.  

    יוצאת לדרך חדשה (צילום: איה בן עזרי) (צילום: איה בן עזרי)
    יוצאת לדרך חדשה(צילום: איה בן עזרי)

    במסע שלנו היו נשים בטווח גילאים שנע מ-20 פלוס ועד 60 פלוס והשתתפו בו נשים חילוניות לצד דתיות. בצוות שלי היינו ארבע נשים: שתי דתיות ושתי חילוניות והיינו צוות נפלא. לא יכולתי לאחל לעצמי צוות טוב יותר. בעצם, מה שאני מנסה להדגיש זה שבמסע הזה נעלמים פערים כלכליים, מנטליים, פוליטיים ואחרים. הייתה אווירה נפלאה ותחושת ביחד.

     

    לפגוש משהו אחר

    אחרי יום ראשון מפרך ומהנה במיוחד החלו ימי המסע ועמם שלל חוויות שלא נחשפות למרבית המטיילים הרגילים:

     

    אחת מהן היא החוויה של מגע עם הכפריים הארמניים. באחד המפגשים הגענו לצלע הר מדהים שבו חיה משפחה כפרית שעוסקת בחקלאות. מיד כשראו אותנו הזמינו אותנו להיכנס לביתם והציעו לנו תפוחים טריים שזה עתה נקטפו מהעץ. אותי זה מאד ריגש, אני לא רגילה למחוות כגון אלה בארצי וכמובן שהחזרנו להם בחום וכיבדנו את הילדים במיני ממתקים וחטיפים.

     

    באחד הימים טיפסנו במעלה ההר, בדרך לא דרך, צרה ומפותלת. מאד פחדתי. יש לי פחד גבהים וזו הייתה שעת המבחן, הנוף היה עוצר נשימה אבל גם הפחד עצר את נשימתי. התבוננתי סביבי. לידי ישבו עוד נשים, כולן אמהות, כולן רגועות ובג'יפ המוביל אותנו יושבת עמית, מדריכה אמיצה ויודעת דרך שקשה למצוא כמותה, ואני נרגעת. חשוב לי לציין: לא הייתי צריכה להוכיח לפני גבר זה או אחר שאני אמיצה או יודעת לנהוג ברכב 4X4, פה הייתי בקרב נשים כמוני, אנחנו לא בתחרות, לא מנסות להוכיח מאומה, להפך, אנחנו תומכות אחת בשנייה והמטרה של כולנו משותפת. אין מי שדוחק בנו, יש רק מי שמדריך ומלווה אותנו.

     

    פחות חשוב לי לספר לכם איפה היינו ומה ראינו. נכון, ארמניה מדהימה וכדאי לבקר בה, אבל המסע הזה היה עבורי יותר מסע עם עצמי ואל תוך עצמי. אני לקחתי אותי למסע. לא את היותי בת, אמא, רעיה או סבתא. אותי, רק אותי. וכל פחד או חשש, געגוע או כאב, היו נטו שלי, רק בגללי ורק שלי ולכן גם ההתמודדות אף היא הייתה שלי לבד בלי רעשי רקע.

     

    זה היה מסע שבו חשפתי את עצמי בפני עצמי, וגיליתי את היכולת שלי לחשוף את עצמי לפני אחרות. היום אני אשה פתוחה יותר.  

    לחשוף את עצמך בפני נשים שאת לא מכירה (צילום: איה בן עזרי ) (צילום: איה בן עזרי )
    לחשוף את עצמך בפני נשים שאת לא מכירה(צילום: איה בן עזרי )

    המסע הזה כל-כך חשוב בעיני עד שהמלצתי לבתי לצאת אליו והיא הקדימה אותי ואפילו יצאה למסע לפני, פגשה נשים נפלאות והן חברות עד היום. אין לשער את הסיפוק העצום שבא בעקבות ההתמודדות וההתגברות על הפחדים. לא צריך פילינג ולא קוסמטיקאית, המסע הזה מחזיר את הוורוד ללחיים ומסייע לחיוך להישאר על הפנים הרבה זמן לאחר הנחיתה בבית. 

     

    אז צאו. צאו כדי להתמודד עם קשיים וחששות, כדי לתת דרור לרגשות, וכדי להפטר מכל כך הרבה מעצורים ומחסומים שאותם אנחנו נדרשות לעתים להציב בקרבת הגבר שלנו, הבוס בעבודה, הילדים או ההורים המבוגרים שנשענים וסומכים עלינו.

     

    מי שחושבת שחייה מושלמים, זקוקה למסע הזה בדיוק כמו מי שמרגישה שהיא בתקופה פחות טובה בחייה. כי במסע הזה את מוצאת את נקודות החולשה שלך ומתמודדת איתן בעזרת חברותיך למסע, כמו גם את נקודות החוזקה שלך שבהן תוכלי להשתמש ולסייע לנשים האחרות במסע.

     

    המסע היה כיף, מלא הנאות, צחוקים, בדיחות דעת, מעשי קונדס, וגם בכי ועצב. מסע עמוס רגשות אבל תמיד הייתה יד מלטפת, יד מרגיעה, מי שהבינה אותך, כמו שרק אשה יכולה להבין אשה. שום דבר לא יכול להידמות לחוויה הזאת. חובה לכל אישה.

     


    פורסם לראשונה 22/07/2013 11:18

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים