צפו: מרד ורשה בצבע, מאמץ לזיהוי הלוחמים
לרגל 70 שנה להתקוממות הפולנית נגד הנאצים בוורשה, יעלה לאקרנים סרט חדש שמורכב מסרטונים מקוריים, שנוספו להם צבע וקול. בינתיים יצא הקדימון במסגרת ניסיון לזהות את המצולמים. אחד מהם אותר בגיל 91
מורדים תופסים מחסה מאש האויב מאחורי בריקדות, להביורים פולטים נהרות אש, נשים וילדים רצים בין הבניינים המופצצים, גברים מחלצים גופה מההריסות. הסצנות הללו נראות כמו מסרט מלחמה הוליוודי, אך הן קטעי סרטונים היסטוריים מתקופת מרד ורשה ב-1944, ההתקוממות הפולנית הכושלת נגד הנאצים. הם טופלו בטכניקות מודרניות של צבע וקול ונערכו לסרט.
"הייתי בדרכי חזרה לבסיס כשאנשי התיעוד עצרו אותי וצילמו", סיפר קיזון, שעבד בעבר בשירות האו"ם בבורונדי. "חייכתי לעברם כי הייתי שמח מאוד, בדיוק ניצחנו בקרב ותפסנו את מכונת הירי, גביע ניצחון רב ערך. התיק שלי היה מלא ברימוני יד".
תצלומי צבע מהגטו: תיעוד מ"הצלם של הנאצים"
האלמנטים הבדיוניים היחידים שנוספו הם קולותיהם של קריינים שמספרים סיפור בדיוני שנועד ללכד את הוויז'ואל לכדי סיפור: שני אחים סורקים את רחובות הבירה הפולנית מתוך מטרה לתעד את ההתקוממות הפולנית נגד הכובש הגרמני ומדברים על שרואות עיניהם, מבתי התמחוי ועד מראות ההרס.
"מרד ורשה" הוא תיעוד מרתק של הלחימה מבית לבית נגד הצבא הגרמני, שהחלה ב-1 באוגוסט ובאה לקצה כעבור 63 ימים, בכניעת המורדים, לאחר מותם של 200 אלף מורדים ותושבים. בסרט צורפו יחד קטעים אילמים בשחור-לבן שצילמו צוותי התיעוד של ארמייה קריובה, או צבא המולדת, התנועה המחתרתית הפולנית. אנשי קולנוע ששכר מוזיאון המרד הוסיפו צבע וקול שמעניקים לצילומים תחושה אמיתית, וטכניקות עריכה עכשוויות ליטשו את הסרט הסופי.
הסרט יעלה לאקרנים בפולין ובעולם כולו בשנה הבאה, לקראת יום השנה ה-70 להתקוממות. בינתיים פרסם המוזיאון את הקדימון לסרט באתר האינטרנט שלו, בניסיון לזהות את המצולמים בו. חלקם אותרו כבר: לוחם מחייך צולם במדי שלל גרמניים, אוחז מכונת ירייה ותחמושת. זהו ויטולד קיזון, בן 91 היום, פרופסור לכלכלה וניהול בוורשה.
קיזון. "שמחתי מאוד כי בדיוק ניצחנו בקרב ותפסנו את מכונת הירייה - גביע רב ערך"(צילום: AP)
קיזון היום. בן 91, פרופסור לכלכלה וניהול בוורשה(צילום: AP)
"אם מישהו מת, הוא מת באמת"
היסטוריונים מטעם המוזיאון וקולנוענים עמלו במשך שנתיים על יצירת הסרט בן 90 הדקות. הבמאי יאן קומסה הפיק את הסיפור ובמאי הקול ברטוש פוטקיביץ' היה אחראי לדיאלוג בין האחים ולפסקול.
האותנטיות הייתה בעדיפות עליונה. הקולנוענים הקליטו קולות ירי במטווח תוך שימוש באותו סוג של נשק שנראה בסרט. מומחים לקריאת שפתיים בחנו את הצילומים כדי ששחקנים יוכלו לתת קול למצולמים. היסטוריונים ראיינו את הלוחמים שעודם בחיים ועברו על אלפי תמונות ישנות כדי להגיע לצבע ולגוון הנכונים של כל בגד, חפץ ומקום.
פני המצולמים בסרט נוקבות.
אישה שפניה מלוכלכים בפיח ושערה סתור ניצבת המומה. גבר בתחבושות מתבונן במצלמה ובעיניו עצב בלתי ניתן לביטוי. בין המוות והכאוס, המורדים נהנים גם מרגעי רעות וצחוק: אחד פושט את ידיו בחיקוי של ייאוש בגלל מצב הגרביים שלו. אחר מנופף בחרב, שמח כמו ילד.
פניה הנוקבות של אישה בין ההריסות
גם מצב הגרביים העסיק את הלוחמים
מתוך הסרטון. ייתכן שחלק מסצנות הלחימה שוחזרו על ידי הלוחמים
בין המוות וההרס היו גם רגעי רעות וצחוק
המוזיאון פנה לציבור בניסיון לאתר ניצולים חיים
לתיעוד הייתה מטרה היסטורית ומוראלית
הארמייה קריובה תיעדה את המתחולל לשם ההיסטוריה אך גם מצרכים פוליטיים – לרתום את האומה לשורותיה ולהראות את גבורת הפולנים מול צבאו של היטלר. מנהל המוזיאון יאן אולדקובסקי מודה כי כמה מסצנות הלחימה הנועזות הן שחזורים שערכו המורדים לקרבות שהשתתפו בהם. ייתכן גם שצוותי הצילום נתנו הוראות בימוי למורדים ולתושבי ורשה שצולמו.
למרות זאת, היסטוריון המוזיאון, פיוטר סליבובסקי, אמר כי הסרטונים אמיתיים. "כשמישהו בוכה בסרט, הוא בוכה באמת", הבהיר, "כשמישהו שמח, הוא שמח באמת. אם מישהו מת, הוא באמת מת".
גן מוזיאון המרד בוורשה מעוטר בתמונות מהסרט(צילום: AP)
סילבובסקי, היסטוריון המוזיאון. "כשמישהו בוכה, הוא בוכה באמת"(צילום: AP)
אולדקובסקי מנהל המוזיאון. הרעיון נולד כששוחח עם בנו הצעיר(צילום: AP)
ההתקוממות החלה לאחר חמש שנות כיבוש נאצי של פולין. אלפים מתושבי ורשה, צעירים חמושים בדלות, חברים בצבא המולדת הסודי, ביקשו להשתלט על הבירה לפני שהצבא האדום המתקדם יכבוש אותה ממזרח והעיר תיפול לידיו של משטר שנוא נוסף. ללא תגבורת ואספקה, המורדים נכנעו לאחר חודשיים. הענישה הייתה קשה: הלוחמים נשלחו למחנות המוות, בהם אושוויץ, ורוב העיר נהרס בהפצצות.
הרעיון לסרט נולד במוחו של מנהל המוזיאון אולדקובסקי, כשבנו הצעיר שאל אותו מדוע לאנשים בסרטים בשחור-לבן פנים כהות כל כך. "זה היה רעיון מטורף, אבל החלטנו לספר את האמת ולעשות זאת באופן עכשווי על ידי הסרת מחסום השחור-לבן".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
קיזון. "הצלמים עצרו אותי בדרך לבסיס"
צילום: AP
מומלצים
