במסגרת אירועי חודש הגאווה המתקיימים ברחבי ארה"ב, אירגון A Wider Bridge ששם לו למטרה לקרב בין חברי הקהילה ההומו-לסבית בישראל ובין חברי הקהילה היהודים בצפון אמריקה, בחר לארח את סיבוב ההופעות המשותף של המוזיקאיות תמר אייזנמן ורונה קינן. המופע הראשון יתקיים ביום חמישי, אחד באוגוסט, בג'י. סי.סי במנהטן, ומשם ינדוד לבוסטון ולסן פרנסיסקו. “למרות שהופעתי כבר בניו-יורק, זו תהיה הופעה מרגשת במיוחד. רונה ואני מתכננות לקהל הרבה הפתעות", מגלה אייזנמן, שהופיעה רק לפני כמה חודשים במועדון בי.בי. קינג במנהטן לצידו של דני סנדרסון. “אמנם רונה ואני שיתפנו פעולה בכל מיני מסגרות אחרות, למשל בפסטיבל רוק נשי באי לסבוס, שביוון, אבל בהחלט יש התרגשות מכך שנופיע בפני קהל ניו-יורקי עם חומרים באנגלית", היא מוסיפה. “הביקור האחרון שלי בניו-יורק היה לפני שלושה חודשים", מספרת רונה קינן בראיון משותף שהתקיים לקראת הסיבוב המתוכנן. “זה היה ביקור פרטי נטול הופעות אבל הופעתי בעבר עם שלומי שבן בג'יי סי.סי באפר ווסט סייד, כך שהבמה מוכרת לי".

(צילום: ערן גרנות)

רונה: “אנחנו שתי מוזיקאיות ישראליות ולסביות, זוהי הזהות שלנו ומהמקום הזה אנחנו יוצרות. אני לא חושבת שיש לנו איזו אג'נדה פמיניסטית לוחמנית. עצם העובדה שהוזמנו ע"י האירגון הספציפי הזה היא כבר איזושהי הצהרת כוונות. האירועים האחרונים בארה"ב והחלטת בית המשפט העליון להכיר בנישואים חד-מיניים כחוקיים ומחייבים, הופכים את האירוע לחגיגי ולסיבה למסיבה. זו לא תהיה הופעה נישתית. נבצע חומרים בעיקר באנגלית ואנו מקוות שהפניה תהיה לקהל רחב ומגוון. ננגן קאברים ל-Tainted Love ולג'וני גיטאר, למשל. נחליף בין גיטרות אקוסטיות וחשמליות, לופרים, פרקשן, נעשה גם שימוש באייפד שהפך להיות כלי מוזיקלי בכל מופע. נשיר גם בעברית בשביל האקזוטיקה".

תמר: “אנחנו באות להציג את שיתוף הפעולה בינינו. אנחנו מי שאנחנו והזהות משקפת את מה שאנחנו עושות. אני מאמינה שמוזיקה מחברת בין אנשים ותורמת לפתיחות חברתית. אני מאד מקווה שיגיעו למופע ישראלים ויהודים שחיים באיזור ניו-יורק ,אבל לא רק הם. המוזיקה שלנו מופצת באינטרנט ולא פעם אני מקבלת פניות ממעריצים ששואלים מתי אגיע להופיע בסן פרנסיסקו או בניו-יורק. זו הזדמנות נהדרת לפגוש קהל חדש. שירים שאני מבצעת שנים בהופעות מקבלים צבע חדש. יש איזשהו הוקוס פוקוס בחו"ל. בארץ אני בבוקר קופצת לדואר ולבנק ובערב מופיעה בזאפה, בעוד שבסיבוב בחו"ל זו חוויה יותר טוטאלית והדגש הוא יותר על המוזיקה. מתאים לי להתאוורר מדי פעם”.

