נשים אשר מתגוררות בערים הגדולות בקנדה נמצאות בסיכון גבוה יותר של דיכאון לאחר לידה מאשר נשים אשר מתגוררות בעיר קטנות יותר, כך עולה ממחקר שנעשה לאחרונה על ידי חוקרים מהמרכז לחינוך ובריאות הנפש של בית החולים "סנט מייקלס" ו"אוניברסיטת טורונטו" ומתבסס על 6,500 אמהות חדשות במדינה.

הממוצע הארצי בקנדה של נשים הסובלות מדיכאון לאחר לידה עומד על 7.5 אחוזים, אך בערים בהן מתגוררים לפחות כחצי מיליון תושבים, הנתון עולה לעשרה אחוזים. בערים קטנות הנתון יורד בצורה חדה לחמישה אחוזים בלבד.

על פי המחקר, אחת הסיבות המרכזיות לנתון הגובה של נשים הסובלות מדיכאון לאחר הלידה בערים הגדולות היא העובדה שערים אלו מהוות את מוקד המשיכה העיקרי של המהגרים שמגיעים לקנדה מרחבי העולם, והקושי הראשוני להשתלב בקהילה רק הולך ומתגבר כשהאישה נמצאת בתקופה כל כך רגישה. בנוסף, בערים גדולות, שנחשבות לקרות ומנוכרות יותר, הנשים שסובלות מתחושת בידוד לא יודעות למי לפנות כדי לקבל עזרה, והן מתקשות למצוא תמיכה סוציאלית וחום שמאפיין בדרך כלל קהילה קטנה וכפרית ביישוב קטן, ומשום כך גם השימוש שלהם בתרופות נוגדות דיכאון כדוגמת פרוזאק גבוה יותר.

נצרך יותר על ידי אמהות בערים גדולות. פרוזאק(צילום: ויקיפדיה)

המחקר מצביע על כך שבערים הגדולות לא מודעים להיקף הבעיה וחייבים לשים דגש לעניין באמצעות מחלקות הרווחה העירוניות והמחלקות הפסיכולוגיות במרכזים הרפואיים, כשבמקביל לכך נדרש פרסום בעניין בכלי התקשורת השונים, על כך שהשירות הזה קיים וניתן לקבל עזרה בצורה דיסקרטית. על פי המחקר, כ-35 אחוזים מאוכלוסיית קנדה, המונה היום 34 מיליון תושבים, מתגוררים בערים הגדולות במדינה, כאשר בקנדה יש עשר ערים אשר נכנסות לקטגוריה בהן מתגוררים לפחות כחצי מיליון תושבים: טורונטו, מונטריאול, ונקובר, אוטווה, קלגרי, אדמונטון, קוויבק סיטי, וויניפג, המילטון ולונדון. כ-45 אחוזים גרים בערים בינוניות וכ-20 אחוזים מתגוררים בישובים כפריים באיזורים המרוחקים מההמולה המאפיינת את הערים הגדולות.