שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האולימפיאדה תרפא את דכדוך המשק היפני?
    50 אלף משרות, הכנסות בסך 2.9 טריליון ין, וזריקת מרץ לצמיחה - אלו הן חלק מהתחזיות האופטימיות ששוטפות את יפן על רקע זכייתה באירוח המשחקים האולימפיים של 2020. אלא שהספקנים חוששים כי ההוצאות רק יגבירו את הגירעון העצום. הדרמה הכלכלית שמאחורי האירוע הספורטיבי רק מתחילה

    הבחירה בטוקיו לאירוח האולימפיאדה ה-32 במספר, שתתקיים בשנת 2020, עוררה התרגשות גדולה ביפן. כאשר מדינה מארחת אירועים ספורטיביים בינלאומיים היא מקבלת חשיפה, היא מקבלת הזדמנות לשפר את תדמיתה העולמית ולקדם את הכלכלה שלה. הרשויות היפניות מודעות לכך כבר מזה זמן רב וזה מסביר את המאמצים הרבים שממשלת יפן השקיעה בקבלת האירוח שלהם, ואת השמחה שלה על הזכייה.

     

     

    טוקיו בירת יפן היתה צפויה לארח את המשחקים לראשונה בשנת 1940, לאחר האולימפיאדה של 1936 שנערכה בגרמניה הנאצית. אחרי היטלר, היה זה תורם של הגנראליים הפשיסטיים של האימפריה היפנית לעשות לעצמם יחסי ציבור, אך דבר זה נמנע בגלל פרוץ מלחמת העולם השנייה.

     

    היפנים מודים לוועד האולימפי במיצג אנושי מרהיב (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    היפנים מודים לוועד האולימפי במיצג אנושי מרהיב(צילום: AFP)

     

    בשנת 1964 התגלגלה שוב לידי יפן ההזדמנות, ולראשונה התקיימו המשחקים האולימפיים בארץ לא מערבית. הפעם השלטון בטוקיו היה שונה, יפן היתה מדינה דמוקרטית בעלת חוקה פציפיסטית, כלכלתה התחילה אז להמריא והתדמית שהיא הציגה סייעה לה לחדור את ליבות ושוקי המערב, על מנת לקדם את הכלכלה המתפתחת שלה באותם ימים.

     

    לצאת מהסנטימנט השלילי

    היום טוקיו עושה זאת שוב, וגם הפעם הנסיבות השתנו. כבר לא מדובר בכלכלה ממריאה, אלא במדינה עשירה שכלכלתה נתקלת בקשיים, הילודה הנמוכה בה עוצרת את ההתקדמות הכלכלית, רמות השכר הגבוהות הופכות את היצור בשטחה לבלתי כדאי, החברות היפניות מעבירות פסי יצור למדינות זולות יותר, ואם לא די בכך, באו אסון הצונאמי והדליפה הגרעינית שבעקבותיו , ואחריהם החרמת המוצרים היפניים בסין והוסיפו קשיים כלכליים נוספים.

     

    על שולחנו של שינזו אבה, ראש ממשלתה של יפן, מונחת משימה נכבדה. יפן מתקשה לשוב אל דרך הצמיחה. לא מדובר רק בגורמים האובייקטיביים שתוארו עד כאן: יפן גם סובלת מדיכדוך כלכלי, "סנטימנט שלילי" אם תרצו. כשמצב הרוח הלאומי נמצא בשפל יוזמים פחות ורוכשים פחות ונכנסים למעגל קסמים שלילי שקשה לצאת ממנו. צריך משהו חדש, משהו אחר, משהו ממריץ.

     

    אבה מריץ בימים אלה את מה שהוא מקווה שיחולל את ההמראה המחודשת - תוכנית כלכלית שזכתה לשם "אבה נומיקס". הוא מזרים מזומנים לפעילות הכלכלית ופועל על מנת ליצור תחושת התלהבות שידועה כמקדמת פעילות כלכלית. כעת מה שהוא זקוק לו הוא אירוע מכונן מרכזי. אולימפיאדה אולי?

     

    כן, אולי. טוקיו כבר הגישה בקשה בשעתו לארח את המשחקים של 2016, אך ארץ הסושי הפסידה לבסוף לארץ הפז'ואדה והאולימפיאדה של שנה זאת תיערך בריו דה ז'נירו. אתמול, כאמור, הסתיימה ההתמודדות בניצחונה של טוקיו, אשר גברה על איסטנבול ומדריד וזכתה באירוח המשחקים של 2020.

