שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שינויים של שמחה: המסע לאהבה עצמית
    שמחה ג'אן ואר לא הסכימה להסתכל על עצמה במראה וגם לא האמינה שתגיע לפסגת ההר בלי להתנשף. עד שעשתה ניתוח לקיצור קיבה ויצאה למסע מאגמה צ'אלנג'. מאז, היא הפסיקה לנהל דיאלוג עם המשקל שלה ולאהוב את עצמה

    המסע מתחיל אצלי בתמונה שאני רואה בפייסבוק. "מאגמה צ'אלנג"? השם מסקרן. אני נכנסת לאתר, רואה תמונות, קוראת רשמים של נשים שהיו שם והסקרנות מתעוררת.

     

    בקיץ אחגוג "יום הולדת כפול" לי ולניתוח קיצור הקיבה שעברתי ואני רוצה לתת לעצמי מתנה. אני נרשמת ומספר שבועות אחר כך נקראת ליום מיונים. יום ביער. מה לי ולזה? לפני מספר שנים שקלתי 125 ק"ג והנה אני מטפסת על קיר טיפוס, תלויה על חבלים בין שמיים וארץ, חווה את חוויות הילדות שפיספסתי ולא מפסיקה לחייך.

     

     

    במשימת "הרשת" בנות הקבוצה שלי מרימות אותי על הידיים. עד היום הן לא יודעות איזו תרומה ענקית היתה להן למורל הגבוה שהפגנתי ושעדיין קשה לי להאמין שאותי אפשר לשאת על כפיים. מספר ימים אחר כך אני מקבלת תשובה חיובית ומייד מתקשרת לשריין תאריך. אני מחליטה לצאת לבד, ללא חברות. זה המסע שלי ואני יוצאת אליו נטו עם עצמי. אבל כבר במפגש ההכנה למסע אני מבינה שאני לא בדיוק עם עצמי: אני פוגשת חבורת נשים שהולכות להיות חלק מ-24 שעות אינטנסיביות במשך 9 ימים. כל אישה היא עולם ומלואו. שלל צבעים וגוונים מגילאים ומקצועות שונים ואין ספק שהולך להיות מעניין.

     

    לאהוב את עצמך ללא תנאים - שמחה ג'אן ואר (צילום: איה בן עזרי) (צילום: איה בן עזרי)
    לאהוב את עצמך ללא תנאים - שמחה ג'אן ואר(צילום: איה בן עזרי)

     

    ציוד שפעם קניתי רק לילדים

    ההתארגנות למסע היא התרגשות בפני עצמה: אני רוכשת ציוד שמעולם לא רכשתי לעצמי אלא רק לילדיי: תרמיל, שק שינה ופנס ראש? בטח לא לי. אני מכינה משימות בארץ אבל הנפש כבר בדרכה למסע ובין חגיגת יום ההולדת וחגיגת ה"שרוולדת" – שמציינת חמש שנים לניתוח קיצור הקיבה אני יוצאת לדרך.

     

    הפרויקט שאני קוראת לו "שינויים של שמחה" התחיל אחרי שנתקלתי בתמונה שלי שבה לא זיהיתי את עצמי, והיה מבחינתי פריצת דרך לשינוי עמוק בכל אורחות חיי. מהרגע הראשון היה לי ברור שבשביל

    שהניתוח יצליח אני חייבת לעשות שינוי כולל: ספורט הפך לחלק בלתי נפרד מחיי, בחירות נכונות של מזון נכנסו אחריו ויחד עם המשקל שירד נכנסו גם דברים חדשים: צורה חיצונית חדשה שצריך ללמוד לקבל, היכרות עם "עצמי החדשה" (פיזית ומנטלית).

     

    תובנות חדשות ולא פעם, גם כאב פיזי ונפשי, תחושות של עצב וכישלון ובסוף כל אלה: צמיחה ענקית וחמישים ק"ג שירדו ממני. ממרחק הזמן אני מודה גם על העלייה במשקל. אני לומדת לקבל ולאהוב את מה שיש (גם בתוספת של כמה ק"ג) לומדת להסתכל על מה שירד ועל הדרך היפה שאני עושה ולא להיעצב על מה שעלה.

     

    אני מבינה שיש לי שליטה על הדרך אבל לא על התוצאה. המאזניים איבדו את חינם בעיניי. גמרתי לנהל דיאלוג עם מספרים. שחררתי אותם מחיי ואני לא מוכנה יותר ששתי ספרות על המאזניים יהיו אחראיות למצב רוחי. ובוקר בוקר אחרי הספורט אני מביטה במראה שבמקלחת ונהנית ממה שאני רואה. מקפידה לראות כמה שלמות יש בי ונהנית מכל צלקת ומכל טיפת צללוליטיס שהרווחתי ביושר. גם הם חלק ממני.

     

    מה בעצם אני יודעת על מאגמה?

    יום הטיסה מגיע. אנחנו נפגשות בשדה התעופה והאדרנלין בשמיים, נרצה או לא, כולנו כבר מאגמה: לבושות במדים, מייצגות את המדינה ואת מאגמה בחו"ל. עולות למטוס להפתעה ראשונה: הטייסת שלנו, הקברניטה, היא חלק מהמשתתפות במסע. תוך מספר שעות כולנו מבינות שבמסע הזה אין "סלב". כולן בשביל כולן. כולנו נשים שבאו לחוות. כל אחת והחוויה שלה. במטוס אני מבינה שחוץ מזה שיוצאים לדרך אני לא יודעת כלום על המסע והאמת? לא כל כך מעניין אותי. אני משחררת שליטה. זורמת. מה שצריך לקרות יקרה ומה שיקרה - יקרה לטובה.

     

    הימים הבאים היו מופלאים ומלאים בחברות, צחוק, שמחה, אהבה, עצב, כאב, גילויי סודות וריקודים, מוזיקה, והמון אהבת חינם. כל אלו ועוד היו מנת חלקנו בתשעה ימים קסומים ומופלאים. וכן, גם פה סימנתי לעצמי כמה וכמה מטרות ויעדים שהשגתי: לא מובן מאליו עבורי לטפס אל הפסגה ולא להגיע אחרונה. להיות כמו כולן ולא זאת שמחכים לה שתגיע סוף סוף מתנשמת ומתנשפת. לבצע את כל המשימות הפיסיות, לנהוג בגי'פ בשטח, לפחד ולהתגבר, לעלות לגבהים כשהגוף רועד ולרדת משם באומגה, לראות נופים עוצרי נשימה ולחזור עם אנרגיות מחודשות ועם הידיעה שבנקודה שבה השמיים והמים נפגשים - שם רק מתחיל הגבול.

     

    לצאת למסע של גילוי עצמי וגם להכיר חברות חדשות (צילום: איה בן עזרי) (צילום: איה בן עזרי)
    לצאת למסע של גילוי עצמי וגם להכיר חברות חדשות(צילום: איה בן עזרי)

     

    הלכתי אל הלא הנודע אבל התוודעתי לעצמי ולחברותי. שחררתי, בטחתי, נהניתי, כייפתי, צחקתי, בכיתי תרמתי ונתרמתי ועל כל אלה אני בעיקר רוצה להגיד תודה. 

     

    אני מודה לעצמי שנתתי לי את המתנה הזו ולבעל הנפלא שלי שנשאר בארץ ואפשר לי לחוות את המסע בצורה הטובה והמיטיבה ביותר עבורי. ואחרונות חביבות: תודה לנשים המופלאות שהיו שם איתי בטוב ובקשה. שחיבקו ואהבו, עזרו ותמכו בי ובכל אחת ואחת מבנות המסע שהייתה זקוקה לכך. כל אחת ואחת מכן נכנסה לליבי, יצרנו חברויות לחיים ואני יודעת שנכנסתי למשפחת מאגמה ושדרכנו יפגשו גם בעתיד. ותודה גדולה לבנות הצוות שלי שלטוב ולרע תמיד נהיה צוות 3 במסע.

     


    פורסם לראשונה 20/08/2013 10:17

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אסנת קרסנסקי
    לגלות שאת יכולה לעשות הכל
    צילום: אסנת קרסנסקי
    מומלצים