שתף קטע נבחר

קהל מנצח / על ניצחון בית"ר ירושלים

זו לא רק האווירה המטורפת שייצר הקהל הירושלמי ביציעים, אלא בעיקר הדרישה שלו להכניס את דוד רביבו. אלי כהן השתכנע ויצא במזל עם שלוש נקודות. הפועל ת"א? היא מתחילה להיות "קבוצה בן שמעונית", אבל צריכה לדאוג מהחיסרון ברגל מסיימת. וגם: תמונת הניצחון של אלי טביב

את הריח של משחק גדול אפשר היה להריח עוד הרבה לפני שמתקרבים לאצטדיון "טדי". זה התחיל באירועי השבוע האחרון – הראיון של אלי טביב והשמפניה שהוא קירר, ופתיחת היציעים החדשים בטדי.

 

עוד ב-ynet ספורט:

 

תוסיפו לזה את החשבון הישן בין הקבוצות - מהצמד ההוא של משה סיני בימק"א, דרך "משחק השרוכים" של איתן טייב ועד שער האליפות של ערן זהבי - ותקבלו תחושה שמצפה לנו משחק שלא נראה שנים בבירה. אולי מאז הערב המיוחד ההוא שאבי נמני פגש את מכבי תל אביב כשחקן בית"ר.

 

ריח של משחק גדול היה באוויר (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
ריח של משחק גדול היה באוויר(צילום: אורן אהרוני)

 

מי שלא נסחף עם ההתלהבות היה מאמן בית"ר, אלי כהן, שהעלה מערך מעט פחדני. במקום שהפועל ת"א תרגיש את הלחץ, לא רק מהיציעים, אלא גם מהיריבה

, הקבוצה של רן בן שמעון לא התקשתה לשלוט במרכז המגרש במחצית הראשונה.

 

נכון, פערי הרמות בין הסגלים של הקבוצות היו קיימים מלכתחילה (בטח עם מכת הפציעות של הירושלמים), אבל האווירה המטורפת בטדי הייתה אמורה לסגור אותם. וכך קרה שאפקט הפחד, שכל קבוצה שמגיעה לטדי מכירה, נעלם. במשחקים כאלה זה יכול להיות קריטי, למזלו של מאמן בית"ר הוא קיבל את אריאל הרוש ביום גדול.

 

אריאל הרוש. יום גדול  (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
אריאל הרוש. יום גדול (צילום: אורן אהרוני)
 

 

כששינוי המערך נעשה, האדומים כבר היו בטוחים בעצמם, אבל בעיית הרגל המסיימת, שכל כך בולטת אצלם מפתיחת העונה, שוב עמדה בעוכריהם. גילי ורמוט היה נהדר ב-45 הדקות הראשונות, ואיתו הפועל נראתה "קבוצה רן בן שמעונית", אלא שבהמשך הוא התעייף ונעלם, ואז כבר לא היה מי שיזיז את העסק במרכז המגרש.

 

כשמזכירים את בעיית הרגל המסיימת של הפועל ת"א, הכוונה היא בעיקר לאיתי שכטר. הוא אמנם הראה ניצוצות של הסרת החלודה, אבל חוסר החדות שלו ליד השער הוא הדבר שצריך להדאיג את האדומים בשלב הזה של העונה.

 

שכטר. חוסר חדות מדאיג (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
שכטר. חוסר חדות מדאיג(צילום: אורן אהרוני)
 

 

איש המשחק – או אנשי המשחק לצורך העניין – הוא הקהל הבית"רי, שכל כך חיכה לחזרה למגרש הביתי שלו. אחרי המחצית הרעה של קבוצתו הגיעו שריקות הבוז מלוות בקריאות "רביבו, רביבו". הם לא התכוונו לנציג הבעלים.

 

אלי כהן שמע ולא היה יכול להתעלם. אם דוד רביבו לא היה נכנס למשחק הזה, בית"ר לא היתה מנצחת. זה לא רק הבישול, אלא גם התחושה שסוף סוף יש בעל בית אצל הבית"רים (ההצבה של אופיר קריאף באגף שמאל בפתיחת המשחק התבררה ככישלון והפריעה לו להיכנס למשחק). לא מקנא באלי כהן, שיצטרך עכשיו להתמודד גם עם אבירם ברוכיאן בסגל.

 

שיא הערב (צילום: ראובן שוורץ ) (צילום: ראובן שוורץ )
שיא הערב(צילום: ראובן שוורץ )

 

תמונת הסיום הייתה גם שיאו של הערב. הפעם האחרונה בה טביב טייל על הדשא מול אוהדי הפועל ת"א הייתה בתקופה בה היה הבעלים של האדומים, ואלה הכינו לו קבלת פנים מהגיהנום. הערב הוא לא היה יכול לוותר על ההזדמנות להשלים את הנקמה, כשירד לכר הדשא בסיום וחגג עם "היציע המזרחי". עכשיו אפשר לפתוח את השמפניה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורן אהרוני
אוהדי בית"ר ירושלים
צילום: אורן אהרוני
מומלצים