     

    נציגי הוועדה המארגנת של משחקי טוקיו 2020 לאחר ההודעה על זכייתם במכרז (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    נציגי הוועדה המארגנת של משחקי טוקיו 2020 לאחר ההודעה על זכייתם במכרז(צילום: AFP)

     

    לא כולם מצטרפים לחגיגה

    ובכן, עכשיו נשאר רק לפעול למען הסנטימנט החיובי. טסוקאזו טאקדה, נשיא ועדת ההצעה היפנית, הכריז לפני מספר חודשים כי "אם אנחנו נארח את האולימפיאדה, זה ייצר 2.9 טריליון ין לכלכלה היפנית, ו-150 אלף משרות". מושל טוקיו, שינטארו אישיהארה, ביטא אף הוא את השאיפה כי אירוח המשחקים האולימפיים יראה לעולם כי יפן התאוששה לחלוטין מאסון הצונאמי.

     

    יפן מנוסה מאוד באירוח אירועי ספורט בינלאומיים, כולל אולימפיאדה אחת ואולימפיאדת חורף. יפן נהנית מאיכות סביבה ברמה גבוהה, ותשתיות התחבורה בטוקיו הן מהטובות בעולם, דבר חשוב כאשר צריך להוביל מיליוני מבקרים לאצטדיונים, למרכזי תקשורת ולבתי מלון.

     

    עם זאת, לא כל תושבי יפן מצטרפים להתלהבות הגורפת: סקר שנערך בתחילת השנה גילה כי כ-20% מתושבי טוקיו מתנגדים לאירוח המשחקים וכ-30% עדיין לא גיבשו דיעה לכאן או לכאן, מה שהשאיר רק 47% מהמקומיים בעד האירוח.

     

    חלק מהספקנים מפקפקים בתחזיות ההכנסות הוורודות, המדברות על זרם הכנסות עקב ריבוי מבקרים. חששות נוספים נובעים מהעובדה שהעיר יושבת על ציר פעילות סיסמית פעיל וקיים חשש בכל עת לרעידות אדמה. בנוסף, גם אימת הדליפה הגרעינית עדיין לא פגה. נכון, בטוקיו רמות הקרינה הן נמוכות, אך לא כך הוא הדבר באזורים צפוניים יותר של המדינה.

     

    החשש הגדול יותר נובע מהגרעון המתמשך של אוצר המדינה היפני. החוב הציבורי של יפן עבר את רף ה-10 טריליון דולר(!), תוכניות האבה נומיקס גם כך כבר מגדילות את הגירעון באמצעות הזרמות תקציבים, ואירוח האולימפיאדה רק יחריף את הבור הפיננסי, לפחות בתחילה.

     

    אפילו עצם קידום האירוח מול הועד האולימפי היה משימה יקרה. כאשר התמודדה טוקיו על אירוח המשחקים של 2016 הושקע בפעולות הקידום סכום עצום של 150 מיליון דולר, מה שגרר ביקורת ציבורית עזה.

     

    הפעם ניתנה התחייבות שלא להוציא יותר מ-75 מיליון. נו, גם זה לא מעט, אבל הכל יחסי כנראה. כעת, לאחר שהקידום הסתיים בהצלחה, צריך להקים אצטדיונים, ותשתיות של אירוח, עיתונות ותחבורה.

     

    עלות פרוייקט הקמת התשתיות לאירוח המשחקים צפויה לעמוד על יותר מ-3 מיליארד דולר. רק מיליארד אחד יגיע מתקציב המדינה, והשאר יממון באמצעות חסויות ואפיקי הכנסה נוספים. האם ההערכות אופטימיות מדי?

     

    מנכ"ל הקמפיין, מסאטו מיזונו, התייחס לכך בראיון עיתונאי ואמר: "כמו בחיים האמיתיים, אם יש לך כסף - אתה שואל את עצמך: 'למה לא לאכול סטייק'. אבל יש לנו תקציב קטן יותר הפעם, אז נאכל נודלס. וזה בסדר".

     

    טל רשף הוא יועץ ומרצה לתרבויות ועסקים ביפן , מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים