ישראלים שמגיעים ללוס אנג'לס במטרה לכבוש את העולם - או לפחות את העיר - הם כמובן תופעה ידועה. אותו דבר לגבי שחקנים ישראלים שמנסים לעשות את הוליווד. אבל זמרים ומוזיקאים מנסים קצת פחות, או שאולי הם רק זוכים לפחות תשומת לב. גל דה פז ובעלה אריאל קשת, שנחתו בעיר לפני חודש וחצי, הם מקרה מעניין. היא - זמרת השרה בעיקר רוק, בלוז וקאנטרי, הוא- מעבד ומפיק מוזיקלי וגם נסיך קטן, הבן של יונה אליאן וששי קשת.

הזוג הצעיר החליט לקום ולנסוע ללוס אנג'לס דווקא כשדברים הלכו להם בכלל לא רע בישראל. למעשה, הם אומרים, הלך להם דווקא די טוב. "היתה לנו שנה מדהימה בארץ", מעידה גל - שכאן קוראים לה גולדי - "הכל תיקתק ועבד כמו שצריך. הוצאנו אלבום, עבדנו, היו לנו הופעות, היה יופי, אבל משהו דיגדג ורצינו לראות איך זה לחיות כאן. היינו כאן לפני שנה למשך חודש וזה מאוד מצא חן בעינינו. אני תמיד רציתי לגור בארה"ב, אני מאוד מחוברת למוזיקה האמריקאית, אם זה קאנטרי, רוק או בלוז, אז החלטנו להגיע ולנסות".

עושים צעדים ראשונים. דה פז וקשת

הם התמקמו בוודלנד הילס, לא הרחק מהחבר הטוב שלהם, דניאל מנדלמן, בנו של עמי מנדלמן – המוכר כ'הוא עם השפם' במערכון הקלאסי של 'ארץ נהדרת' על להקת 'הכל עובר חביבי'. "'זה נורא נעים לדעת שיש חבר שגר קרוב, במיוחד בתחילת הדרך", אומר קשת, "יש כאלו ששאלו אותנו למה הלכנו לגור כל כך רחוק בוודלנד הילס, ואנחנו עונים: 'איזה רחוק? אנחנו מגיעים מישראל, זה הרבה יותר רחוק'. כל המובנים של מרחק כאן מאוד שונים מאשר בארץ".

אנחנו נפגשים בסטרבאקס ביום שמש נעים של אוגוסט. דה פז, 26 וקשת, 34, התחתנו לפני שש שנים ומאז הם עובדים ביחד. דה פז מתגלה כבחורה עדינה ונחמדה, סרט אדום קשור לשיערה ומשקפי שמש שחורות בסגנון הוליווד של שנות ה-50 מכסות את עיניה. שום דבר במראה המצודד שלה לא מסגיר את העובדה שלבחורה קול אדיר. בארץ היא הספיקה להוציא מספר סינגלים כמו 'שמש שקרנית', 'לואיזיאנה', 'תחתית הבקבוק' וגם את 'קובי שלי', תרגום שכתבה לשיר של ג'ניס ג'ופלין Me and Bobby Mcgee, המציג הן את יכולתה ככותבת מוכשרת והן כזמרת בעלת קול גדול. יום לפני הראיון היא גם שיחררה למכירה ברשת את אלבומה החדש: Rollin’ shakin’ turnin’ .

מה ההורים שלכם אמרו על זה שהחלטתם לנסוע לארה"ב?

קשת: "ההורים שלי אמרו שאף פעם לא רע לנסות במקום אחר. המדינה שלנו בכל זאת קטנה וקשה מאוד להתפרנס מהמוסיקה, גם כשאתה אמן עובד ומצליח. אתה יכול לעבוד יפה חודשיים שלושה ואחר כך להישאר בלי כלום, בעוד שכאן, אם אתה עובד על פרוייקט באותו סדר גודל, אתה יכול לחיות יפה לאורך זמן. החיים לא זולים בארץ".

דה פז: "אמא שלי ידעה שמתישהו אני אעבור לארה"ב, כי תמיד רציתי לעבוד כאן. כשהייתי ילדה הקשבתי הרבה לקאנטרי, בלוז וג'אז. המוזיקה הזאת חילחלה בי מגיל מאוד צעיר".

מה הספקתם לעשות מאז שהגעתם לכאן?

קשת: "דבר ראשון, הלכנו לקנות אוטו. זה היה הכי קשה. בסופו של דבר מצאנו אוטו נהדר, מה שלא היה פשוט כי אנוחנו על באדג'ט. בסוף הלכנו על קרייזלר, הכי אמריקאי שאפשר".

דה פז: "השכרנו דירה במקום נחמד, יש לנו שם מכון כושר ובריכה. חוץ מזה, רק הגענו ואנחנו עושים עדיין את הצעדים הראשונים שלנו כאן. כולם בארץ מצפים שכבר נופיע מי יודע איפה, כי מבחינתם נסענו לארה"ב כשאנחנו בשיא. אבל זה שאנחנו באמריקה, לא אומר שאנחנו חיים בסרט הוליוודי ומשהו יקרה צ'יק צ'ק תוך ארבעה חודשים. צריך להיות סבלניים, זה לוקח זמן".

הקצבתם לעצמכם פרק זמן שאם אחריו לא תעשו את זה תחזרו לארץ?

"אין לנו ציפיות גדולות. יש אנשים שבאים לכאן ותוך שנה-שנתיים הם עושים את זה, ויש שכבר עשר שנים מחכים לפריצה הגדולה. כרגע נורא טוב לנו כאן ואנחנו לא יכולים לראות כל כך רחוק, זה לא משהו שהולך לקרות תוך כמה חודשים".

מה דעתכם על תוכניות ריאליטי כמו חי בלה לה לנד או דה ווייס שמסייעות לאמנים לפרוץ לתעשיית המוסיקה?

דה פז: "חי בלה לה לנד היתה להיט מאוד גדול בארץ. בעיקרון אנחנו לא אוהבים את התוכניות האלה, זה נורא טראשי בעיניי, כל העיסוק הזה בסכסוכים פנימיים. זה כמו כל ריאליטי שהוא לא באמת ריאליטי, יש בימאים ואת לא יודעת איזו דמות הם ילבישו עליך. ראינו את לה לה לנד בעיקר מהמקום שרצינו לראות את הצדדים של התעשיה כאן, אבל זה עשה גם נזק גדול לאמנים שהשתתפו בתוכנית. בגלל שזו תוכנית מבויימת הם הוציאו אנשים כאילו רעים או טיפשים, כל אחד קיבל טייפ-קאסט אחר וזה לא תמיד עשה טוב למשתתפים".

משפחה של אמנים

אריאל קשת נולד כמובן למשפחה של אמנים. אבא ששי קשת ואמא יונה אליאן שייכים לקלאסיקה של היסטוריית הבידור בארץ. אחותו אף היא שחקנית. היה לו ברור מגיל מאוד צעיר שהוא הולך להיות מוזיקאי. הוא למד פסנתר, למד מוזיקה קלאסית, רוק וג'אז ובהמשך למד סאונד שלוש שנים בפאריז. את דה פז הכיר במסגרת עבודתו כמפיק מוזיקלי כשהיא היתה בת 19 והוא בן 27. אחרי שנה כבר התחתנו, כשהמוזיקה מדביקה אותם.

תומכים. יונה אליאן וששי קשת

קשת עבד לא מעט עם הוריו, בעיקר עם אביו. הוא היה המנהל המוזיקלי של המופע 'פתח לנו שער', בו זימר ששי קשת פיוטים, תפילות וזמירות יהודיים מסורתיים. יונה אליאן ביימה והמופע כולו היה פרוייקט משפחתי.

בינתיים, ועד לפריצה הגדולה שלהם בלוס אנג'לס או נאשוויל (דה פז כותבת הרבה מוזיקת קאנטרי), הם בונים לאט לאט רשת קשרים שתעזור להם בהמשך הדרך. "את יודעת איך זה פה", אומרת דה פז, "יוצאים, עושים מינגלינג. אנו עושים הכל לאט, בסבלנות ובזהירות. אני מאוד אוהבת את התהליך של הדברים. לפעמים, התהליך יותר מתגמל מהתוצאה".

אתם מתכוונים לעשות עוד דברים חוץ מהמוסיקה?

קשת: "את מתכוונת לעבוד בעבודות אחרות? ממש לא. כל עוד מדובר בעבודה בתחום המוזיקה, אין לי בעיה עם זה. ידענו שאנחנו עוברים לכאן ועוסקים אך ורק במוזיקה. גל לימדה פיתוח קול בארץ והיא מאוד טובה בזה, כך שהיא תשמח ללמד גם כאן ואני. כל עוד אני עובד במקצוע, לא איכפת לי איפה אני מופיע, באירועים או עם ילדים".

גל, איפה הופעת בארץ?

"הופעתי בבארבי ובכל מיני מועדונים בתל אביב. תל אביב היא עיר כל כך קטנה ויש בה 30 הופעות כל ערב. תחשבי, 30 אמנים מופיעים באותו ערב, כמה אנשים כבר יש בעיר הזאת שיגיעו לכל ההופעות? זה לא קל".

במה אתם רואים את השוני בין העבודה בתעשיית המוסיקה כאן וזו שבארץ?

דה פז: "בארץ אין את ההתייחסות לפרטים הקטנים כמו שיש כאן. פה ההופעות מתוקתקות עד לאחרון הפרטים. בארץ, גם האמנים הכי גדולים עולים לבמה ונראים כאילו הם הולכים לסופר. אני אוהבת שלוקחים אותי ברצינות ועושים דברים עד הסוף. בארץ יש מנטליות כזאת של....." דה פז עושה תנועה בידה כאומרת: 'ת'חפף'.

קשת: "בארץ אנשים הנמצאים מאחורי הקלעים אומרים 'יאללה, בוא נעביר את זה'. הם לא ידאגו לעשות את העבודה הכי טוב מבחינתם, כי יש הרגשה ש'.מה, יביאו לי עכשיו מחליף? את מי הם יביאו?'. ואילו כאן, כל אחד עושה את העבודה שלו עד הסוף, כי לכל אחד יש מחליף. יש משהו מדהים בירידה לפרטים וזה יוצר את המערכת הגדולה שמביאה למצויינות. כל בורג קטן עובד בצורה הכי מדוייקת ולוקח את העבודה שלו בשיא הרצינות".

יש לכם חברים ישראלים שעובדים כאן בתעשייה?

"כן, יש לנו מספר חברים שעובדים כאן יפה מאוד, אחד מהם הוא דניאל מנדלמן ויש גם אחרים. מצד שני אנחנו מכירים גם כאלה שמחכים לפריצה שלהם כבר הרבה זמן וזה לא קורה. צריך הרבה סבלנות".

יש גם הרבה שחקנים ישראלים המגיעים לנסות מזלם כאן, זה נראה לכם יותר קשה, יותר קל?

קשת: "שחקנים תלויים במשהו חיצוני, מישהו שיתן להם תפקיד. ואילו מוזיקאים כותבים ויוצרים את המוזיקה שלהם, כך שהם תלויים בעצמם. בנוסף, לשחקנים ישראלים או זרים בכלל יש את הבעיה של המבטא. לגל אין מבטא בשירה. היא נשמעת אמריקאית דרומית, בעיקר כשהיא שרה קאנטרי".

לא בטוח שכישרון לבד יספיק.

דה פז: "כישרון לבד בטוח לא מספיק. אתה צריך סבלנות, לעבוד קשה, אופי. ובמקום כמו הוליווד, בואי נהנה כנים, גם חשוב איך אתה נראה ואי אפשר להתעלם מזה. יש אמנים שמגיעים רחוק רק בגלל שהם נראים טוב ולא בגלל שהם הכי מוכשרים. וכן, צריך גם מזל".