קינן, 34, בתו של הסופר המנוח עמוס קינן, היא זמרת, יוצרת, מעבדת ומפיקה מוזיקלית ששיתפה פעולה עם אמנים כמו גידי גוב, טל גורדון ויזהר אשדות. היא הוציאה ארבעה אלבומים שזכו לשבחי הביקורת ונחשבת ליוצרת איכותית. אייזנמן, 33, ירושלמית במקור, הוציאה שלושה אלבומים מלאים ומיני אלבום שזכו גם הם לביקורות מצויינות.

ביקור שני תוך שלושה חודשים

הייתן רוצות לחיות וליצור מחוץ לישראל?

רונה: “אני לא מכירה מישהו שאין לו רצון כזה. לאורך השנים, פשוט לא יצא לי. הקריירה שלי בארץ התפתחה לכיוונים טובים ויפים ויוצא שכמעט בכל זמן נתון אני מעורבת באיזשהו פרויקט שמצריך את הנוכחות שלי בארץ. בתקופה האחרונה זה בהחלט משהו שקורץ ומדגדג לי, הניסיון הזה לחיות בחו”ל. באמצע ספטמבר אני צפויה להצטרף לסיבוב ההופעות של אסף אבידן באירופה כך שתהיה לי עוד טעימה מזה. חו"ל עבורי זו השראה”.

תמר: “כשהייתי בכתה א' נסעתי עם ההורים לשליחות בארה"ב וגרתי בסן פרנסיסקו כמה שנים. אז התחלתי לנגן בגיטרה ולמעשה ההשפעות המוזיקליות שספגתי במהלך השהות באמריקה עיצבו את הקו המוזיקלי שלי היום. אני זוכרת שבבית התנגנו תקליטים של אריק קלפטון, קרול קינג ודולי פרטון. תמיד כתבתי שירים בשתי שפות. הגיטרה שלי מדברת באנגלית. זה לא פוסל או מבטל את הכתיבה בעברית. לא תמיד היו פתוחים בארץ לאמנים שיוצרים באנגלית אבל היחס השתנה אחרי ההצלחה של אסף אבידן, שמרכז היצירה שלו בארץ אבל ההצלחה שלו בינלאומית. עבורי לכתוב בשפה אחרת משול לאמן שבוחר אם לצייר בצבע שמן או בפחם. זה כלי. אני יכולה להאזין למרסדס סוסה ולהתרגש מכל מילה גם בלי להבין ספרדית. אולי בגלל שעברתי חוויה של הגירה כילדה, אין לי את הצורך הזה היום. אני מאד מחוברת למה שקורה בישראל לטוב ולרע ואני חושבת שאפשר להצליח מעבר לים גם בלי לעבור לגור שם. לי נוח יותר ליצור במקום בו אני מרגישה בבית. אם תהיה לי סיבה מאד טובה לעבור, כמובן שלא אסרב”.

“לצערי לא יהיה לי זמן לכלום בניו-יורק. אנחנו עוצרות בעיר בקושי ליומיים וממשיכות במסע. ריאן בחור מדהים ומוכשר. הכרנו לפני כמה שנים בתיווכה של חברה משותפת, הבמאית עלמה הראל. ריאן עבד על הפרויקט המוזיקלי Dead Man’s Bones ביחד עם זאק שילדס, והשניים הגיעו להקלטות בת"א. במשך שבועיים עבדנו יחד והסתובבנו בעיר בלי שגדודי פפראצי עקבו אחרינו. זה היה אחרי שריאן היה מועמד לאוסקר אבל לפני הבום הגדול עם הפרסום שלו. אולי אפגוש אותו בלוס אנג'לס, תלוי איפה הוא מצטלם לסרט. אחרי שתמר ואני נסיים את הסיבוב, נטוס למישיגן על מנת להשתתף ולהופיע בפסטיבל הקולנוע של מייקל מור. אני מקווה לחזור לניו-יורק בקרוב לפרוייקט אחר שאני מעורבת בו, עיבוד לספר שכתב אבא שלי, 'הדרך לעין חרוד'. שחקן מאד מוכשר מניו-יורק מעלה גירסה משלו לסיפור, באמצעות תיאטרון בובות. הוא פנה אליי שאכתוב את המוזיקה וכמובן שהסכמתי".