שתף קטע נבחר

"דיונות החול של פריז": מסע חניכה מתוחכם

ברומן הראשון שלה, עדנה שמש מפליאה לתאר את הנשגב והפיוטי יחד עם הארצי והפשוט, באמצעות סיפור חניכה על גיבור בשם אלבר. בלי להסתיר את הלכלוך מסמטאות פריז, היא מעוררת בהן השראה ומרפררת לקלאסיקות הספרות הצרפתית

בספרה הקודם, קובץ הסיפורים ששמו "אמסטל", הציגה עדנה שמש מארג לשוני עשיר ויפה, באמצעות סיפורים קצרים ומדויקים מאוד. היא היטיבה להעביר את הקוראים בנבכי נפשן של דמויותיה, ועשתה זאת ללא הצטעצעות ובכתיבה שחפה ממניירות. כעת היא ניצבה בפני משימה שונה ומורכבת לא פחות: הרומן הראשון שלה, בעל השם המסקרן, "דיונות החול של פריז". 

 

עוד בערוץ הספרים :

 

הרומן של שמש קושר בין העבר של הגיבור, בחור בשם אלבר שנולד בכפר קטן באלג'יר, לבין ההווה שלו - חיי עמל בעיר האורות, בה חי דודו מרדוך לוי, שהקים בה חנות ירקות. אלבר מקבל את דירתו של הדוד ברובע המארה, ומתוודע לכל מה שפריז יכולה להציע, ואין בכך כדי להצביע רק על הטוב והעושר, אלא גם על הקשיים והמהמורות של חיי המהגרים הפוקדים את העיר הנכספת.

 

ספרה של עדנה שמש. עובר בין ז'אנרים (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
ספרה של עדנה שמש. עובר בין ז'אנרים

 

העבר נותן את אותותיו בזיכרונות ילדותו ונערותו של אלבר המתוארים, לצד סיפור חייו של דודו, המשתבר לפרקים בשגרת היומיום. בשלב מסוים (ואין זה ספוילר) הדוד נרצח, ואירוע זה מערער את חייו של אלבר, ומאלץ אותו להישיר מבט מכאיב אל הווייתו. אם לא די בכך, הוא גם מתאהב בדמותה המסתורית של אנאיס, שאת אנקות התשוקה שלה הוא שומע בדירתו, מבלי שחזה בה מעולם.

 

כבר בעמודים הראשונים של הספר אנו פוגשים את שפתה העשירה של שמש, ואת יכולתה המרשימה לשזור יחדיו את הפיוטי והנשגב עם הארצי. היא אינה מפרידה בין כל אלו, ומתארת ריקבון של פרי בליריות משכנעת, גניחות בזמן סקס כאילו היו שירתן של סירנות, ורצח כאילו היה אופרה מהודרת. לעתים נדמה כאילו שארל בודלר, המשורר הצרפתי הנודע, ישב על כתפה והנחה אותה לתאר את הלכלוך הזה, במילים של זהב. גם את עקבותיו של אמיל אז'אר, הלוא הוא רומן גארי, ניתן למצוא ברומן - בעיקר בעיצוב דמותו של אלבר, שעובר בעיר מעין מסע חניכה. 

 

יהדות סבוכה בסיפור חניכה

ניתן לקרוא את הרומן בדרכים שונות, וזה כשלעצמו הישג לא מבוטל. ניתן לבצע בו קריאה היסטורית פוליטית, קריאה חברתית ביקורתית כלפי השתלבותם של המהגרים בכרך הגדול, קריאה מצומצמת יותר של סיפור חניכה, קריאה ארוטית ורומנטית (השולחת זרועותיה אל המסורת הספרות הצרפתית), קריאה בלשית, וקריאה בעלת זיקה ליהדות - אותה מובילה דמותו של הדוד מרדוך, שהגירתו לפריז ונטישתו את אחותו אינה מרפה ממנו, ומציפות שאלות סבוכות מאוד.

 

היפה מכול ברומן, בעיני, הוא היכולת לפסוע בְשְבִיליו כשאנו מצוידים בכל הקריאות הללו. שמש אינה מכוונת לפרשנות אחת ברורה, ומאפשרת לנו, כמיטב המסורת הצרפתית, לשוטט כאוות נפשנו בתוך העלילה, לבחור היכן לעצור, להתבונן, ולהשתהות על מנת לפענח טוב יותר ולהתרשם (התרשמות שאינה חיובית תמיד, כאמור) מפריז ומסיפורו הפרטי של אלבר.

 

פריז של המאה שעברה. יסוד הספרות הצרפתית (צילום: GettyImages)  (צילום: Getty Images Imagebank) (צילום: Getty Images Imagebank)
פריז של המאה שעברה. יסוד הספרות הצרפתית (צילום: GettyImages)

 

שיטוט מבנה קריאה מעניינת וסוחפת, אך בעיקר מאפשר לשמש להניע את העלילה בקצב מדוד מאוד ומשתהה. שמש מאפשרת לנו מרחב תמרון עצום לנוע כרצוננו בסיפור המעשה, ויחד עם זאת כמו מחייבת אותנו לעצור ולקלף את השכבות שלו עוד ועוד. לעובדה שלאותו קילוף אין באמת סוף, ושהמחברת אינה מבקשת להוביל אותנו לגרעין של אמת, לתובנה שתמצא פיתרון לקונפליקטים בסיפור - הופכת את הרומן למשכנע.

 

אין בכך כדי לומר ששמש נזהרת. היא שולחת חצי ביקורת - גם אם חלקם מרופדים -

ואינה נופלת לסנטימנטליות. השפה עבורה אינה כסיה המסתירה אמת כואבת, להפך. דרך השפה העשירה, שמובילה אותנו בקלות בעלילה שאינה פשוטה כלל, היא מעלה כלפי מעלה את הלכלוך מבלי לנקות אותו, מבלי לטאטא מתחת לשטיח את מה שפריז כיום מתקשה לעשות בעצמה.

 

על אף כל אלה - ובדומה לרומנים ישראליים רבים - ניכר כי הרומן היה מרוויח מצמצום. לצד קטעים יפים של השתהות או התמקדות ארוכה, ישנם קטעים שהיו נכון להפחית בתיאורם, או לוותר עליהם כלל. לעתים נדמה כי הרצון לספר גבר על ההכרח לברור ולצמצם, והדבר מפתיע במיוחד נוכח יכולתה המוכחת של שמש לעשות כן. סוגת הרומן אמנם מתאימה לממדיו של הסיפור, אך זה יכול היה להיות קצר יותר ומפורט פחות - ועדיין לשמור על כלל איכויותיו. ובכל זאת, שמש הצליחה להעביר את קוראיה גם בספרה השני חוויית קריאה בעלת עניין ועומק, להציג את צדדיה החזקים ככותבת במסירת סיפור עשיר ומסקרן, הכורך יחדיו את הפנטזיה והכמיהה, יחד עם כבשן העבר שאינו נותח מנוח, לצד הווה המפלח את הלב בזעקות שבר.

 

"דיונות החול של פריז", מאת עדנה שמש. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 213 עמ'.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: סמדר כפרי
עדנה שמש. עלילה משכנעת בקצב מדוד
צילום: סמדר כפרי
לאתר ההטבות
מומלצים