נשיאים ורוח

כל עניין הנשיאות נראה לי כמו פח אשפה אחד גדול להיכן שזורקים את כל מי שסיים את חייו הפוליטיים ולא נמצא לו סידור פנסיונרי מתאים אלא ללחוץ את ידיהם של גבירים וסלבריטאים. חתיכת בזבוז כספי ציבור! למרות שיצא לי להיות אחיין של הנשיא הקודם, אני יכול להעיד כי סיפור וייצמן אינו אלא עוד 'סרט הישרדות' בנוסח "הסערה המושלמת" או "המגדל הלוהט".. כי אצלנו הנשיא הוא תמיד ציפייה שגולם יקום על יוצרו.. מתי הוא יחרוג מן הטקס? מתי הוא יחון את האיש הלא מתאים? מתי הוא לא יבדיל בין 'הפועל' ל'מכבי'? (שז"ר) או לא ידע באיזו מדינה הוא נוחת? (בן צבי).. מתי איזה יואב יצחק יגלה את מקורות המימון שלו? (וייצמן).
גם החוק וגם הציבור אינם יודעים מתי נגמר הכבוד ומתחיל הנשיא, מתי נגמרת אצלו המנטרה של 'אחדות העם' ומתחילה הלוגיקה של "זה מה יש"? מתי הוא מורם מעם? מתי הוא בגובה העם?
אין ספק שמדובר בצורך אטאוויסטי במלך אשר, כדברי שמואל, "את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו.." בקיצור "נשיאים ורוח.. וגשם אין". ואם, עד כה, היום לנו נשיאים עם רזומה לא רע, הרי עכשיו נידונו למשה קצב, שכל הביוגרפיה שלו מסתכמת במוצאו הספרדי... כן, חשוב להזכיר את צניעותו המוצדקת, את המסורתיות הטבעית שלו לפיה אלוהים הוא תפילין פלוס כשרות פלוס ספרדי.. ומאחר ואינני זוכר לו ולו מעשה אחד לתפארת מדינת ישראל הרי שנשארנו עם עוד נציג של הכנסת באזור הקאדילאק והאריה שומר, היכן שתמיד נחוצה יד וחיוך ללחוץ את ידי ראשי המדינות, הספורטאים וכוכבי הוליווד במחיר שיכול היה לחלץ כמה מהאביונים של העם הזה.. בקיצור, עד מתי נתענה בעניין המיותר הזה שאיינשטיין סרב לו, ובצדק, בהנחה שמקורות הכבוד אינם בתרועת החצוצרות.

אסי דיין הוא איש קולנוע וסופר